דינה אבן ספיר בטקסט ודימוי, מחפשת שוליים לעצור בהם, ואין.

האמן והמשורר גיא סער רוסו מתעד את השתנות תהליכי העבודה והנפש בסטודיו מאז אירועי ה-7 באוקטובר. המלחמה הולידה כבר עשרה פסלי טורסו, דרכם הוא בוחן את השתנות העץ, הגוף והחיים. פיסול בעת מלחמה, חלק ב'

האמן צח שיף מרגיש אשמה בפעולות קטנות של שגרה, המנעד הרגשי הוא מבול, אבל הוא לא מרפה – ממשיך הלאה "להיות שלום במקום בית"

האמנית חגית בן יקר שכטר מדברת לעצמה בקול רם, כותבת יומן מלחמה ויוצרת מעגלי חיים, טקסט ודימויים

טקסט ושירה: מיכל חסון. דימוי: ריקי גיא, צמחיה בעוטף עזה

תמר שליט אבני כותבת על אשליה בפעולה נצחית שחוזרת על עצמה שוב ושוב. ושוב

כמה שבועות לאחר שיחתנו ארע האסון הבלתי נתפס של ה-7.10 ועבודתה של שפר, "הגלגול הבא", מדירה שינה מעיניי. האם ראתה את הנולד? האם עתידנו להיות פליטים? טלי עצמון כותבת על השטיח בעבודתה של האמנית תמר שפר

נעמה בנזימן, מאיירת, מרצה וסופרת ילדים: "אני מרגישה שאין על מי לסמוך. את הכותרות האחרונות, המדווחות על משבר אמון בין צה״ל לנתניהו קראתי ללא זעזוע מיוחד. אני מרגישה חוסר אמון לאורך תקופה כל כך ארוכה שזה כמעט מוזר שרק עכשיו הדברים עולים אל פני השטח"

הפרויקט "כותבים את המצב" נולד מתוך ההבנה שלבית לאמנות ישראלית שותפים רבים ורבות בשדה האמנות הישראלית, ונרצה לתת במה ובית למילים של כל אחד ואחת מיושבי הבית המשותף. להיות ביחד ברגע בו המחשבות מתארגנות, עוד לפני שיהפכו לאמנות שמרחק הזמן יעצב. לשמוע קולות מדיסיפלינות שונות, מצפון ועד דרום, מתוך הבנה שגם שדה האמנות מתלכד פנימה, כמו כל הקהילות בחיינו, וגם מוסדות האמנות נדרשים לחשיבה מחודשת על תפקידם החברתי

האמן והאוצר עוז זלוף כותב על שינוי הקונספציה שנדרש גם בשדה האמנות המקומי

יקטרינה סוסנסקי, רכזת מרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, כותבת על עבודת הווידאו של האמנית תמר נסים שצולמה בקיבוץ בארי והוצגה בגלריה בארי בשנת 2017

האמן והמרצה יונתן הירשפלד: "האמנות מושכת אותנו מאזור הביניים, וזאת משום שלאמנות יש "אודותיות" (aboutness), היא אודות דבר מה. אבל, וזה סודה, היא איננה אקטואליה. היא איננה מרדף אחר נוצת ההווה ברוח"

בהשתתפות: דינה אבן ספיר, מתיה אורן, איציק אליאסי, צוריאל אסף, מיכאל בן אבו, צליל בנדריהם, זיוה בר, עירית בראל בסן, אביבית בלס ברנס, רבקה גבריאל ראובן, אורית גולדמן, לילך גליל, איל גרוּס, תמר דוד- כריספי, שלומית דותן, שרית דמגי, רעות דפנא, דרורה וייצמן, אנה זקרבסקי, נורית יעקבס צדרבוים, טלי כהן שבתאי, ליאת כהנא, ענבל אשל כהנסקי, איציק מורדוב, שני מלכה, נתנאל נדב, ספיר פז, מיכל פרי, סיגל צברי, מישל צוקרמן, שיילה צייטלין, חגית קופפר צ'רקה, מאיה קורן, ג'ני קפואה שנקר, סיגל רק-ויינטה, ניר שטראוס, שירלי שמואל, איריס שפירא ילון, ענת שרייבר, יובל ששון

"אין לי הרבה זיכרונות מאבי. חלקם מופשטים, כמו חלום, וקשה לי לדעת אם התרחשו או הומצאו. אני זוכרת אותו יושב לצדי על קצה המיטה, לפני השינה, החדר חשוך, הוא יושב בקודקוד של משולש אור שמזדחל דרך החריץ של הדלת ואומר: "לילה טוב, שמש שלי, אני מבקש מכל לבי את סליחתך". אלינה רום כהן, אמנית, בטקסט אישי-ביוגרפי

"אם אנחנו נמצאים במקום הנמוך ביותר בעולם, על גדותיו של בקע יבשתי, משמעות הדבר היא שאנו הקרובים מכל לגלעין כדור הארץ. לליבה הרותחת של הכדור, החד פעמי, המוחזק בחלל באמצעות יחסיו עם השמש ועם הירח, שפועמת אלינו מתוך השבר". הילה כהן־שניידרמן, אוצרת בכירה וחוקרת, בטקסט שנשאה בכנס ״מקומנו״ שנערך בתאריך 19.10 בבית הספר לתיאטרון חזותי

בית לאמנות ישראלית מזמין את הקהל הרחב להצטרף לשיחי גלריה ומפגשי אמן מקוונים בחללי תצוגה מצפון ועד דרום! ללא עלות, בהרשמה מראש

"שנים שאני מציירת זוועות עולם, תמיד חשבתי שאלו סיוטים, הפעם אני נדהמת – לא המצאתי כלום", האמנית קרן שפילשר כותבת על השבועות האחרונים ועל הנבואה שאולי תתגשם. דימוי: חדר שינה בניר עוז, עוטף ישראל, 2023

"החיים ניזונים מהחומר המת והמתים יתגלגלו איכשהו, מתישהו, שוב לחיים. רגע אחד הפרחים באדמה ורגע אחד הם נפוצים ברחוב. התנועה למעלה ולמטה מתרחשת כל הזמן, במקביל". יובל פלוטקין, סופר ועיתונאי, כותב בהשראת ציוריה של דריה שושני, שבן דודה נרצח בטבח בפסטיבל נובה

אלכס בן ארי, אמן ומשורר, מניח את העצב בשורה אחת עם העננים

שמעון פינטו חוזר אל שלוש תקופות חיים בקיבוץ בארי: ילד, נער, ואמן. בשנת 2016 הציג בגלריה בארי את התערוכה "איה" באוצרות זיוה ילין וסופי ברזון מקאי. הטקסט מוקדש לזיו שופן

נדיה עדינה רוז, אמנית ומשוררת, כותבת על מה שחבוי מתחת למרצפות או עמוק בארון מאחורי הקולבים

האמן מיכאל ליאני כותב על האצבע שעל ההדק – של המצלמה

שיר חייק, בת קיבוץ ניר-עוז, מתגוררת כיום בפתח-תקוה. פרסמה סיפורים ושירים בכתבי עת, וכן ספר שירי ילדים. הטקסט מוקדש לקרן ואוהד

נורית טל-טנא, אוצרת: "פתאום עולה בי המחשבה אודות התערוכה של אשכר אלדן כהן משנת 2007 שכונתה בשם "כשהבית ריק". אני מבקשת לחצוב במקריות השם הזה, שתואם לעכשיו ממבט אחר, ופונה לתערוכה ההיא כדי להיזכר מה הוצג שם ומה השתנה"

טלי תמיר, אוצרת בכירה וחוקרת, במכתב פתוח לאמניות ברברה קלוגר, מרתה רוסלר וטניה בורגרה. בעקבות פרסום המכתב השערורייתי שעלה במגזין "ארטפורום" והתעלם באופן מופגן מהטבח של השבעה באוקטובר, עליו הן חתמו

בחודש אוגוסט קיבל ישראל אירוע מוחי שני. שבעה שבועות אחרי זה פרצה מלחמה. עכשיו סוף סוף הכל ברור, הוא זוכר היטב, התאריך הוא 6 באוקטובר 1973. האמנית חוה ראוכר בסיפור קצר

מילים וספר אמן מיניאטורי בגודל A5. צילה פרידמן

אני שואלת את עצמי יומיומית, ובכן מה ענין האמנות לשמטה זו של כל ההגיונות, מה תפקידה או מקומה של השירה, מה מקומו של האמן, של היוצר, של איש הרוח, בעת שבר ואימה. הדרה לוין ארדי, מוזיקאית, משוררת, סופרת ואמנית בטקסט, מוזיקה וציור

נעמי מנדלבאום מקווה לימים שבהם הצבע האדום לא יהיה סמל. דימויים: שגית זלוף נמיר, באדיבות האמנית

ליאורה גוב-ארי דה וריס, אוצרת, בטקסט הבוחן שני יוצרים עכשוויים היוצרים בעת מלחמה את הווייתה של אומה הצומחת מתוך כתמי הקיר

ארנה קזין, סופרת ומנחת כתיבה, בתרגיל כתיבה שהחלה בקיץ 2023 ונמשך אל תוך המלחמה

מה שאינסופי הינו גם ללא מוצא. לו היה (מוצא) לא היה זה אינסוף. ההיפך (מה שהוא ללא מוצא הינו גם אינסופי) לא בהכרח נכון. תמר שפר, אמנית

טל גולדמן, אמנית חברת קיבוץ יטבתה, עובדת בזמן המלחמה בשירות לקוחות ומנסה לענות על השאלה "את יודעת מה עושים עכשיו?"

האמנית כנרת חיה מקס: "כשאתם קוראים את הטקסט הזה בשקט בלב. כשאתם אומרים אני – הם. כשאתם מגיעים למקום העמוק בו אני והם נפגשים – כולנו נפגשים"

גיא סער רוסו, אמן ומשורר, חוזר אל הסטודיו: "ניצבים כבר שבעה פסלי טורסו, ממצאי המלחמה הזו על שולחן העבודה, לאט נאספות ההבחנות"

דינה זילבר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט ציבורי-מינהלי, בטקסט על שפה, מילים ומדינה. דימוי: זאב אנגלמאיר

האמן יהודה גרניט מצטט את ניטשה וכותב על הלבטים שהוא פוגש בסטודיו. "האם אעבור מפיסול לכתיבה? האם אמשיך לפסל? האם אמשיך לעשות הדפסים? הכאוס הוא כה גדול ואני מקווה לצאת ממנו בשלום עם כל הארץ הזאת"

האמן יהודה רחנייב יושב על ספסל ברחובות ירושלים, "גם כאן כנראה מישהו חי את חייו לפני הרבה מאוד שנים, גם כאן מישהו חשב מחשבות מבולבלות והמשיך לדרכו"

ללי מיכאלי, משוררת, כותבת על ספקטרום מהתופת של אוקטובר, מפסטיבל נובה ועד יוכבד ליפשיץ. דימויים: אנדרס גורביץ', רגע לפני שכיבו את המוזיקה, 2023

האמן שאדי טואפרה מסתכל על קיר הציורים שלו ומרגיש את הכאב והעצב של כל פרט: גבר, אישה, כלב, נעל, מי שלא יהיו, במצוקה המיוחדת והבלעדית של כל אחד ואחת. בטקסט זה הוא מנתח את הגורמים לדעתו לאלימות וגם את האסטרטגיה שתמגר אותה

בינתיים אני בבית בלי ממ"ד, קרוב ליער, נועלת את הדלתות. מיכל קורן, יוצרת רב תחומית

תרצה פוסקלינסקי שחורי, משוררת, יוצרת ומרצה בתחומי יהדות כתרבות. דימויים: חוה זילברשטיין, תחריטים

אחינועם מנדלסון, יוצרת תיאטרון ופרפורמנס, ממליצה למי שיכול ללכת לקולנוע ומאחלת שנחזור למצב חייזרי-ילדי – שחכמת הלבבות השפליברגית תנצח את הרשע