מדור מתעדכן עם קטעי שירה ודימויים שמנסחים את המלחמה

בהשתתפות: דינה אבן ספיר, מתיה אורן, איציק אליאסי, צוריאל אסף, מיכאל בן אבו, צליל בנדריהם, זיוה בר, עירית בראל בסן, אביבית בלס ברנס, רבקה גבריאל ראובן, אורית גולדמן, לילך גליל, איל גרוּס, תמר דוד- כריספי, שלומית דותן, שרית דמגי, רעות דפנא, דרורה וייצמן, אנה זקרבסקי, נורית יעקבס צדרבוים, טלי כהן שבתאי, ליאת כהנא, ענבל אשל כהנסקי, איציק מורדוב, שני מלכה, נתנאל נדב, ספיר פז, מיכל פרי, סיגל צברי, מישל צוקרמן, שיילה צייטלין, חגית קופפר צ'רקה, מאיה קורן, ג'ני קפואה שנקר, סיגל רק-ויינטה, ניר שטראוס, שירלי שמואל, איריס שפירא ילון, ענת שרייבר, יובל ששון
WhatsApp Image 2023-11-01 at 10.23.45

את יכולה לכתוב על מלחמה

למה לא? מלחמה היא עניין רציני בכדי שתישאר
רק לאנשי צבא, כמו כן מלחמות מעשירות את קאנון
השירה הן בעורף והן בחזית.

תכתבי על מלחמה, למה לא?
תכתבי כמו יהודה עמיחי "גשם בשדה הקרב", בלי הלחן כמובן.
או השיר שכתב בתש"ח חיים גורי "הנה מוטלות גופתינו"
והשיר הנבואי שכתב שמעון אדף "כי עזה עזובה תהיה ושדרות תשודד ואשקלון לשממה ואשדוד בצהריים יגרשוה"

תכתבי
תכתבי שהיום יום שבת בבוקר
זהו יומו החמישה עשר למלחמה
תכתבי שקראת על הפולמוס שהיה בין לאה גולדברג לנתן אלתרמן בסוגיית שירי-מלחמה, וכי זו אמרה "לא תראינה בעד הכדורים והפצצות אלא כדורים ופצצות"

ותכתבי שבעיני אלתרמן; "השיר יודע כי כל האנושי והכואב יהיו תמיד נותני לחמו"
תכתבי שאת מתנגדת לרשימתה של גולדברג על טהרת הפואטיקה – דומה זו לנימוּסים והִלכות של סבר פנים מאופק ו"יפה נפש", וכי מנגד את מצודדת באלתרמן שאין כל תחום מתחומי חיי אדם, באשר הוא ובאשר זמנו, שאין השירה יכולה או רשאית לנגוע בו, שום דבר אנושי אינו זר לה, על כן היא שירה ומכאן כוחה

תכתבי בשם ימות הזוועה
בשם מלחמות שבקונצנזוס, ולא רק.
תכתבי בשם ניצול קיבוץ "יד מרדכי" באומרו "יש לנו עם ולא מדינה"
תכתבי בשם ניצולת הטבח ליד "רעים" כי "הגיעה העת להיפרד מאסקפיזם!"
תכתבי בשם החיילים, בשם ארז שטרק ז"ל שנהרג באסון המסוקים
והשאיר חותם למאות אלפי חיילים במילים:
"שום דבר לא יפגע בי, שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים,
שום דבר"

טלי כהן שבתאי, מתגוררת בירושלים, משוררת. פרסמה עד כה ארבעה ספרי שירה

*

מִתּוֹךְ הֶעָמֹק אַתְּ מוֹשָׁה אֶת אִמָּא
גְדוּמָה וְחִוֶּרֶת
אֶצְבָּעוֹתַיִךְ רָצוֹת מְבֹהָלוֹת עַל
עוֹר מְחֹרָץ
קְלִפַּת הַגֶּזַע מִתְקַלֶּפֶת. אַתְּ מַנִּיחָה
אֹזֶן עַל חָזֶה,
שׁוֹמַעַת נְקִישׁוֹת דּוּכִיפַת
מְנַקֶּרֶת חֹר
רוֹצָה לָצֵאת
וְאֵינֶנָּהּ עוֹד.

ספיר פז, עו״ד ומשוררת, סטודנטית לתואר שני בלימודי תרבות ביקורתיים. עוזרת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. השיר מתוך ספרה ״כמו אין מילים בעולם״ (2022, הוצאת הליקון, עורך: דרור בורשטיין)

דימוי: סיגל צברי, עומדת בחוץ. מכריכת הספר "כמו אין מילים בעולם", ספיר פז

פיח בפינו

"וְאֶצְלִי חַג: חִידַת פַּחַד שֶׁנִּתְגַּשְּׁמָה"
(אורי צבי גירנברג, אימה גדולה וירח, 1924)

מַטְּחֵי רַחֲמִים הִשְׁמִיעוֹ תְּחִנּוֹתֵינוּ בִּפְנֵי
רִיק הַשַּׁבָּת הַמְחֻלֶּלֶת מֵעַתָּה וְעַד
שֶׁחֲפוּיֵי מַבָּט חָזִינוּ בַּמֶּה שֶׁאֵשׁ הַסְּתָיו עָשְׂתָה
לְיְלַּדֵנוּ הַחַפִּים.

וְרָאִינוּ לַבָּה שׁוֹתֶתֶת מִפִּצְעֵי הָאֻמָּה
אֵין טִיל שֶׁיַּחְדֹּר בְּחָזֵנוּ
אֶת הַשִּׁרְיוֹן שֶׁחִשֵּׁל בָּנוּ הַצַּעַר
גְּלָמִים שֶׁל כֹּחַ מְפַלְּסִים דַּרְכָּם דַּרְכֵּנוּ
וּמִגְּרוֹנֵנוּ נִנְעָרוֹת יוֹנִים שֶׁל עוֹפֶרֶת וּפְלָדָה
שֶׁקִּוִּינוּ עַד בּוֹשׁ, אֲבָל הַקּוֹל
שֶׁבָּא בָּנוּ מַפְצִיר לִכְנוֹס אֶת
הַתֶּה הָרוֹתֵחַ הַמָּר
מְלֹא חֹפֶן וּלְשַׁקֵּעַ בּוֹ פָּנֵינוּ
הַתְּמִימוּת מְלַחֶכֶת עָפָר
גַּם הַתִּקְוָה נָמָר טָעֲמָה
אֲבָל רֶמֶץ הַחַיִּים
בּוֹעֵר בָּנוּ בִּגְבוּרָתוֹ הַמְּתוּקָה

אֲסִירֵי תּוֹדָה אֲנַחְנוּ לַחֲתוּלִים, לָעֵצִים, לַשָּׁמַיִם,
גַּם לְלַהֶבֶת הַנֵּר, הַשּׁוֹמְרִים
עַל רִחוּקָם הָעֵר מִכָּל זֶה

כָּל הַמַּנְגִּינוֹת שֶׁלָּנוּ נִכְנְסוּ
לְמִגְנָנָה
חוֹסוֹת בְּצִלּוֹ שֶׁל נִגּוּן הַגַּן
הָרוֹעֵ

צוריאל אסף, משורר, מתגורר בגליל. ספרו 'לדובים שהיו כאן פעם' ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספר שירה שני עתיד לראות אור השנה.

כיסא בשדה מואר

שדה רחב מלא אור ועוצמה
לפתע כיסא מונח בדממה
כיסא בשדה?
האמנם?
קול אמר לי: "שבי"
אך הנני רצה יוצאת מדעתי
קול רך חזר להגיד בנעימים
"שבי ילדה, שבי אפילו לכמה רגעים ספורים"

ישבתי
ישבתי והסתכלתי
איך פרח לאט לאט צומח מן האדמה
ועדיין נשארת דממה
הרגשתי חיה
משהו משתנה בתוכי

החלטתי לקום אך הפעם ללכת
צעדים קטנים כתינוק שיצא מן הבטן
צעדי פליאה
צעדי רגיעה
ללא חשיבה
אל חוסר ודאות ממכר

כאן בשדה
רצתי אך התיישבתי
התיישבתי והסתכלתי
אל שדה צהוב ומואר
הבנתי שאולי גם אני כפרח מן האדמה
אצמח, אנבול, ללא קץ
אהיה יציבה כעץ
ואולי יום אחד אהיה חופשיה
רק הכיסא השדה ואני
והכל ירגיש זמני

מישל צוקרמן, 25, מתגוררת בירושלים, מתחילה ללמוד בקרוב באקדמיה למוזיקה 

אדמה – האם היא קוברת, האם מצמיחה?

וְהָאֲדָמָה פּוֹעֶרֶת פִּיהָ.
הַאִם הִיא מַצְמִיחָה,
הַאִם הִיא קוֹבֶרֶת?

אָסוּר לְהַבִּיט אֶל תְּהוֹם פְּעוּרָה.

מְקוֹר הַבְּכִי נָטוּעַ בַּכְּאֵב,
הַאִם בִּכְלָל אֶפְשָׁר לְהִפָּרֵד?

אֲנִי נֶעֱטֶפֶת בָּרִיק
בּוֹ עָדִיף לִשְׁכֹּחַ.

הַאִם יָדַיִם יֹאחֲזוּ בָּךְ
יִשְׂאוּ אֶת נִשְׁמָתֵךְ.

מיכל פרי, ציירת ישראלית-אמריקאית, משוררת ואמנית רב תחומית, פרסמה שני ספרי שירה

דימוי: מיכל פרי, אדמה – האם היא קוברת, האם מצמיחה?, שמן על בד, 2003

פלינדרום – מצוקה

יְמֵי נֶפֶשׁ שֶׁחוֹוָהּ שְׁמָמָה מְיָאֶשֶׁת וּמֹחַ מוּתָשׁ.

אֵימָה מִמַּשֶּׁהוּ וַחֲשָׁשׁ פְּנִימִי

איציק מורדוב, בן 51, מתגורר בירושלים. עוסק בהייטק וכותב פלינדרומים

חובה עלי

חייבת לרדת דרומה לתצפת, אשב שם בשטח תחת עץ. אני טובה בזה, יכולה להבחין בכל מה שזז.
חייבת ללקט צילומים וסרטוני חמאס לפני שייעלמו. לשמור קבצים בספריות סדורות: הטבח במסיבה
/ בקיבוץ / במיגונית / בעלי חיים / משפחה א' / משפחה ב'
חייבת לעבור על סרטי ההסברה ולשלוח לבּנים בחו"ל, שיעמדו בפרץ.
בלילות אני עמלה על תרחישים קשים ומלאי פתרונות.
חייבת לישר את הימין ולתקן את השמאל, לאחוז בעמוד התיכון שלא יימוט.
חייבת לספור את הגופות ולחבר את החלקים. אני אעזור, אני טובה בפאזלים.
חייבת לטפל בשן הרגישה כדי להיות 100% כּשִירה לוואט אוור.
מחויבת להימנע מצריכת חדשות כשאני עם הנכדים. ההורים שלהם בצבא, בבועה, יודעים מה אצלם.
אבל אני יודעת הכל, גם ניוז וגם פייק ניוז.
גן השעשועים מלא טף והורים וקולות של בריאות, כמו בקיבוץ, כל כך אידילי כך שאני חייבת לעמוד
על המשמר שזה לא יופר. חייבת לתעד מבפנים את בתינו היפים כי אולי יחרבו. 
מה אקח אתי כשאיאלץ לברוח? אקח דיסק און קי, עם שרוך, שלא יאבד הזיכרון הנייד.

דרורה וייצמן, אמנית

דרורה וייצמן, גיבורה מיד מרדכי, 2022

פָּחוֹת

פָּנִים מְאִירוֹת
עֵינַיִם מְחַיְּכוֹת
מִשְׁפָּחוֹת
מִשְׁפָּחוֹת
אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר
כָּל הָעֵת פָּחוֹת וּפָחוֹת

פָּחוֹת סַבָּא
פָּחוֹת סָבְתָא
פָּחוֹת אַבָּא
פָּחוֹת אִמָּא
פָּחוֹת אָח
פָּחוֹת אָחוֹת

אֲמִירָה לִידָר/אֶמִי, ילדת 1954, מתגוררת בחיפה. סופרת ומשוררת

רעות דפנא, אשת הפח/אלת הצדק, 2023

הַתּוֹר הַמִּתְאָרֵךְ

אֵין יוֹתֵר יוֹם אוֹ לַיְלָה
יֵשׁ זְמַן הַמְתָּנָה
עֲמִידָה וּשְׁהִיָּה

קְרִיסָה אוֹ כְּנִיסָה
קַרְקָעִית אוֹ אֲוִירִית

חֲדַר הַמְּמַתְּנִים מִתְמַלֵּא
הַתּוֹר הַמִּתְאָרֵךְ לַמַּעֲנֶה

מְצוּקַת הָעֲמִידָה
חֶרְדַּת הַנְּפִילָה

הַשְּׁבוּיִים יוֹדְעִים בְּלִבָּם
עַל הַתּוֹר הַמִּתְאָרֵךְ
וְשׂוֹרְדִים בְּהַשְׁהָיָה

הַמְתָּנָה הִנָּהּ מַצָּב זְמַנִּי
הַפִּתְרוֹן חַיָּב לִהְיוֹת מִיָּדִי

הֶחְזִירוּ אוֹתָם
לְבֵיתָם

שיילה צייטלין, 23, מתגוררת בתל אביב, עוסקת בעיצוב וציור

מִזְמוֹר לְפָלִיט 

"דְּעוּ כִּי לִפְנֵי שֶׁהָלַכְתִּי עֲשִׂיתִי הַכָּל עַל מְנַת לְהִשָּׁאֶר"
(כתובת בשפת אנוש על בית נטוש אי שם בעולם)

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מִתְרֹקֵּן מִתָּכְנוֹ
וְכָל שֶׁהָיָה כְּלֹא הָיָה.
חֲלָשׁ כּושֵׁל בַּעֲלִיבוּתוֹ
חָזָק נֶאֱטָם בִּסְבִיאָתוֹ
חֶלֶד וְאָדָם אִבְּדוּ שְׁפִיוּתָם לַדָּעַת
מָלְאָה הַאֲדָמָה דָּם,
חֻרְבָּן וַדֶּמַע.
וְהַאֲדָמָה אֵינָּה נִרְעֶדֶת.
וְרַק הַחֲרָדָה גּוֹבֶרֶת
אוֹרֶבֶת בְּסִתְרֵי חֲלוֹמוֹת וּבִעוּתִים.

מיכאל בן אבו, אמן, יליד 1959. בוגר בצלאל ובעל תואר שני במדעי יהדות, מכון שכטר, ירושלים

מיכאל בן אבו, הסתרת פניך, 2023

*

קָשֶׁה לִי לְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו
הַדִּיּוּק בָּעוֹלָם מֵת
עָגְנֵי וַדָּאוּיוֹת קְטַנּוֹת
הָפְכוּ הֶבֶל
קַיִן קָדוּם קָם מֵרִבְצוֹ
הָפַךְ עַל פִּיהָ אֶת כָּל הָאֲדָמָה
עִם כָּל הַדָּמִים הַצּוֹעֲקִים
אֶל פְּנֵי הַשֶּׁטַח
מְחוֹגֵי שְׁפִיּוּת קָפְאוּ בִּתְנוּעָתָם
בֹּקֶר וַיְהִי?
עֶרֶב וַיְהִי?
חֲצָבִים חָזְרוּ לַפְּקָעוֹת
צִפּוֹרִים הֵסֵבּוּ כִּוּוּן נְדִידָתָן
הֶחֱלִיטוּ שֶׁאֵין לָדַעַת

לְאָן

חגית קופפר צ'רקה, 52, מתגוררת בצופים, מורה לספרות וללשון עברית. בעלת תואר ראשון באמנות פלסטית ותואר שני בספרות.

שני חדרי הלב

אם היו מביטים
אל תוך הלב שלי
היו רואים שבחדר אחד
יש ממטרים מעננים שחורים
צילומי ברקים של כאב
סופה של בלבול
והצפה של כעס

ובחדר ממול

רק שניים

תקווה ואהבה
מחובקים.

איציק אליאסי, בן 46, יבנה

סיגל רק-ויינטה (סיגלונה), כאבלב, 2023
סיגל רק-ויינטה (סיגלונה), חיבוקידיים, 2023

לב 

הַלֵּב שֶׁלִּי מְפֹרָק לַחֲלָקִים
לֹא הִצְלַחְתִּי לְחַבֵּר אוֹתוֹ
בְּדֶבֶק נַגָּרִים
אוֹ שָׂרַף אֳרָנִים
נִסִּיתִי לַחֲבֹשׁ אוֹתוֹ הֵיטֵב
אֲבָל כָּל חֲלָקָיו נוֹתְרוּ
פְּזוּרִים עַל הַשָּׁטִיחַ הַקָּטָן
כְּמוֹ צַעֲצוּעֵי הַיְּלָדִים הַחֲטוּפִים
שֶׁהַלֵּב יוֹצֵא לְחַבְּקָם
יָמִים אֲרֻכִּים אֲנִי אוֹסֶפֶת
אֶת שִׁבְרִי לִבִּי
וּמִתְהַלֶּכֶת בָּעוֹלָם
לְחַפֵּשׂ מָזוֹר לַכְּאֵב
אוֹ רוֹפֵא

שרית דמגי, מתגוררת בבאר שבע

אני בגודל כל החדר

מִתְרַחֶבֶת לְמִדַּת הַלֵּב
בְּכָל פְּעִימַת נְשִׁימָה.
אֲנִי גְּדֵלָה.
בִּשְׁאִיפַת אֲוִיר מִתְמַלֵּאת, מִתְעַלָּה.
אֲנִי בְּגֹדֶל כָּל הַחֶדֶר, כָּל הַחֶלֶד,
אֲנִי אֶרֶץ הַבְּחִירָה.

בְּכָל הַלְמוּת נְשִׁיפָה
אֲנִי גַּרְגִּירַת אֹרֶז לָבָן
דּוֹמֶמֶת, זְעִירָה.
מִתְקַיֶּמֶת מְצֻמְצֶמֶת,
רִיק־עַל־מִזְרָן.

וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה, כָּל הַזְּמַן,
אֶפְרוֹחַ קְטַנְטַן
מְפֻחָד
נִרְעָד בִּשְׁקִיפוּתוֹ, טָרוּף
בֵּין קִירוֹת יְרֵכַי הַחֲמִימוֹת,
מְטֻלְטָל בִּנְשִׁימוֹתַי.

איריס שפירא ילון, ילידת 1967, מתגוררת בגבעתיים. ספר הביכורים 'כל שלמדתי, למחוק – זר פראי' יצא לאור ביוני 2023, בעריכת טל איפרגן, בהוצאה עצמית.

לֵךְ

וְהִשָּׁאֵר נָטוּעַ
לֵךְ בְּעָנָוָה, בֶּחָזֶה מָתוּחַ
לֵךְ כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר

לֵךְ מִבָּהִיר אֶל עֲרָפֶל
לֵךְ מִלְּךָ אֶל לָהֶם
לֵךְ לְבַד עִם עַם שָׁלֵם

לֵךְ, אֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר

לֵךְ
אוּלַי גַּם תָּשׁוּב

נתנאל נדב, גבול הצפון

לְקַבֵּל בְּשַׁלְוָה

אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁעָלַי לְקַבֵּל בְּשַׁלְוָה כָּל דָּבָר, בְּעִקָּר מָה שֶׁלֹּא בְּשַׁלִּיטָתִי.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת אָבֵל בְּעֶצֶם הָאֶצְבָּעוֹת כּוֹתְבוֹת.
הַלֵּב וְהָרֹאשׁ נִמְצָאִים אֵי שָׁם כְּרוּתִים בִּידֵי דְעַאֵשׁ, אוֹ מֶלֶךְ צָרְפַת שֶׁל פַּעַם.

אֲנִי אִשָּׁהּ שֶׁלָּקְחוּ אוֹתָהּ לְגִילְיוֹטִינָה עִם עַנְנֵי בּוֹשֵׂם שֶׁל אִשָּׁהּ אַחֶרֶת, פָּחוֹת יָפָה וּפַחוֹת חָכְמָה.
מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ צֶדֶק רַק מְסַכְסֵךְ אֶת הָעָם.
וְהַזּוּגוֹת הָאוֹהֲבִים כָּל כָּךְ שׁוֹנִים, כָּל זוּג שׁוֹנֶה מִמִּשְׁנֵהוּ, כְּשֶׁהֵם חַיִּים.
וְאִלּוּ תמונות הַמֵּתִים נֶחְקָקוֹת כֻּלָּן בְּאוֹתָהּ אוֹנָהּ בְּמֹחַ.
קִילֶר מֵתָה וְאֵין לִי אֵיךְ לְהַחֲזִיר אוֹתָהּ.

אֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת נֶגֶד הָרוּחַ הַקַּפִּיטָלִיסְטִית וְלֹא לֶאֱכֹל פִּצָּה כִּי אֲפִלּוּ שֶׁמִּלְחָמָה עַכְשָׁו חֵלֶק מֵהַמִּסְעָדוֹת
פְּתֻחוֹת, אֲבָל רָצִיתִי בְּוֶרְדֶּר קוֹלִי שֶׁיִּהְיֶה לִי כֶּלֶב טִפּוּלִי וְאֵין לִי כֶּסֶף לְכָךְ. יְתַכֵּן שֶׁאֱלֹהִים לֹא בֶּאֱמֶת
מַבְדִּיל בֵּינֵינוּ הָאֲנָשִׁים, בְּנוֹת וּבְנֵי הָאָדָם. מֵאַף צַד אֵין צַדִּיק וְרַק לְחַיּוֹת יֵשׁ לֵב נָקִי.

לְקַבֵּל בְּשַׁלְוָה כָּל דָּבָר.

מתיה אורן, בת 49, מתגוררת בירושלים. אמנית, בוגרת בצלאל.

מתיה אורן, מדבר. צילום: שי הלוי

רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁירִים מַצְחִיקִים עַל הַמִּלְחָמָה

רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁירִים מַצְחִיקִים עַל הַמִּלְחָמָה
רוֹצֶה לִרְקוֹד עַל הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים
רוֹצֶה בְּדִיחוֹת שְׁחוֹרוֹת
הוּמוֹר בָּרִיא
כְּמוֹ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁמְּקִימָה יִשּׁוּב חָדָשׁ:
"חֲטָפְיָה", בֵּין אוֹפָקִים לְרֶעִים
"כִּי חָטַף לָנוּ יְהוָה אֶת כָּל הַצְּעִירִים וְהַבּוֹגְרִים
וְהַנָּשִׁים וְהַזְּקֵנוֹת הַחַיָּילִים וְהַתִּינוֹקוֹת"
סֵפֶר "עָמוֹס" פֶּרֶק י', פְּסוּקִים ח-ט
(לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ מָה כָּתוּב בְּתוֹךְ הַטּוֹטָפוֹת)
אוֹ
הַשֵּׁם הֶחָדָשׁ לָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה בְּתֵל אָבִיב: "חָמַאסְקַל"
עַל מְנַת לְסַיֵּים אֶת חֲפִירוֹת הָרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית וְלַעֲמוֹד בְּלוּחַ הַזְּמַנִּים
מִשְׂרַד הַתַּחְבּוּרָה מְקַדֵּם הַצָּעָה לְהַעֲבִיר לְחַמַאס אֶת הַזִּיכָּיוֹן לַחֲפִירַת הַקַּוִּוים
הַיָּרוֹק וְהַסָּגוֹל, כָּכָה הֵם יִהְיוּ מוּכָנִים עַד לְפַעַם הַבָּאָה שֶׁהֵם מַתְקִיפִים
אוֹ
חֶבְרַת הַטִּיּוּלִים הַוָּתִיקָה תּוּר-גָּזָה
שֶׁמַּצִּיעָה סִיּוּרִים מְאוּרְגָּנִים בְּשִׁטְחֵי הַקְּרָבוֹת
עִם שִׁירִים, סִיפּוּרֵי גְּבוּרָה, אֲרוּחַת צָהֳרַיִים מְפַנֶּקֶת בְּאֵזוֹר שֶׁבּוֹ נִפְרְצָה גֶּדֶר הַגְּבוּל
וְטֶקֶס קָצָר לְיַד אֶחָד הַבָּתִּים בְּבֵּאֵרִי
(אֶת הַטֶּקֶס הוֹסִיפוּ בִּמְיוּחָד – כִּי אִי אֶפְשָׁר בְּלִי…
עַל מְנַת לְקַבֵּל מִמִּשְׂרַד הַחִינּוּךְ אֶת הָאִישּׁוּרִים
לְהַצִּיעַ אֶת הַסִּיּוּר לְבָתֵּי סֵפֶר שֶׁמְּחַפְּשִׂים תְּכָנִים חִינּוּכִיִּים)
אַגַּב, אֶת הַסִּיּוּר, הַתְּכָנִים וְהַטֶּקֶס, אֶפְשָׁר לְהַתְאִים לְכָל הַגִּילָאִים
וְיֵשׁ גַּם שׂוֹרֵד/ת עוֹטֵף, שֶׁמִּתְלַוֶּוה לַסִּיּוּר – בָּרוּר!
אוֹ
חֶבְרַת "צַעֲצוּעֵי צ.ה.ל. – צַעֲצוּעִים הֲנָאָה לִילָדִים"
הוֹצִיאָה מִשְׂחָק חָדָשׁ לְכָל הַגִּילָאִים
בִּינְגּוֹ לְוָויוֹת! שֶׁבּוֹ זוֹכֶה
זֶה שֶׁהָלַךְ ללַוָויוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן מַכְרִיז הַמַּנְחֶה
(נְתוּנֵי הַמִּשְׂחָק מִתְעַדְכְּנִים בִּזְמַן אֱמֶת
עַל מוֹעֲדֵי הַהַלְוָויוֹת הַמְּעוּדְכָּנוֹת שֶׁל מִי שֶׁנִּפְטַר מִפְּצָעָיו
אוֹ שֶׁסּוֹף סוֹף זִיהוּ שֶׁהוּא מֵת!)
אוֹ
תַּחֲרוּת מְצָא אֶת הַמַּטְמוֹן נוֹשֵׂאת פְּרָסִים!
מְצָא בָּרְצוּעָה אֶת אַחַד הַחֲטוּפִים
וּזְכֵה בְּמָנוּי לַקַּאנְטְרִי קְלַאבּ בְּחָאן יוּנֶס לְכָל הַחַיִּים!
(הַפְּרָס מוּגְבָּל רַק לְמֵאָה הָרִאשׁוֹנִים)
כֵּן
כָּכָה זֶה
רוֹצֶה הוּמוֹר
רוֹצֶה שָׁחוֹר
כְּמוֹ קָפֶה, חָזָק וּמַר וּבְלִי סוּכָּר
רוֹצֶה מַצְחִיק, אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא הַכֹּל נִגְמַר

יובל ששון, פסיכותרפיסט, מורה לתיאטרון, סופר ומשורר.

צליל בנדריהם, קולאז כאוטי למלחמה, 2023

*

בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִיא לֹא יָצְאָה מֵהַמִּיטָּה
בְּפִיגָ'מָה, עִם מִיצִי, כָּתְבָה בַּמַּחְבֶּרֶת
שִׁיר עַל הַיֶּלֶד הֲכִי יָפֶה בַּכִּיתָּה
שֶׁכַּנִּרְאֶה מְאוֹהָב בְּמִישֶׁהִי אַחֶרֶת.
בְּיוֹם שֵׁנִי הִיא שָׂנְאָה אֶת הָעוֹלָם
אֶת הַהוֹרִים, אֶת הַחֲבֵרוֹת וְאֶת הַמַּרְאָה
קִשְׁקְשָׁה עוֹד שִׁיר עַל כָּל מָה שֶׁלֹּא מוּשְׁלָם
עַל בְּדִידוּת וְאַכְזָבָה וְקִנְאָה.
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הַמַצָּברוּחַ שֶׁלָּהּ הִשְׁתַּנָּה
כְּשׁ'ֶדּוֹדָה' הִגִּיעָה לַחַג וְהִכְרִיזָה שֶׁהִיא סוֹפְסוֹף בְּהֵרָיוֹן
הֵם רָקְדוּ בַּסָּלוֹן, צָחֲקוּ וְזָלְלוּ עוּגַת גְּבִינָה
וְנוֹלַד לָהּ שִׁיר עַל הַתְמָדָה וְנִצָּחוֹן.
בְּיוֹם רְבִיעִי פִּרְסְמָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת לָרִאשׁוֹנָה
שִׁיר אַהֲבָה שֶׁכָּתְבָה בַּסּוּכָּה
הִיא כִּמְעַט הִתְחָרְטָה אֲבָל לִפְנֵי הַשֵּׁינָה
הוּא הֵגִיב לָהּ בִּסְמַיְלִי לֵב נְשִׁיקָה.
בְּיוֹם חֲמִישִׁי הוּא יָשַׁב לְיָדָהּ
עַל הַסַּפְסָל בַּמִּגְרָשׁ עִם כֹּל צְעִירֵי הַקִּיבּוּץ
הָיָה רֶגַע שֶׁיָּדוֹ נָגְעָה בְּיָדָהּ
הִיא לֹא נָשְׁמָה, רַק חִיְּיכָה וּבְעֵינֶיהָ נִצְנוּץ.
בְּיוֹם שִׁישִּׁי הֵם נִפְגְּשׁוּ בִּמְסִיבַּת יוֹמוּלֶדֶת
הוּא רָקַד אִיתָּהּ וּ"מָשַׁךְ לָהּ בְּצַמּוֹת"
וְאָז לָחַשׁ לָהּ שֶׁהִיא יָפָה וַהֲכִי מְיֻחֶדֶת
וְהִיא כָּתְבָה שִׁיר עַל הִתְגַּשְּׁמוּת חֲלוֹמוֹת.
בְּיוֹם שַׁבָּת הִתְעוֹרְרָה מֵאַזְעָקָה
בַּמַּמָּד עִם מִיצִי, 'דּוֹדָה', וְהַהוֹרִים
מַחְבֶּרֶת הַשִּׁירִים בְּחַדְרָהּ, נִשְׂרְפָה בִּזְעָקָה
כְּשֶׁהָרִימּוֹן נִזְרַק וְאַחֲרָיו נוֹרוּ 5 כַּדּוּרִים.

מאיה קורן, בת 40, מתגוררת בישוב צוקים בערבה התיכונה. שחקנית, קריינית ומורה ליוגה.

בוחרת מילואימניק באפטר

הַמַּגָּפַיִם שֶׁלְּךָ מְצֻחְצָחִים מְכַוְּנִים בְּעִיטָה
יְשִׁירוֹת לְבִטְנִי הָרַכָּה

הַנֶּשֶׁק שֶׁלְּךָ דָּרוּךְ מְפַטְרֵל בִּמְבוֹךְ גּוּפִי
מְטַלְטֵל בְּתוֹכִי דְּבַשׁ קָשֶׁה
לִבָּתִי מְבַעְבַּעַת מְנִיעָה בִּי חוּט אָרִיאַדְנֶה.

חַיָּה לְכוּדָה עָמֹק, מְשַׁלַּחַת זְעָקָה פְּרוּעָה –
בּוֹא כְּבָר, נֵצֵא לִטְרֹף אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ.

ענבל אשל כהנסקי, ילידת 1977, מתגוררת ברעננה. משוררת, עורכת שירה ואמנית רב תחומית

ענבל אשל כהנסקי
צליל בנדריהם, מפחיד, קולאז', 2023

ועדת קישוט

קִשַּׁטְנוּ אֶת קֻפְסַת מַסֵּכַת הָאַבָּ"כ
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבַּתְיָה עֻזִּיאֵל לִמְּדָה בַּטֵּלֵוִיזְיָה
אֵיךְ לָקַחַת עֲטִיפָה שֶׁל סְפָרִים עִם הֶדְפֵּס שֶׁל טְוִיטִי
וּלְקַשֵּׁט קֻפְסוֹת לְחִימָה יָפֶה
לָתֵת מַגָּע אִישִׁי לְפַרְצוּפִי גּוּמִי מַבְעִיתִים
אח"כ לָמַדְתִּי לַעֲטֹף גַּם מַזְרְקֵי אִינְסוּלִין
צְעָקוֹת בַּבַּיִת
נְפִילוֹת לִבְאֵר עֲמֻקָּה
לָמַדְתִּי לַעֲטֹף יָפֶה
שִׁבְרוֹן לֵב וְנֶפֶשׁ סְדוּקָה
סִלְסַלְתִּי סְרָטִים בְּגַוְּנִי פַּסְטֵל
עַל זֵר יוֹמוּלֶדֶת קָמֵל
עַל אֲרוּחָה שֶׁנִּפְסְקָה בַּחֲטָף
עַל אַזְעָקָה וּמִרְדָּף
וְגַם כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה הִיא אָמְרָה לִי,
צָרִיךְ לִמְצֹא אֶת הַיֹּפִי לְבַד.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם בְּלֵב הַקְּרָב
אֶת וַעֲדָה שֶׁל אִישׁ אֶחָד.

ליאת כהנא, בת 41, מתגוררת בתל אביב. פרסמה שירים בעיתון 77, ובמעבורת – הסיפור הקצר.

בדק בית

הָאֲדָמָה תַּחְתֵּינוּ רוֹעֶדֶת
וְאָנוּ נִצְמָדִים לְלֹא מַגָּע
חִיבּוּק אָרוֹךְ שֶׁכֻּלּוֹ רוּחַ
מַחְזִיקִים בְּכָל מָה שֶׁאֶפְשָׁר
כְּלוֹמַר, בְּשׁוּם דָּבָר

לילך גליל, משוררת וסופרת, עורכת ומנחה כתיבה בטבע.

 

איל גרוּס, "שבוי-ישוב", מרצה ואומן קוד טקסט מדיה

*

אֱנוֹשִׁיּוּת

שֵׁם עֶצֶם – נְקֵבָה.

הִיא הָלְכָה לְאִבּוּד לִפְנֵי.

הִיא לֹא הָיְתָה בְּשִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר.

אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֶמְצָא אוֹתָהּ אַחֲרֵי.

זיוה בר, בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב, לימודי עיצוב פנים ואוצרות אמנות בשלוחת הטכניון

דינה אבן ספיר (ספרשטיין), הווה מתמשך

בַּחֲדָשׁוֹת

נִכְנַסְתִּי לַמִּטָּה אַחֲרֵי עוֹד חֲדָשׁוֹת
וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם, מֵאֲחוֹרֵי עֵינַי,
יַלְדָּה לִבְנַת חֻלְצָה שְׁזוּרָה בְּצִפּוֹרִים
חִיְּכָה לְתוֹךְ עוֹלָם בָּתוּל מֵחֲשָׁשׁוֹת.

לִפְנֵי שֶׁרָאֲתָה – הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי
לִפְנֵי שֶׁרָאֲתָה שֶׁאֵין לָהּ כְּבָר הוֹרִים.

קִישִׁינֵב הִיא בְּאֵרִי וְהָעוֹלָם נוֹזֵל
אֲבָל לָאַחְרַאי וְלַסִּיגָר – שִׁגְרָה,
בַּמִּנְהָרָה חָשׁוּךְ וְהִיא רַק בַּת שָׁלוֹשׁ
וְטַחַב מִסְתַּחְרֵר וְהַחִיּוּךְ אוֹזֵל.

אֶת אֲבִיגַיִל כְּלָל אֵינֶנִּי מַכִּירָה
וְהִיא שְׁבוּעַיִם לֹא יוֹצֵאת לִי מֵהָרֹאשׁ.

שלומית דותן, סופרת ילדים ומנחת סדנאות כתיבה לילדים

עירית בראל בסן, "טבע דומם מס' 3", פרט מסדרה המוצגת בתערוכה "עקבות" בגלריה בנימין הסגורה בצל המלחמה. צילום: יובל חי

שֶׁקֶט תְּרוּעָה

הֶעָלִים בְּזָהָב מַמְטִירִים הַשְּׁבִילִים,
מְרַפְּדִים מַרְבַדִּים עוֹרְקֵי אֶרֶץ.
אֲדָרִים מַסְמִיקִים, מַכְתִּימִים סַפְּיוֹנִים,
הַפֵּרוֹת מוּטָלִים עַל הַדֶּרֶךְ.

מַגָּפַיִם קְטַנּוֹת מַרְטִיטוֹת שְׁלוּלִיּוֹת,
נִשְׁקָפוֹת צַמְּרוֹת אַרְגָּמָן.
אַדְווֹת מְפַכּוֹת בְּקֶצֶב הַתֹּף,
שׁוֹבוֹת הַדְּמָעוֹת מַסְלוּלָן.

עַרְפִלֵּי הַבְּקָרִים, צוֹנְנִים בְּעוֹרִי,
אַךְ לִבִּי עוֹד לוֹהֵב בְּאֵשׁ קְרָב.
וְעָנָן מְגֻשָּׁם מַאֲפִיר הִלּוּכוֹ,
מִתְכּוֹנֵן לְשַׁלֵּחַ חִצָּיו.

אִמָּהוֹת בִּרְכֵּיהֶן כּיתְתוּ בִּתְחִנָּה,
יְרֵאוֹת אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַסְּתָו,
מְלַחֲשׁוֹת שִׂפְתֵיהֶן בְּשֶׁקֶט תְּרוּעָה –
בַּל תְּנַבְּאוּ מִלְחָמָה.

ג'ני קפואה שנקר, בת 40, מתגוררת בארה"ב, במקור מקיבוץ חולדה.

שק קמח

בַּיַּלְדוּת שִׂחַקְנוּ שַׂק קֶמַח
שֶׁנִּבָּא אֶת גּוֹרָלֵנוּ.
מַעֲרַךְ כֹּחוֹת בְּמַעְגַּל חַיֵּינוּ.
אֶחָד לְמַעְלָה בִּזְכוּת
מִי שֶׁתַּחְתָּיו.
עוֹד מְעַט יִתְחַלְּפוּ הַשְּׁנַיִם
וְהַגַּלְגַּל יַמְשִׁיךְ לָסֹב.
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִתְמָךְ.

ניר שטראוס, 34 מתגורר בתל אביב. שחקן יוצר ויזם תרבות, זוכה פרס נבון ליוצרים בראשית דרכם.

מָה תְּבַקְּשִׁי יַלְדָּה? 

שׁוּב בַּשָּׁמַיִם
מְנַצְנֵץ לוֹ כּוֹכָב.
וְשׁוּב יַלְדָּה קְטַנָּה
בַּחֹשֶׁךְ לְבַד
צוֹעֶדֶת בִּשְׁבִיל.

וְשׁוּב בַּשָּׁמַיִם מְנַצְנֵץ
לוֹ כּוֹכָב
וְיַלְדָּה קְטַנָּה
בְּלִבָּהּ מִשְׁאָלָה –
מִשְׁאֶלֶת לֵב קְסוּמָה –
מִשְׁאֶלֶת לֵב קְטַנָּה
בַּלִּבָּה שֶׁל יַלְדָּה.

וּמָה תְּבַקֵּשׁ
יַלְדָּה שֶׁצּוֹעֶדֶת בַּשְּׁבִיל לְבַדָּהּ?
מָה תְּבַקֵּשׁ יַלְדָּה בּוֹדְדָה ?

מְבַקֶּשֶׁת מֵהָעוֹלָם
בַּקָּשָׁה קְטַנְטַנָּה
מְבַקֶּשֶׁת נִיצוֹץ
קָטָן שֶׁל שַׁלְוָה.
נִיצוֹץ שֶׁיָּאִיר,
נִיצוֹץ שֶׁלֹּא יַסְתִּיר.

נִיצוֹץ שֶׁיִּתֵּן לְיַלְדָּה קְטַנְטַנָּה
לְהַמְשִׁיךְ לִצְעֹד בַּשְּׁבִיל
בְּבִטְחָה.

שירלי שמואל, בת 47, מתגוררת באריאל. גננת, בוגרת תואר שני לחברה ואומנויות 

דימוי: אורית גולדמן

הָאֶצְבַּע הַמַּאֲשִׁימָה 

הָאֶצְבַּע הַמַּאֲשִׁימָה
הָרוֹצָה לְהַכְאִיב לְמִי שֶׁרָמַס, שָׁחַט וְדָרַס
אֶת קְדֻשַּׁת הַחַיִּים מִתְקַפֶּלֶת בִּכְאֵבָהּ.
הָאֶצְבַּע הַמַּאֲשִׁימָה הָרוֹצָה לְהוֹקִיעַ
אֶת מִי שֶׁהִתְעַלֵּם, זִלְזֵל, לֹא נָטָה אֹזֶן
לְקוֹל הַתְּחִנָּה לַהֲגָנָה עַל הַמּוֹלֶדֶת
מְלֵאַת כְּלִמָּה עַל כָּךְ שֶׁעָלֶיּהָ
לִזְעֹק אֶת כְּאֵב הַנִּשְׁחָטִים,
לִצְרֹחַ אֶת כְּאֵב הַנּוֹתָרִים,
לִדְמֹעַ לְלֹא הֶרֶף עִם הַנֶּחְטָפִים
וּבְלֵילוֹת חַסְרֵי מָנוֹחַ
לַחֲלוֹם בְּעוֹדָהּ עֵרָה עַל מִי שֶׁאָבְדוּ עִקְבוֹתָיו
וְלֹא יָשׁוּב לְחֵיק אוֹהֲבָיו.

תמר דוד- כריספי

אילנה שניידר

ימין ושמאל רק חול וחול

כַּף רַגְלִי הַשְּׂמָאלִית דּוֹרֶכֶת בַּמָּקוֹם
וְאוֹמֶרֶת מַצְבִּיעָה מִבֹּהֶן עַד זֶרֶת
לְכַף רַגְלִי הַיְּמָנִית שֶׁמֻּנַּחַת בְּדֹם,
יַחַד אָנוּ שְׁתַּיִם גַּפַּיִם לְגוּף אֶחָד.
מִצְטָרֶפֶת לְשִׂיחַ הַתָּם גַּם יַד
וְעוֹד אַחַת – יְמִין וּשְׂמֹאל.
מֵאֲגוּדָל עַד זֶרֶת זוֹ לְזוֹ אוֹמֶרֶת
יַחַד אָנוּ אַרְבַּע גַּפַּיִם מֵעַל וּמִתַּחַת
כֻּלָּנוּ שַׁיָּכוֹת לְגוּף אֶחָד.
שָׁמַעְתִּי אֶת הַשִּׂיחַ וּצְלִיל מֻכָּר הִבְלִיחַ
בְּאֵלֶם קוֹל – יְמִין וּשְׂמֹאל רַק חֹל וְחֹל
יַצְהִיב מִדְבָּר בְּלֹא מִשְׁעוֹל.

ד"ר נורית יעקבס צדרבוים, יוצרת וחוקרת

 

מַחְשָׁבוֹת בְּעֵת מִלְחָמָה 

הַפָּעָם זֶה שׁוֹנֶה,
נְשִׂיאַת עֵינַיִים לַמָּרוֹם
זְעַקַת אִימָהוֹת –
"מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי!"

הַפַּעַם לֹא נְאֹמָר –"הֶסְתֵּר פָּנִים"
הַפַּעַם נִישָׂא עֵינֵינוּ
וְנִקְרָא – "יֵשׁ אֱלוֹהִים!"

הַפַּעַם יְרֵאִים כּוּלָנוּ –
אֶפִּיקוֹרוֹס וּמָאָמִין,
פִּיסַת מוֹלֶדֶת לֹא תִּילָקַח,
לֹא תִּחָמֵס!

הוּא הִבְטִיחַ לַנּוּ מִכֹּל הַגּוֹיִים,
כִּי אֲנוּ סְגוּלָתוֹ
וְהוּא סְגוּלָתְנו.

רבקה גבריאל ראובן, בת 73, מתגוררת בבאר שבע

פִּתְאוֹם נַעֲשֵׂינוּ כֻּולָּנוּ

כּוֹעֲסִים,
אֵיבְרֵי גּוּפֵנוּ רוֹטְטִים מִכַּעַס
הַכְּבֵדִים מְאַיְּמִים לְהִתְפָּרֵץ,
הַמָּרָה תֵּכֶף תִּתְרוֹקֵן מִכָּל הַכִּיסִים
וּפַרְצוּפֵנוּ הַמַּבְהִיל,
מִשְׁתַּקֵּף בְּמַרְאַת לֵב עֲכוּרָה.
זוֹעֲמִים,
זַעַם קָדוֹשׁ מֵנִיעַ אוֹתָנוּ
אִישׁוֹנֵנוּ יוֹצְאִים מֵחוֹרֵיהֶן,
חוֹרְכִים אֶת הָאֲדָמָה שֶׁבַּשָּׂמָה נִשְׁבַּעְנוּ,
חוֹרְצִים רִגְבי צֶדֶק,
צֶדֶק רוֹדֵף אַחֲרֵי זְנָבֵנוּ.
בִּקְצֵה יוֹמֵנוּ עַיִן צוֹפִיָּה,
אַדְמוּמִית וְכוֹאֶבֶת
מְבַקֶּשֶׁת חֶמְלָה
בִּשְׁבִילֵנוּ
הָאֲבוּדִים.

ענת שרייבר, אמנית ומטפלת

אנה זקרבסקי

מִלִּים שֶׁאֵינָן עוֹד

הַנְּשִׁימָה נֶעֶתְקָה
אַף קוֹל לֹא נִשְׁמָע
הַמִּלִּים נִבְלְעוּ לִתְהוֹם
וְהֵן נִשְׂרָפוֹת בָּהּ
אוֹת אַחַר אוֹת
אוֹתִיּוֹת כְּבָר לֹא פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר הַזֶּה
עָשָׁן מְמֻלְמָל מִתְפַּזֵּר בָּאֲוִיר שָׁחֹר
שֶׁחוֹנֵק אוֹתָנוּ
מִלִּים רִאשׁוֹנוֹת
מִלִּים חֲדָשׁוֹת
מִלִּים יְחֵפוֹת
מִלִּים שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם
מִלִּים שֶׁל תִּקְוָה
מִלִּים שֶׁחָלְמוּ
מִלִּים שֶׁנּוֹתְרוּ לְדַמֵּם בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יִכְתֹּב אוֹתָן
אוֹ יֶאֱסֹף אוֹתָן אֵלָיו
מִלִּים.
מִלִּים שֶׁהֻשְׁתְּקוּ
מִלִּים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ
מִלִּים שֶׁנִּקְבְּרוּ לְלֹא רַחֲמִים בְּעוֹדָן
מִלִּים.
מִלִּים מְדַמְּמוֹת
מִלִּים נֶחְנָקוֹת
מִלִּים נֶעֱדָרוֹת
מִלִּים שְׁבוּיוֹת
מִלִּים.
לָנֶצַח נַרְגִּישׁ בְּחֶסְרוֹנָן
לָנֶצַח נִכְאַב אוֹתָן
מִלִּים שֶׁאֵינָן עוֹד.

שני מלכה, משוררת. בוגרת בית ספר לאומנויות, מנשר מחלקת כתיבה. סטודנטית שנה א' במכללת אורנים לחינוך מיוחד

אביבית בלס ברנס, חדרי כאב, 2023

כותבים את המצב >>

Facebook