בית שבור בכל מקום

אני שואלת את עצמי יומיומית, ובכן מה ענין האמנות לשמטה זו של כל ההגיונות, מה תפקידה או מקומה של השירה, מה מקומו של האמן, של היוצר, של איש הרוח, בעת שבר ואימה. הדרה לוין ארדי, מוזיקאית, משוררת, סופרת ואמנית בטקסט, מוזיקה וציור
הדרה-לוין-ארדי-בית

אמנות בימי מלחמה

מוּל הָאֵימָה וְהַמְּצוּקָה שֶׁל הַנִּפְגָּעִים הַיְּשִׁירִים וְהַמִּיָּדִיִּים, וּמוּל הַהֵרוֹאִיּוּת שֶׁל מַצִּילֵי הַנְּפָשׁוֹת, וּמוּל הַהֵרָתְמוּת הַקּוֹלֶקְטִיבִית לְעֶזְרַת הַזּוּלַת, וּמוּל הַזֶּהוּת הַקּוֹלֶקְטִיבִית הַנִּכְפֵּית עָלֵינוּ כְּחֵלֶק מִמַּהֲלָכָהּ הָאָדִישׁ שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה, מִתּוֹךְ הַבָּאִים לְכַלּוֹת וּלְגַנּוֹת אוֹ לִתְמֹךְ וְלִבְכּוֹת עָלֵינוּ, וּמוּל הַסִּפּוּר הָאַקְרָאִי שֶׁנִּגְזָר עַל כָּל אוֹרְגָּנִיזְם אֱנוֹשִׁי בְּנִפְרָד, לְבָדָד, לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהַכְּלָל אוֹ מִחוּצָה לוֹ – עוֹד לֹא מָצָאתִי אֶת הַדֶּרֶךְ לוֹמַר דָּבָר. מִלִּים מְגֻמְגָּמוֹת וְרַעֲיוֹנוֹת מְקֻטָּעִים מְרַצְּדִים בַּחוּץ וּבִפְנִים לְלֹא מוֹצָא. הַדָּבָר הַבָּרוּר לִי בְּיוֹתֵר בָּעֵת הַזֹּאת הוּא שֶׁאֵין מוֹצָא.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי יוֹמְיוֹמִית, וּבְכֵן מָה, וְגַם: מָה נִשְׁתַּנָּה, וּמָה עִנְיַן הָאָמָּנוּת לִשְׁמִטָּה זוֹ שֶׁל כָּל הַהֶגְיוֹנוֹת, מָה תַּפְקִידָהּ אוֹ מְקוֹמָהּ שֶׁל הַשִּׁירָה, מָה מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָמָּן, שֶׁל הַיּוֹצֵר, שֶׁל אִישׁ הָרוּחַ, בְּעֵת שֶׁבֶר וְאֵימָה, שֶׁבָּהּ יָצְאוּ הַמִּלִּים מֵהֶקְשֵׁרָן וְעָזְבוּ אֶת הָעוֹלָם, וּבִיקוּם וִירְטוּאָלִי מַקְבִּיל מִסְתּוֹבְבוֹת לָהֶן מִלִּים וְהַגָּדוֹת הַמְּשַׁבְּשׁוֹת אֶת הַדֵּעוֹת וּמְהַפְּכוֹת אֶת הַיּוֹצְרוֹת, וְהָעֵינַיִם עֲיֵפוֹת מֵרְאוֹת.

מוּל כָּל הַגָּדוֹל הַזֶּה, הַזֶּהוּת הַקִּיּוּמִית וְהַמַּשְׁמָעוּתִית שֶׁלִּי כְּבֶנְאָדָם יָחִיד וּכְאָמָּן נִרְאֵית לִי רוֹפֶסֶת, לֹא רֵלֵוַנְטִית, מְרֻקֶּנֶת מֵעֱזוּזָהּ, וְגַם מִפַּרְנָסָתָהּ, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַחֲרָדוֹת וְהָאֵימָה הַתְּלוּיוֹת בָּהּ אֲפִלּוּ בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם, לוּ יָדַעְתִּי (כְּבֶנְאָדָם יָחִיד וּכְאָמָּן) מָהֵם יָמִים כְּתִקּוּנָם.

אֲחֻזַּת הַלֶּמֶת בְּאֵיזֶה וָאקוּם־שׁוּמָקוֹם, גּוֹלֶלֶת עַל חַדְשׁוֹת הַיּוֹם, הָלוֹךְ הָלַכְתִּי אֶל הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים לִמְצֹא לִי מוֹלֶדֶת וּמִלִּים (דַּגְלָאס מוֹרֵי, סֵם הָרִיס, אֵרִיק וַיְנְשְׁטֵיְן וְאָדָם גֵ'יְמְס), וּבִמְבוּכָה רַבָּה עָשִׂיתִי לִי מוֹלֶדֶת מִשִּׁירֵי גּוֹלִים, אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת הַמַּאְפֵּלְיָה בְּנַפְשָׁם הַפְּצוּעָה וּבִלְשׁוֹנָם הַזָּרָה, וּבָרְאוּ מִטְּלָאֵי עוֹלָמָם הַפָּרוּם יְקוּם שֶׁאֵינֶנּוּ מָקוֹם וְשֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר וְשָׁעָה, יְקוּם מִלִּים שֶׁבְּתוֹכוֹ יָכוֹל אָדָם לְהִשְׁתַּכֵּר מִן הַשִּׁירָה.

Broken Be | Hadara Levin Areddy | הדרה לוין ארדי

כך חרב העולם

כָּךְ חָרַב הָעוֹלָם. מִי שֶׁחָשַׁב, בְּמִלִּים נִבְרָא הָעוֹלָם, חָשַׁב שֶׁאִם יְתַקֵּן אֶת הַמִּלִּים, גַּם יְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם. 

תִּקֵּן וְתִקֵּן, עַד שֶׁיָּצְאוּ הַמִּלִּים מֵהֶקְשֵׁרָן וְעָזְבוּ אֶת הָעוֹלָם. 

הָעוֹלָם הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, וְהַמִּלִּים בְּשֶׁלָּהֶן, מְעוֹפְפוֹת כְּאִלּוּ בִּזְכוּתָן נִבְרָא הָעוֹלָם. 

מְתֻקָּנוֹת וְיָפוֹת עָפוּ עַל עַצְמָן, מְנֻתָּקוֹת מֵהָעוֹלָם.

 הָעוֹלָם הִמְשִׁיךְ לְהַכְאִיב וְהַמִּלִּים הִמְשִׁיכוּ לְתַקֵּן אֶת עַצְמָן.

הדרה לוין ארדי

והגדתְּ

לְאֹרֶךְ צִיר הַזְּמַן הָאוֹזֵל
אֲנִי נִתְקֶפֶת חֻלְשׁוֹת שֶׁל אַפְסוּת
וְאוֹמֶרֶת לְעַצְמִי הַמַּגִּידָה,
בִּשְׁבִיל מָה לְהַגִּיד, בִּשְׁבִיל מָה?

זה לא שאין לי מה לומר

זֶה לֹא שֶׁאֵין לִי מָה לוֹמַר
זֶה שֶׁיּוֹצֵא לִי מַר,
מֻכָּר וְזָר, נִפְרָד מֵרֵאשִׁיתוֹ
זֶה שֶׁיּוֹצֵא לִי הַמּוּבָן
מֵהִפּוּכוֹ
שֶׁכָּל מָה שֶׁאַגִּיד
בָּעֵת הַזֹּאת
דִּינוֹ לְהִשְׁתַּרְלֵל
עַל לְשׁוֹנָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת
לְהִסְתַּבֵּךְ עַל אָזְנֵיהֶן
בְּלִי דִּין וּבְלִי מִדָּה

וְיָד נֶעֶלְמָה
אוֹרֶבֶת לַמְּרוֹמִים
אֲשֶׁר בַּתַּחְתִּיּוֹת
לָבוּז וְלֹא־לִרְאוֹת
פִּרְקֵי אָבוֹת עַל יְתוֹמִים,
גַּעְגּוּעִים, הֵאָחֲזוּיוֹת בְּפֵרוּרִים
שֶׁל תֹּהוּ וּפְסָגוֹת

זֶה לֹא שֶׁאֵין לִי מָה לוֹמַר,
אֲבָל אוּלַי תּוֹרָהּ שֶׁל אֶרֶץ לְדַבֵּר,
שֶׁתִּפְתַּח אֶת פִּיהָ כְּבָר,
זֶה לֹא שֶׁאֵין לִי מָה לוֹמַר
זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר
וְכַמָּה עוֹד,
בְּתַחְבּוּלוֹת, בְּרַעַשׁ נוֹרָאוֹת,
לוֹמַר דָּבָר כְּדֵי לִחְיוֹת.

הדרה לוין ארדי

לעולם אין לנו שעה אחרת

אֲנִי מְשַׁתֶּפֶת עֵדוּיוֹת שֶׁל אֲחֵרִים
מִלֵּב הַמַּאְפֵּלְיָה
כְּמוֹ רוֹבּוֹט שֶׁכֻּיַּל לְהַדְהֵד
אֶת אֵימַת הַשָּׁעָה
בִּקְרַב תּוֹדָעָה
בֵּינְלְאֻמִּי,
מַשְׁהָה מַצְּבֵי צְבִירָה יְחִידָאִיִּים וּפְרָטִיִּים
מִפְּנֵי מַצְּבֵי צְבִירָה קוֹלֶקְטִיבִיִּים,
דּוֹחֶקֶת מַחְשָׁבוֹת מִשָּׁעָה זוֹ
לְשָׁעָה אַחֶרֶת,
וְהַהִיסְטוֹרְיָה מְלַמֶּדֶת
שֶׁלְּעוֹלָם אֵין שָׁעָה אַחֶרֶת.

פרעות

בְּלֵב הַבְּעֵרָה, בֵּין שְׁאָר הַמַּפָּצִים וְשִׁבְרֵי הָעוֹלָמוֹת, אֲנִי מְנַסָּה לוֹמַר מַשֶּׁהוּ כְּבָר יָמִים רַבִּים, אֲבָל הִתְחַלְתִּי לְפַחֵד אֲפִלּוּ מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת. אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עַל מָה לְדַבֵּר, אֲבָל רוֹאָה אֵיךְ נֶעֱלַם הַדִּבּוּר בְּיָם הַשִּׁגָּעוֹן, וְיֵּשׁ הַרְבֵּה דַּבְּרָנִים בָּעֵת הַזֹּאת, וְקָשֶׁה לָבֹר אֶת הַבַּר מִן הַלַּהַג. קַל לוֹמַר מִלִּים נָאוֹת כְּמוֹ "יֵּשׁ לַחְדֹּל מִן הָאַלִּימוּת". זֶה לֹא עָזַר מֵעוֹלָם לַחְדֹּל מִן הָאַלִּימוּת. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה כֵּן עָזַר. אֲנִי מְפַחֶדֶת לַחֲשֹׁב מָה כֵּן עָזַר. אָסוּר לַחֲשֹׁב מָה כֵּן עָזַר. יֵשׁ לַעֲשׂוֹת. לְהִצָּמֵד לַחַיִּים בְּכָל הַכּוֹחוֹת.

הִנְּנִי כָּאן, שׁוֹמְעִים אוֹתִי? בְּפִנָּתִי הַחוֹרֶגֶת, מַמְשִׁיכָה לְקוֹשֵׁשׁ פַּרְנָסָה בְּיַם הָאִוֶּלֶת. עוֹד צִיּוּר לִרְכִישָׁה, יַלְדָּה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, עוֹד הוֹפָעָה נוֹטָה עַל תֹּהוּ, תְּלוּיָה כְּאֶרֶץ עַל־בְּלִי־מָה בִּמְחִירֵי סוֹף עוֹנָה. בְּאֹפֶן כְּלָלִי, לֹא תַּמּוּ הַמִּלְחָמוֹת הַפּוֹרְעוֹת בַּנְּפָשׁוֹת, הָעֹנִי מִצְטַבֵּר עַל הַקִּירוֹת, אֲבָל יֵשׁ הִירַרְכְיָה בְּרוּרָה שֶׁל מְצוּקוֹת מְיֻחָסוֹת בְּקַמְפֵּיְן חוּצוֹת, בִּשְׁתִיקָתָן הָאַלִּימָה שֶׁל מִלִּים יָפוֹת הַמְּסָרְבוֹת לִהְיוֹת אוֹיְבוֹת.

לדמותו של המחבר

הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּגְאַל אֶת הָאֱנוֹשׁוּת מֵהַמַּכּוֹת וּמֵהָאַפּוֹקָלִיפְּסָה. הִיא תַּמְשִׁיךְ לְהִסְתַּכֵּל וּלְחַבֵּר בֵּין הַדְּמוּיוֹת וְהָרַעֲיוֹנוֹת וּלְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ בַּשַּׁעַר, וּלְכָל שַׁעַר יֵשׁ שֵׁם, וְהַשֵּׁמוֹת בְּדוּיִים וּמִתְחַלְּפִים כִּשְׁמוֹ שֶׁל הַמְּחַבֵּר, וְהַהִיסְטוֹרְיָה תַּעֲשֶׂה שַׁמּוֹת בַּשֵּׁמוֹת וּבָרַעֲיוֹנוֹת וּבַצֶּדֶק, בְּעִקָּר הַמֻּקְצִים, שֶׁהִתְרִיעוּ בַּשְּׁעָרִים, שֶׁנֶּהֶדְפוּ לַמַּחְשַׁכִּים.

הדרה לוין ארדי

חוסן העמים

א
שָׁמַעְתִּי שֶׁלָּעַם יֵשׁ חֹסֶן,
כַּמּוּיוֹת שֶׁל חֹסֶן,
אֶפְשָׁר לָמוּת פֹּה מֵרֹב חֹסֶן.
וַיֵּשֶׁב אִישׁ תַּחַת חָסְנוֹ
וְנִשְׁקוֹ עִמּוֹ.

ב
אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת, מַמָּשׁ, בִּמְחִילָה,
שֶׁאֲנִי מְקַלְקֶלֶת לָעָם אֶת הַמְּסִבָּה,
שֶׁהָאֶנְדּוֹרְפִינִים שֶׁלִּי לֹא עוֹלִים לִי לָרֹאשׁ
בְּעֵת מַשְׁבֵּר וּמְצוּקָה,
וְלֹא בִּימֵי מְחָאָה וְלֹא בִּימֵי מִלְחָמָה,
וְגַם לֹא כְּשֶׁמּוֹכְרִים לִי דְּמָעוֹת־שֶׁל־אַחְוָה
עִם פַּסְקוֹל בֵּין דִּמְעָה לִתְחִיָּה.
אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת קֳבָל עַם וְאֻמָּה,
אֵין לִי חֹסֶן וְאֵין לִי מוֹצָא.

ג
עָיַפְתִּי מִשֶּׁפֶף שֶׁבֵּין הַשּׁוּרוֹת
מִדֵּעוֹת וּמִלִּים נִרְדָּפוֹת
שֶׁאִישׁ לֹא רָצָה לִרְאוֹת
עַל בּוֹאוֹ שֶׁל הַשֶּׁבֶר הַבָּא,
וְאִישׁ לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ
שֶׁמָּה שֶׁיִּהְיֶה כְּבָר הָיָה.

ד
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַחֹסֶן הַזֶּה,
הוּא זָכוּר לִי מִסּוֹף הָעוֹנָה
שֶׁעָבְרָה
וּמִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנֶיהָ,
זוֹכֶרֶת אֶת חֹסֶן הָעָם
מִלִּפְנֵי חוֹמָה־וּמִגְדָּל,
זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ מִדָּוִיד
הַמְּקוֹנֵן עַל יְהוֹנָתָן.

ה
גַּם אֵין לִי מוֹרָל, בִּמְחִילָה.
הַבְּדִידוּת יְתוֹמָה
וְאֵינָהּ הוֹלֶמֶת
אֶת מַדַּד הַחֹסֶן הַלְּאֻמִּי
אוֹ הַחֹסֶן הָעֲמָמִי לְתִפְאֶרֶת,
(שֶׁמִּתְפָּאֵר בְּחָסְנוֹ וּבְאֹרֶךְ־יָדוֹ,
מְדוּרַת שִׁבְטוֹ הַנִּרְתֶּמֶת,
וְלָמָּה אֲנִי כֹּה נִבְהֶלֶת)
שֶׁאֵינֶנִּי הוֹלֶמֶת
אֶת הַמּוֹרָל
וְאֶת חֹסֶן הָעָם.

ו
מִמָּה עָשׂוּי מוֹרָל?

Facebook