העבודה של תמר שפר, "הגלגול הבא", טכניקה מעורבת, 2023, מוצגת בימים אלה בתערוכה "כאילו חיכו לנו אלף שנים – מקום מפלט", בגלריה עין הוד באוצרות צאלה קוטלר הדרי. נתקלתי בה במהלך חיפושים אחר עבודות המתאימות לפרויקט הגמר שלי בבית לאמנות ישראלית. הפרויקט שלי עוסק בדימוי השטיח המזרחי באמנות הישראלית כתגובה לדיכוי חברתי, תרבותי, קולוניאליזם וכיבוש.
לאורך תולדות ההיסטוריה של האמנות משמש השטיח האוריינטלי (המזרחי) כייצוג המזרח והמסורת. השטיח הוא ביטוי לשטח, למרחב טריטוריאלי. מחד הוא מסמן מקום ביתי ומאידך הוא מקום קולקטיבי או ציבורי. עצם הנחתו, מיקומו והדריכה עליו היא טקס בעל משמעות.
שפר השתמשה בעבודתה בשטיח טורקי אוריינטלי ובמבט ראשוני חשבתי שהיא מתאימה לפרויקט שלי כמו כמו כפפה ליד. שימוש בשטיח מזרחי המלפף את חפצי הבית האישיים ומוצג בעין הוד, לשעבר עין חוד (כפר ערבי ממנו ברחו תושביו במהלך מלחמת יום העצמאות), מתחבר לעולם של כיבוש, ניכוס ועוולות.
בדרך כלל שימוש בשטיח מזרחי נעשה בעבודות של אמנים ערביים, דרוזיים, יהודים מזרחיים המייצגים את זהותם המודרת באמצעות השטיח המסורתי. אבל בשיחה עם תמר שפר על העבודה שלה היא תארה אותה כעבודה פרטית ופוליטית העוסקת בסכנה הרובצת על כולנו להפוך לפליטים.
עבודתה מורכבת משטיחים המונחים אחד על השני, שטיח טורקי (צידו החיצוני), שטיח אדמה, שטיח דשא סינטטי (השעטנז הישראלי) ולתוכו היא גלגלה את תוכן הבית, גלגול פקלאות במטרה להיות מוכנה למעבר. ניסיון לגלגל גם את האדמה ולקחת אותה עם החפצים האישיים.
"בשיחה עם תמר על העבודה שלה היא תארה אותה כעבודה פרטית ופוליטית העוסקת בסכנה הרובצת על כולנו להפוך לפליטים"
שפר השתמשה בשטיח גם בתערוכה קודמת שלה, בסדנאות האמנים בירושלים בה שילבה מייצבים העוסקים בערבוב שבין החוץ לפנים. שטיח האדמה הוא שטיח דו צדדי אשר מצדו האחד הוא שטיח מזרחי ביתי ומצידו השני עשוי אדמה. לאור המצב החברתי פוליטי במדינה היא החליטה להשתמש בו שוב בתערוכה בעין הוד בהקשר של עזיבה ופליטות.
שפר התלבטה אם לקרוא ליצירה שלה "לאור המצב" והיא נעשתה על רקע אירועי המאבק בהפיכה המשפטית. על רקע הסבר זה, עבודתה המרשימה והמסקרנת של תמר שפר לא התאימה לפרוייקט הגמר שלי וירדה מהרשימה.
כמה שבועות לאחר שיחתנו ארע האסון הבלתי נתפס של ה-7.10 ועבודתה של שפר מדירה שינה מעיניי. האם ראתה את הנולד? האם עתידנו להיות פליטים? משפחות רבות מהדרום ומהצפון נדרשו לעזוב בחופזה את ביתם. השטיח של שפר קיבל משמעות קיומית חזקה. מחד, אנחנו נלחמים על הבית אבל למאות אלפי אזרחים, אין בית, הם נודדים כמו השטיח ומחפשים אדמה להניח אותו בשלווה.
תחושת הפליטות חזקה מכל, עתיד ילדינו מוטל בספק. משפחות עוזבות לחו"ל, משפחות אחרות מארחות זרים. הכל נעשה זמני ואני בחרדה שהשטיח של שפר יהפוך להיות השטיח שלי.
"תחושת הפליטות חזקה מכל, עתיד ילדינו מוטל בספק. משפחות עוזבות לחו"ל, משפחות אחרות מארחות זרים. הכל נעשה זמני ואני בחרדה שהשטיח של שפר יהפוך להיות השטיח שלי"
האמנות תמיד שיקפה ומשקפת מצבים קיומיים ועוולות והיא פועלת כחלק בלתי נפרד ממאבקים אזרחיים, פוליטיים ואישיים. בשנים האחרונות תערוכות בינלאומיות רבות עוסקות בנושא פליטות והגירה. באחת מהן ביקרתי לאחרונה במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה בו מוצגות עבודות העוסקות במאבק הפלסטיני, במשבר באוקראינה, בפליטות הסודנית ובמראות כואבים. מושג הפליטות נראה לי תמיד חיצוני לישראלים וכל מה שאני מבקשת שהוא יישאר שם, הרחק מהבית שלנו, שהרי אנחנו לא מוכנים להיות פליטים ישראליים.
טלי עצמון היא בוגרת המסלול לאוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה, בית לאמנות ישראלית
אמניות ישראליות מהגרות מאתיופיה: לקראת הקורס "אפריקה מעוררת"
הקונצרט במחצבה, הקדרית והנפח | שיח גלריה מקוון: משכן לאמנות עין חרוד I מוזיאון ישראל, ירושלים
"במסכות האלה כתובה כל החוכמה של הכפר"
חדש: שוברי מתנה בבית לאמנות ישראלית – למימוש בכל תכני הבית
איך משפיעה המלחמה על שוק האמנות המקומי?
by GemPlan