המוות תמיד שם

נדיה עדינה רוז, אמנית ומשוררת, כותבת על מה שחבוי מתחת למרצפות או עמוק בארון מאחורי הקולבים
נדיה-עדינה-רוז-1

המוות

תָּמִיד שָׁם
חָבוּי כְּמוֹ צַנֶּרֶת מִתַּחַת לַמַּרְצָפוֹת
הַמִּסְתַּדְּרוֹת בְּתַשְׁבְּצִים,
מַסִּיחוֹת אֶת הַדַּעַת

הוּא מִתַּחַת לַמִּטָּה
הַמֻּנַחַת עָלָיו
כְּרֶשֶׁת מֵעַל פֶּתַח נִקּוּז
(בַּבֹּקֶר שַׂעֲרָה אוֹ שְׁתַּיִם נִתְפָּסוֹת עַל הַכָּרִית)

הוּא מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ
הַמַּסְתִּיר אוֹתוֹ כְּבֶגֶד יָם
אֶת פִּסַּת הָעוֹר הָאֲסוּרָה

הוּא מֵאֲחוֹרֵי הַקּוֹלָבִים
עָמֹק בָּאָרוֹן
נִדְחָק לְגַבּוֹ הַלֹּא מְמֹרָק
נִדְחָה לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן

הוּא מֵעֵבֶר לַשָּׁעוֹן
הַמִּסְתּוֹבֵב כִּמְכוֹנַת כְּבִיסָה:
לְאַט בַּהַתְחָלָה
לִקְרַאת הַסּוֹף בְּקֶּצֶב מְסַחְרֵר

הוּא בִּמְגֵרוֹת שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה,
הַיְמָנִית, גַּם הַשְּׂמָאלִית
הַמּוֹשִׁיטוֹת אֵלַי יָדַיִם:
אֵיזוֹ תִּבְחֲרִי?

דימוי ראשי: נדיה עדינה רוז, ענן – כמה חורפים עברו?, 2020

נדיה עדינה רוז, לזכר כל השלגים שנפלו, 2017. צילום: יובל חי
נדיה עדינה רוז, לא הכרתי את המוות קודם, 2021. מראה הצבה
Facebook