ראשי
אקדמית מקוונת
אודות
בית לאמנות ישראלית
הבית בתקשורת
מענקים
מלגת אוצר/ת
מענק כתב יד
פרסומים
מסלולי לימוד
קורסים
תעודת אמנות
תעודת אוצרות
פרטים והרשמה
הבוגרים.ות שלנו
תערוכות הסיום
סמינרים ולימודי המשך
ספריית VOD
מדיניות ונהלים
אירועים
מגזין
מגזין הבית
כותבים את המצב
צפייה חופשית
צור קשר
EN
תפריט
ראשי
אקדמית מקוונת
אודות
בית לאמנות ישראלית
הבית בתקשורת
מענקים
מלגת אוצר/ת
מענק כתב יד
פרסומים
מסלולי לימוד
קורסים
תעודת אמנות
תעודת אוצרות
פרטים והרשמה
הבוגרים.ות שלנו
תערוכות הסיום
סמינרים ולימודי המשך
ספריית VOD
מדיניות ונהלים
אירועים
מגזין
מגזין הבית
כותבים את המצב
צפייה חופשית
צור קשר
EN
חיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
ראשי
אודות
בית לאמנות ישראלית
הבית בתקשורת
מענקים
מלגת אוצר/ת
מענק כתב יד
פרסומים
מסלולי לימוד
קורסים
תעודת אמנות
תעודת אוצרות
פרטים והרשמה
הבוגרים.ות שלנו
תערוכות הסיום
סמינרים ולימודי המשך
ספריית VOD
מדיניות ונהלים
אירועים
מגזין
מגזין הבית
כותבים את המצב
צפייה חופשית
צרו קשר
EN
תפריט
ראשי
אודות
בית לאמנות ישראלית
הבית בתקשורת
מענקים
מלגת אוצר/ת
מענק כתב יד
פרסומים
מסלולי לימוד
קורסים
תעודת אמנות
תעודת אוצרות
פרטים והרשמה
הבוגרים.ות שלנו
תערוכות הסיום
סמינרים ולימודי המשך
ספריית VOD
מדיניות ונהלים
אירועים
מגזין
מגזין הבית
כותבים את המצב
צפייה חופשית
צרו קשר
EN
אקדמית מקוונת
חיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
המוות תמיד שם
נדיה עדינה רוז, אמנית ומשוררת, כותבת על מה שחבוי מתחת למרצפות או עמוק בארון מאחורי הקולבים
המוות
תָּמִיד שָׁם
חָבוּי כְּמוֹ צַנֶּרֶת מִתַּחַת לַמַּרְצָפוֹת
הַמִּסְתַּדְּרוֹת בְּתַשְׁבְּצִים,
מַסִּיחוֹת אֶת הַדַּעַת
הוּא מִתַּחַת לַמִּטָּה
הַמֻּנַחַת עָלָיו
כְּרֶשֶׁת מֵעַל פֶּתַח נִקּוּז
(בַּבֹּקֶר שַׂעֲרָה אוֹ שְׁתַּיִם נִתְפָּסוֹת עַל הַכָּרִית)
הוּא מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ
הַמַּסְתִּיר אוֹתוֹ כְּבֶגֶד יָם
אֶת פִּסַּת הָעוֹר הָאֲסוּרָה
הוּא מֵאֲחוֹרֵי הַקּוֹלָבִים
עָמֹק בָּאָרוֹן
נִדְחָק לְגַבּוֹ הַלֹּא מְמֹרָק
נִדְחָה לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן
הוּא מֵעֵבֶר לַשָּׁעוֹן
הַמִּסְתּוֹבֵב כִּמְכוֹנַת כְּבִיסָה:
לְאַט בַּהַתְחָלָה
לִקְרַאת הַסּוֹף בְּקֶּצֶב מְסַחְרֵר
הוּא בִּמְגֵרוֹת שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה,
הַיְמָנִית, גַּם הַשְּׂמָאלִית
הַמּוֹשִׁיטוֹת אֵלַי יָדַיִם:
אֵיזוֹ תִּבְחֲרִי?
דימוי ראשי: נדיה עדינה רוז, ענן – כמה חורפים עברו?, 2020
נדיה עדינה רוז, לזכר כל השלגים שנפלו, 2017. צילום: יובל חי
נדיה עדינה רוז, לא הכרתי את המוות קודם, 2021. מראה הצבה
כותבים את המצב >>
אמניות ישראליות מהגרות מאתיופיה: לקראת הקורס "אפריקה מעוררת"
הקונצרט במחצבה, הקדרית והנפח | שיח גלריה מקוון: משכן לאמנות עין חרוד I מוזיאון ישראל, ירושלים
"במסכות האלה כתובה כל החוכמה של הכפר"
חדש: שוברי מתנה בבית לאמנות ישראלית – למימוש בכל תכני הבית
איך משפיעה המלחמה על שוק האמנות המקומי?
"האלטרנטיבה בנויה על הבסיס"
Facebook
קודם
הקודם
הצילום כותב את ההיסטוריה, לא האקדח
הבא
אני שולף את המוט עם הסמל של צבא ההגנה לישראל וחופר באדמה בלי סוף
הבא