הזכות לדיאלוג I עידית עמיחי

לאחרונה, ביקרתי באוסלו במרכז פרס נובל לשלום שקיים אמנם כ-20 שנה אך תפקידו בשנים האחרונות קשה מתמיד, נוכח המלחמות המרובות ורמיסת זכויות האדם בעיקר של נשים וילדים. גיבורות כל התערוכות במרכז נובל לשלום נושאות את לפיד המאבק לשלום.

התערוכה הראשונה מספרת את סיפורה של זוכת הפרס לשנת 2023 נרגס מוחמדי (Narges Mohammadi) שיושבת בכלא בטהרן, דינה נגזר ל-31 שנה, על מלחמתה למען זכויות נשים באיראן. הודעת הזכייה הגיעה אליה לכלא ונשים רבות בכלא ומחוצה לו פצחו בשירה לכבודה ובסיסמאות "נשים – חיים – חופש".

סיפורה מסופר על ידי ציטוטים ממכתבים שכתבה במיוחד לתערוכה ובהם מתוארים אירועים מרכזיים במלחמתה של מוחמדי למען חופש נשים באיראן וע"י יצירות אמנות שרובן מדברות על היופי הנשי, על הרצון שלא כבה של נשים איראניות לשיר, לרקוד, לחשוף את שיערן הארוך והיפה ובעיקר על זכותן לחופש ולחירות.

תערוכה נוספת מוצגת במרכז היא של האמנית ולוחמת השלום יוקו אונו, המציגה את התקווה להפסקת כל המלחמות. בין המוצגים נמצאות עבודות מוכרות כגון: עץ המשאלות המפורסם, האוסף את משאלות בני האדם בכל מקום בו מוצגת התערוכה, אלה נאספים ונטמנים במגדל השלום ברייקואיי: ״מיטת השלום״, המשותפת שלה ושל ג׳ון לנון בן זוגה. כמו גם לוח השחמט, שבו כל הכלים צבועים באותו צבע, כך שכאשר מנסים לשחק ("להילחם") מיד מאבדים את היכולת הזו כי לא ניתן להבדיל בין חיילי צד אחד לאחר.

שתי עבודות מרגשות שעשתה יוקו אונו, שתציין השנה 91 להולדתה, במיוחד למרכז השלום מרגשות יותר מכל אותי כישראלית: Imagine Peace Map, בה יוקו אונו תולה את מפת העולם ועל מדף מתחתיו היא ממקמת חותמות עליהן כתוב: "דמיין שלום". ברור הוא ששני המקומות שהשחירו מרוב חותמות הן אוקראינה ורוסיה בצד אחד, וישראל בצד השני.

עבודה שניה היא שולחן ובו כלים שבורים. אונו מזמינה את הצופים לתקן את השבור ולכתוב כמה מילים על השבור והשלם, על הרס ובניה מחדש. ואני מוצאת את עצמי כותבת בתחינה בתקווה בדמעה לא נשלטת לאיחוי השבר, לתיקון, לבנייה מחדש, לריפוי עולמנו השבור והאבל.

תערוכה קטנה נוספת שעוסקת בדיאלוג צדה את עייני. התערוכה לא רק שואלת האם דיאלוג יכול ליצור שינוי, אלא נותנת כלים ממשיים ליצירת הדיאלוג ומנסחת 6 כללים לשיח ולהקשבה נכונים שהם הבסיס לדיאלוג טוב:

1. הקשב למה שנאמר. אל תיתן למחשבות ולדעות הקדומות להתערב בהקשבתך.
2. אל תיתן עצה אלא אם אתה מתבקש לכך.
3. אל תפריע באמצע הדברים. תן לאדם האחר להשלים את דיבורו
4. אל תשתלט על השיחה בהצעת הקבלות לנסיון שלך. תן לאחר את הזמן שלו. אתה תקבל את הזמן שלך אחריו.
5. תהיה אמפתי וגלה הבנה למצבו של השני. נסה להבין את האדם השני בלי להיות עצוב על עצמך.
6. אל תניח שאתה יודע את דעותיו של השני.

המסר של התערוכה כתוב על הקיר, בתרגום חופשי לעברית: "דיאלוג אינו רק רלבנטי במרבית הקונפליקטים העולמיים. דיאלוג יכול לשפר יחסים בין אישיים מורכבים ומחייב דיבור חופשי ואמיתי עם הקרובים לך. דיאלוג משמעותו בעיקר להבין את השני וזהו הניצחון האמיתי בסכסוכים ומלחמות".

בדיאלוג, ככתוב בתערוכה, חייבים להקשיב, חייבים לאפשר לכולם לחלוק את החוויות והניסיונות האישיים שלהם. צריך לשאול שאלות, צריך לדבר על הנושאים הקשים וכל זה מתוך ניסיון לתרום למחילה ולפיוס. זוכי פרס נובל לשלום רבים הצליחו להשיג את הבלתי אפשרי בקונפליקטים ארוכים ועקשנים. הדיאלוג והיכולת להקשיב לדעות של השני היו קריטיים בניסיון להשגת הפתרון – הם המודלים לתקווה. אני מקווה שהקורס "דיאלוג פנימי", דווקא דרך מילות האמנות והיצירה, יביאו לריפוי מסוים ואמונה ותקווה כי אפשר גם אחרת.