אומה הצומחת מתוך כתמי הקיר

חנה גולדברג, אמנית ילידת שעלבים, חיה ויוצרת בירושלים, היא מהאמניות הדתיות הראשונות בארץ, מלמדת אמנות במכללת אמונה בירושלים. ביצירתה "הכתם", הדפס וצבעי מים על נייר מביאה פרשנות למציאות ולשירת אבידן המצוטטת בראש הדף. כתם נוכח על קיר, מעשה ידי אלימות ובריונות אדם, צבוע באחידות ובסמיכות דמם של הנופלים. דם שנקרש לצד זרמי מים דקים שטרם הקרישו. 

הכתם סבוך ומלא בקשרים, הקשר בין אזרחים, ילדים וזקנים, מתערבב באלה של חיילים וכיתות כוננות. כאבי מתחבר עם כאבך – כאבה של אומה מדממת. אומה שידעה כאבם של כתמים ויכלה לו לכתם הצהוב שחובר בכתמם של דמי בניה. הכתמים האדומים חבים להיסטוריה של הכתם הצהוב, ודמם של אלה נקרש עם דם אחיהם.

האמן השני שאני בוחרת לעסוק ביצירתו הוא שי עבאדי, בוגר המדרשה ואונ' תל אביב, המרבה להציג בארץ ובעולם. יצירתו של עבאדי, "בומרנג בדרכי – נשימה", חלק מסדרת המשך לסדרה "גרמניה האחרת שלי", ממשיכה גם היא להתכתב עם ההיסטוריה והקיום בארץ. היצירה מעלה דמויות גרמניות וישראליות המסמלות כאוס וחורבן, לצד תקווה ובניה. ולידן מופיעה גם יצירה זו (המופיעה בעמוד) של מגן דוד: יצירה בפחם בשילוב צריבות חשמלית וטכניקה מעורבת. 

היצירה נחתמה ב-6 באוקטובר ומתכתבת עם ההיסטוריה ועם שאלת הקיום הישראלי, דרך הסמל הנתון בכאוס ובסערת מלחמה. עבאדי מתכתב עם הטקסט הקאנוני של ולטר בנימין שנכתב בהשארת יצירתו של פול קליי. בו מופיע מלאך, המייצג לפי בנימין את מלאך ההיסטוריה, כשפניו מופנים אל עבר העבר. הוא רוצה להישאר ולעזור למתים אבל רוח סערה נושבת מגן עדן. הרוח נתפסת בכנפיו ואין הוא מסוגל לאסוף אותם, זאת בעוד הוא נועץ את עיניו הקרועות לרווחה לנגד הכיוון אליו הוא נסחף. הרצון לעזור ולהישאר בזכרם של קורבנות העבר שאי אפשר להציל , כמו אשת לוט הרוצה להציל את עולמה החרב. מציאות הדורשת חשיבה מחדש: מה כן ניתן לעשות? 

דברים אלו מתכתבים עם הגישה של ד"ר סטיבן קובי בספרו "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", בו הוא עורך הבחנה בין מעגל ההשפעה למעגל הדאגה. מעגל ההשפעה מורכב מהדברים שעליהם אנו יכולים להשפיע בחיינו, באופן חלקי או מלא, בעוד מעגל הדאגה, על פי גישתו, אלה דברים שאין לנו לחלוטין שום השפעה עליהם. החשיבות בחיינו, על פי גישה זו, היא להגדיל את מעגל ההשפעה ואת תחושת השליטה בחיינו על חשבון הקטנת מעגל הדאגה.

לפיכך, מה שכן ניתן להושיע כעת זה את נשמתם של ההולכים. לקחת את קיר כתמהם המרוח על דם ומהווה עדות חיה, לנו הממשיכים. להמשיך ולבנות, לעשות ולחיות. הכתם הנצרב הוא עדות חיה לבנייתה של אומה צומחת.

"ואם כך ואם כך – הכתם נשאר על הקיר".