בית לאמנות ישראלית
מרץ 2023. דימוי: זויה צ'רקסקי, Golden Autum, 2019
עידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית
"ביום שלישי לפני שבועיים אמרתי למאות תלמידים שהמתינו להרצאה בזום "אמש ייצגתי אתכם בהפגנה הגדולה מול הכנסת בירושלים". בתגובה כתבה תלמידה בצ'ט: “נא לא לערב פוליטיקה”. עניתי לה שבמצוקה הקשה שישראל מתמודדת מולה בתקופה זו אי אפשר להישאר ניטרלי. הוספתי, שאני מאמינה שתלמידי בית לאמנות ישראלית שותפים לערכים של מי שמתנגדים להפיכה המשטרית: ערכים של משטר דמוקרטי המבוסס על שוויון, צדק, כבוד האדם וחופש ביטוי ויצירה".
עו"ד דינה זילבר, המשנה לשעבר ליועץ המשפטי לממשלה
"האמנות והתרבות, הן כמו השורה בשיר: "כשזה עמוק את מרגישה שלתמונה נוספו המון צבעים".
"בתמונת המציאות העכשווית שלנו הצבעים הולכים ונעלמים. הם דוהים, זוהרם מועם. הצבע מפנה את מקומו למשטחים כהים, עכורים. חמישים גוונים של שחור. זמן מחיקון".
זויה צ'רקסקי, אמנית
"בכל תקופה חשוכה האמנות, התרבות והרוח נמצאות תחת מתקפה של השלטונות והבריונים בשרות השלטון באופן אוטומטי.
"בתקופה שבה מכתיבים לאזרחים מה נכון לחשוב ומה לא אין מקום לדברים מורכבים שיש להם יותר פרשנויות מאחת או כאלה שעשויים לעורר מחשבה ושאלות לא נוחות.
"בתקופות חשוכות החלוקה תמיד פשוטה ופשטנית: או שאת מיישרת קו עם האידאולוגיה של השלטון או שאת אוייב העם.
מה דינו של אויב העם? צריך לשאול את בן גביר כנראה.
"אמנות הופכת להיות טרף קל להסתה ולשימוש מניפולטיבי ביצירות על ידי פוליטיקאים למיניהם. דוגמאות לכך ראינו בשפע לאורך כל השנים האחרונות והיד עוד נטויה — עד לחיסולו המלא של עולם התרבות החופשית (יחסית)".
ראו הוזהרתם!
ע"ד עדנה הראל-פישר, המכון הישראלי לדמוקרטיה
"האמנות בתקופתנו איננה עוד כלי לעיטור מוסדות של כוח פוליטי או דתי, אינה פרי דרישה של שליטים או רוזנים לריצוי תאוותם להנצחה ולפאר שמם.
"אמנות בעת הזו היא מימוש עצמי של האוטונומיה המוסרית של האדם, מבטאת חיפוש אחר אמת, בחינה של החברה ושל יחסי הכוח בה. באמצעות חופש הביטוי, המחשבה והיצירה, מוענקים לאדם זכות ועוצמה לקחת חלק בקדמה ובהתפתחות הרוח האנושית.
"זכות ועוצמה אלה נכרכים בזכויות האדם, בכבוד האדם וחירותו, ערכים בעלי מעמד אוניברסלי, במיוחד לאחר מוראות מלחמת העולם השנייה ולקחיה. אומות העולם כרכו בזכות לחיים ולשלמות הגוף גם את חופש הביטוי וחופש המחשבה והיצירה ולצדם רכיבים המוניסטיים נוספים של כבוד האדם. המרחב הציבורי נועד להבטיח ביטוי מגוון, אפשרות לשמוע ולהשמיע, לבסס קשב למגוון תרבויות, זהויות, ביטויים של הרוח האנושית, יחד עם חירות לפרשם ולהתייחס אליהם".
טלי תמיר, אוצרת וחוקרת
"ציונות ואמנות הן שני ילדיה של לידתנו המחודשת", הצהיר ב-1901 מרטין בובר, הוא ולא אחר, בפני 278 חברי המליאה של הקונגרס הבינלאומי היהודי החמישי שנערך בבאזל.
"בובר הצעיר, אז בן 23 בלבד, כרך את הציונות באמנות וראה בשתי התופעות הללו זרימה אחת שמופעלת ככלים שלובים: האחת לא יכולה לפרוח בלי האחרת ויותר מזה – האמנות, חשב בובר, מזינה את הציונות, מגבירה את ערנותה לחיים החדשים ומעוררת את העם היהודי מתרדמת הגלות המנוונת".
לארי אברמסון, אמן
"הוריי, ילידי דרום אפריקה שהוריהם וסביהם מצאו שם מקלט מפני הגזענות האנטישמית של מזרח אירופה, היו מתנגדי אפרטהייד שלא יכלו להמשיך ולחיות במדינה המתבססת, להלכה ולמעשה, על אפליה גזעית ועל הפרדה בין אדם לאדם.
"בתחילת שנות ה-60 הם וחבריהם לדרך בחרו להגר לישראל, מתוך מחשבה שיוכלו לבנות חיים חדשים במדינה הצעירה שזה עתה קמה על עקרונות הדמוקרטיה, השוויון והחופש, כפי שבאו לידי ביטוי במגילת העצמאות. במשך כמה שנים לא היו ישראלים מאושרים מהם, וגם כאשר ישראל כבשה ב-1967 את שטחי הגדה המערבית, רמת הגולן ורצועת עזה, נשמו הוריי לרווחה והתרגשו, יחד עם רוב הישראלים, מהסרת האיום הקיומי".
האחים עו"ד מיכאל ספרד, מתמחה במשפט בינלאומי של זכויות האדם ואמי ספרד, אמנית
"כל תהליך של צמצום דמוקרטי, כל תהליך של מעבר לסמכותנות, הוא בהכרח תהליך של פגיעה באמנות. חופש הביטוי האמנותי והחירות התרבותית הם הראשונים להיפגע פשוט כי הם הטרף הכי קל. במילותיה האלמותיות ונעדרות הבושה של שרת התרבות לשעבר מירי רגב (כיום שרת התחבורה) בהתייחסה למימון הממשלתי של תאגיד השידור הציבורי כאן: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?"
עורכת הפרויקט: צאלה קוטלר הדרי
מענקי בית לאמנות ישראלית 2023
לקריאת כתבות נוספות במגזין של הבית >
by GemPlan