רעות ברנע
אוקטובר 2025
האם אפשר להפוך את העולם לטוב יותר באמצעות טקסטיל ואופנה? "זה נשמע פומפוזי, אבל זה מה שאני מנסה לעשות", עונה ד"ר מיטל פלג מזרחי. יחד עם אורחים ואורחות נוספים מתחום האמנות, האופנה והטקסטיל, פלג מזרחי תיקח חלק בקורס החדש "רקמת המקום – טקסטיל בין אמנות, עיצוב ואקטיביזם חברתי", שייפתח בסמסטר הקרוב (אוקטובר 2025) בבית לאמנות ישראלית, בהנחייתה של ד"ר נגה ברנשטיין בלמידה מקוונת דרך זום.
הקורס יפנה מבט אל מקומו של הטקסטיל באמנות ישראל החל מבצלאל, דרך אמנות הסיבים והאמנות הפמיניסטית ועד מופעיו המגוונים של הטקסטיל באמנות העכשווית; וישים דגש על טקסטיל כמדיום הנושא מטען פוליטי הקשור במגדר וזהות אתנית וגזעית, ועל השימוש בו במסגרת מאבקים פוליטיים-כלכליים.
ד"ר פלג מזרחי נמצאת בימים אלה בעיצומי לימודיה לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל בארצות הברית, שבו היא חוקרת אופנה בת-קיימא, תחום שבו היא מתמקדת כבר קרוב לעשור. אבל היא דווקא לא צמחה בעולם האופנה, אלא הגיעה אליו דרך עולמות האקטיביזם החברתי. היא עבדה במחלקות רווחה, הקימה מרכזי נוער, ואל הנושא נחשפה די במקרה, בשנת 2017, מסגרת התואר השני שלה במדיניות ציבורית.
"לקחתי קורס שעסק בקיימות ומדיניות ציבורית", היא מספרת. "המרצה בקורס חילק לכל סטודנט תאריך רנדומלי, ואנחנו היינו צריכים לתת הרצאה של 10 דקות שקשורה לתאריך הזה ולקיימות. אני קיבלתי במקרה (או שלא), את ה-24 באפריל, תאריך שבו בשנת 2013 התרחש אסון קריסת הבניין המסחרי 'רנה פלאזה' בבנגלדש. כמו כל שאר הסטודנטים, גם אני לא שמעתי עליו קודם, למרות שתפסתי מעצמי אדם מעורב.
"כשישבתי מול המחשב וקראתי מה קרה שם – חשכו עיניי: בניין בן שמונה קומות שבו מפעל טקסטיל קרס. 1,129 אנשים נהרגו ועוד כ-2,500 נפצעו. מאז, תנועת מהפכת האופנה מציינת בכל שנה את יום מהפכת האופנה ב-24 באפריל, לזכר קורבנות האסון ובמטרה להעלות את המודעות לתנאי העבודה, הנזקים הסביבתיים של תעשיית האופנה ולהגביר את השקיפות בשרשרת אספקת האופנה.
"צללתי לקריאה על אותם נזקים שמייצרת תעשיית האופנה. נורא התביישתי שלא הייתי מודעת להם עד אז. ואז שני דברים קרו: הראשון הוא שהפסקתי לקנות בגדים למשך תקופה ארוכה, יותר משנה שלא קניתי בכלל. השני היה שהתחלתי לקרוא כל מה שאני יכולה בנושא – צללתי לתוך עולם האופנה אבל מהכיוון הספציפי הזה".
"צללתי לקריאה על אותם נזקים שמייצרת תעשיית האופנה. נורא התביישתי שלא הייתי מודעת להם עד אז.
"ואז שני דברים קרו: הראשון הוא שהפסקתי לקנות בגדים למשך תקופה ארוכה, יותר משנה שלא קניתי בכלל.
"השני היה שהתחלתי לקרוא כל מה שאני יכולה בנושא – צללתי לתוך עולם האופנה אבל מהכיוון הספציפי הזה – של אופנה בת קיימא"
מהפכת האופנה היא תנועה עולמית הפועלת במאה מדינות ברחבי העולם, ששמה לה למטרה להעלות את המודעות לנזקים הסביבתיים של תעשיית האופנה. תנועת מהפכת האופנה הגדירה את יום השנה לאסון רנא פלאזה בבנגלדש, 24 באפריל, כיום מהפכת האופנה.
את כל החומרים שאספה ולמדה לאורך התקופה הזו הפכה פלג מזרחי להרצאה. "הרגשתי שאם אני, אדם שאכפת לו – לא ידעתי כלום, אז עכשיו כולם צריכים לדעת. את ההרצאה בהתחלה הייתי מעבירה בהתנדבות, ובהמשך גם העברתי למעלה מ-500 הרצאות בתשלום. דיברתי עם כל מי שהיה מוכן לשמוע – מול עשרה אנשים או מול 2,000. התראיינתי וכתבתי טורי דעה. אחר כך זה הפך לתזה שלי, לדוקטורט ועכשיו אני במהלכו של הפוסט-דוקטורט".
בשנת 2019 גם הקימה יחד עם מיכל לסטר את "מתלבשות" – התנועה לקידום אופנה הוגנת בישראל, הארגון הסביבתי היחיד בארץ שעסק באופנה. "עשיתי כל מה שאפשר כדי לשנות את הזירה, ואני חושבת שזה הצליח. רוב האנשים היום יודעים שאופנה היא תעשייה מזהמת ומנצלת. זה לא עניין שרק אני אחראית עליו, כמובן, אבל אני כן מרגישה שזה כדור שהייתי הראשונה לדחוף במעלה ההר".
איך המודעות הזו באה לידי ביטוי בפועל?
"בעיקר בצריכה של בגדים יד שנייה. זה שוק שהולך וגדל בצורה דרמטית, לצד שוק האופנה הראשונית. אנחנו רואים הרבה אנשים שרוצים ללמוד ושרוצים לעשות נכון. יש עניין גדול הרבה יותר באופנה בת קיימא וזה לא משהו לקחת כמובן מאליו. יש שיח בנושא בין מעצבי אופנה, ואפילו המשרד להגנת הסביבה הוציא קול קורא למחקר על רגולציה שתקדם אופנה בת קיימא. באקדמיה, הרבה ממה שעשיתי בהתחלה היה להוכיח למה זה בכלל תחום רציני. כנראה היו לי חיים קלים יותר אם הייתי חוקרת אנרגיות מתחדשות או תחבורה בת קיימא".
"עשיתי כל מה שאפשר כדי לשנות את הזירה, ואני חושבת שזה הצליח.
רוב האנשים היום יודעים שאופנה היא תעשייה מזהמת ומנצלת. זה לא עניין שרק אני אחראית עליו, כמובן, אבל אני כן מרגישה שזה כדור שהייתי הראשונה לדחוף במעלה ההר".
"יש עניין גדול הרבה יותר באופנה בת קיימא – שוק בגדי יד שנייה הולך וגדל בצורה דרמטית – וזה לא משהו לקחת כמובן מאליו"
את כל אותם הדברים את עושה עכשיו בארצות הברית?
"כן, אבל פחות. גם כי פה הבריכה הרבה יותר גדולה, וגם כי זה שלב בחיים ובקריירה שבו אני חייבת להיות ממוקדת מחקר ואקדמיה, כדי שאוכל בהמשך להגיע לאן שאני רוצה. אבל גם פה יש בזה צורך. אני חושבת שאני הפוסט-דוקטורנטית היחידה שחוקרת אופנה בת קיימא, זה עדיין מאוד בשוליים, וגם כאן יש צורך להוכיח את החשיבות של זה. בין היתר, אני מובילה את תחום המחקר ב-Moving The Niddle, האב של ייל לאופנה בת קיימא, שהייתי גם חלק מההקמה שלו. במקביל, בהרווארד יהיה קורס על אופנה בת קיימא, בסטנפורד הקימו תא שמקדם את הנושא, ב-MIT הקימו מרכז מחקר לחדשות בטקסטיל. כל אלה דברים שלא היו קיימים לפני שלוש שנים. זה בא מהשטח, יש דרישה מהסטודנטים ואפשר לראות את השינוי".
העלייה המשמעותית בצריכה של יד שנייה מורידה את הצריכה של אופנה ראשונית?
"עדיין לא. היום במחקר שלי אני עוסקת הרבה בנושא צריכת יתר של יד שנייה ואפקט הריבאונד: כשאנחנו מרגישים שזה ללא רגשות אשם, אנחנו נוטים לקנות הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים. אני עוסקת גם בהשפעות של סחר בבגדים משומשים על הכלכלה ועל הסביבה של אפריקה (ספוילר: נוראיות ואיומות), אבל זה שלב באבולוציה שכנראה צריך לעבור. אני לא מייחלת להשמדה של תעשיית האופנה. רחוק מזה. אני אוהבת אופנה. אבל לאהוב אופנה זה לא להתייחס לזה כסטוץ ולהפטר ממנה אחרי יום, אלא לנהל מערכות יחסים עם הבגדים ועם הארון".
