"אני לא קריקטוריסט מטעם": מישל קישקה בראיון אישי שנע בין שואה, קומיקס וחופש הביטוי

ספר הקומיקס האוטוביוגרפי של פרופ' מישל קישקה, מבכירי הקריקטוריסטים בישראל, שעוסק ביחסיו עם אביו ניצול השואה, עובר בימים אלו אדפטציה לסרט אנימציה בהפקה צרפתית. בראיון מספר קישקה, מרצה בקורס על איור וקומיקס בבית לאמנות ישראלית, על הקשר בין שואה וקומיקס ועל חופש הביטוי של הקריקטוריסטים, שהולך ומצטמצם.
"ביצירת הספר עשיתי עבודת מחקר פנימית, מאוחר יותר אמרו לי שעשיתי לעצמי טיפול עצמי, זה כנראה נכון". קישקה
צאלה קוטלר הדרי

צאלה קוטלר הדרי

אפריל 2021 I צילום: מישל קישקה

השבוע שבו מצוין יום השואה הוא תמיד שבוע עמוס מפגשים והרצאות עבור פרופ' מישל קישקה, מבכירי הקריקטוריסטים בישראל. בשנת 2013 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "הדור השני – דברים שלא סיפרתי לאבא", בו גולל את הסיפור המשפחתי שלו כבן לניצולי שואה במשפחה שעלתה מבלגיה לישראל. הספר המאויר נע בין הומור לטרגדיה, כשזוועות השואה מאוירות בו מעיניו של קישקה הילד שגדל עם אבא ששותק, לא מספר דבר על הזוועות – עד לאובדן אחיו הצעיר של קישקה, אז נפתח הסכר והאב החל לספר על כל מה שהיה וארע. 

קישקה הוא המרצה בקורס "ואלס עם קישקה וטריינין" שנפתח ב-27.4.21 בבית לאמנות ישראלית ועסק בהתפתחות הקומיקס והאיור בישראל. בקורס יקדיש קישקה מפגש גם לשואה בקומיקס העולמי ומפגש נוסף יתמקד בספרו, לצד מפגשים אחרים שידונו בתפקידו של המאייר כיוצר במארג האמנותי, פוליטי והתרבותי. ספרו של קישקה על הדור השני, כבן לניצולי שואה, חצה את המדיומים ובימים אלה נמצא בשלביו הסופיים לאדפטציה לסרט אנימציה בהפקה צרפתית שיצא לאקרנים במחצית השנייה של 2021. 

"הסכמתי שהסרט יעבור אדפטציה חופשית. הם כמובן משתפים אותי בהתקדמות, שולחים לי קטעים ומתייעצים איתי, זה מאוד מרגש", אומר קישקה, "הסרט מתרחש בבלגיה בשנות השישים, בשנים ובמקומות בהם גדלתי. התסריטאית שהיא גם המפיקה, ורה בלמון, היא חלק מהגוורדיה הישנה של הקולנוע הצרפתי, בעצמה יהודייה. בשנת הקורונה היה להם את כל הזמן שבעולם לעסוק בסרט. הוא יצא בצרפתית, תהיה גם גרסה באנגלית ובוודאי הוא גם יוקרן בישראל". 

ציפית שהספר האישי והפרטי שלך, על חווית השואה כבן לניצולים, יקבל הד כזה?

"כתבתי את הספר מהקישקע שלי ולא מתיאוריה וכן, מסתבר שהספר הוא אל-זמני במובן הזה שהוא מדבר מצד אחד על הדור השני של השואה כשהשואה ברקע, ומצד שני הוא גם ספר על משפחה שחיה בצל טראומה גדולה. לכל המשפחות יש שתיקות וסודות ודברים שלא נאמרים. יש עמים שלמים שסבלו ולא רק העם היהודי. מכיוון שאני מספר את הסיפור שלנו מגובה העיניים ובאופן אישי בתוך הקונטקסט של השואה, שכבר נכתב וידוע עליה רבות, זה כנראה נוגע באנשים, הם מחפשים את הפן האישי והאינטימי. הספר במידה רבה הוא על קשר בין ילדים והורים. אני מתייחס בו להתאבדות של אחי, שזאת טראומה מאוד גדולה, ואני חושף את חיי המשפחה שלנו. אלה דברים שלא כל כך עושים בתחום הקומיקס". 

היו תגובות לספר שהפתיעו אותך?

"קורים דברים מעניינים. למשל, נעשות עבודות באקדמיה על הספר. יש עבודת מחקר שנעשתה על הספר, דווקא בישראל, ובה החוקר בוחן את מושג בקשת הסליחה והמשמעות שלה במוסר ובפסיכולוגיה, דרך הספר. בסופו של דבר בספר אני עובר תהליך התפייסות ביני לבין אבא שלי. דרך הספר אני יוזם תהליך כדי להפסיק עם השתיקות והסודות והיה לי חשוב שאבא שלי יקרא אותו כי יש בו מסרים עבורו שלא יכולתי להגיד לו בשיחה פתוחה. אני מספר מה חווינו בבית ואיך הטראומה של השואה היתה נוכחת אצלנו וכיצד השפיעה על חיי המשפחה. ביצירת הספר עשיתי עבודת מחקר פנימית, מאוחר יותר אמרו לי שעשיתי לעצמי טיפול עצמי, זה כנראה נכון". 

הדור השני הוא מונח שקישקה מתקשה להגדיר במילים. "מצד אחד כולם יודעים למה הכוונה אבל אני בספק אם מישהו יכול לתת לי הגדרה ויקיפדית מה הופך אותי לדור שני. בשונה מאחרים, אני גדלתי בתוך קהילה בעיר ובמדינה שאין בה הרבה יהודים והנה – כשאני מגיע למדינת היהודים אני מגלה שיש סביבי עוד הרבה דור שני. בעצם אנחנו מין חוליה כזו בשרשרת מאוד גדולה של דור הביניים שהוא המעבר של זיכרון השואה בין הדור הראשון לשלישי. אחד המאפיינים שלנו הוא שהורינו לא דיברו ולא סיפרו לנו על השואה, אבל הם כן דיברו עם ילדינו. פה בארץ כל ילד בגיל 13 עושה עבודת שורשים ושואל את סבא איך קראו להורים שלו ומי נספה. אני לא עשיתי עבודה כזאת ולא העזתי לשאול". 

באחד האיורים בספר קישקה מנציח את בני משפחתו שנספו בשואה בצורת אפר שיוצא מהארובות והרוע נושף אותם. האם לקומיקס יש תפקיד בעיבוד טראומת קולקטיביות? "אנשים לא רגילים שנושא השואה מטופל בקומיקס, נדמה להם שזה מדיום קליל ונחמד של תרבות המונים ופתאום קומיקס מתלבש על נושא כזה רציני. אלה דברים שמוציאים אנשים מאזור הנוחות, כמו הדימוי של הרוח הרעה שמפזרת את האפר של המשפחה שנספתה. למה ציירתי את סבא שלי ודודה שלי יוצאים כאפר מהארובה? אני לא יודע להגיד. ציירתי על פי צילום של משרפה את הבניין עם הארובה ואמרתי לעצמי 'טוב, אני צריך להוציא עשן אז אוציא את המשפחה שלי כעשן'. בספר יש המון סצנות כאלה וזה באמת היתרון הגדול של יצירה שהיא לא ריאליסטית – יש מקום לדמיון, ליריקה, פואטיקה, והומור, גם כשמציירים את השואה". 

למעשה, השואה הופיעה בקומיקס העולמי מאז מלחמת העולם השנייה. נקודת המפנה של השואה בקומיקס העולמי היה ביצירת המופת ״מאוס״ של ארט שפיגלמן. "הוא פתח את התחום וטיפל לראשונה בשואה באופן חזותי. הקומיקסים שנעשו במלחמת העולם השנייה היו על גיבורי על אמריקאים שמנצחים את הנאצים. לא היו שם מחנות או שואה, אלא ראו גיבור על שמנצח צבא שלם. זה מה שהאמריקאים אהבו והחוברות האלה היו נשלחות לחיילים באירופה שבאו לשחרר את המחנות, שבאו לשחרר את אבא שלי". 

"אמרתי לעצמי 'טוב אני צריך להוציא עשן אז אוציא את המשפחה שלי כעשן". איור מהספר הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא

"כתבתי את הספר מהקישקע שלי ולא מתיאוריה וכן, מסתבר שהספר הוא אל-זמני במובן הזה שהוא מדבר מצד אחד על הדור השני של השואה כשהשואה ברקע, ומצד שני הוא גם ספר על משפחה שחיה בצל טראומה גדולה. 

"לכל המשפחות יש שתיקות וסודות ודברים שלא נאמרים, יש עמים שלמים שסבלו ולא רק העם היהודי. 

"מכיוון שאני מספר את הסיפור שלנו מגובה העיניים ובאופן אישי בתוך קונטקסט של השואה, שכבר נכתב וידוע עליה רבות, זה כנראה נוגע באנשים, הם מחפשים את הפן האישי והאינטימי". 

מי מגן על חופש הביטוי?

נושא נוסף שיעמוד במרכז הקורס "ואלס עם קישקה וטריינין" הוא הקריקטורה הפוליטית שמלווה את העיתונות כחלק אינטגרלי מראשית התפתחותה‫. קריקטוריסט הוא פובליציסט שמבטא דעה בצורה חזותית‫. אבל במאה הנוכחית קריקטורות של הנביא מוחמד שהתפרסמו בעיתון דני בשנת 2005 עוררו מהומות שהובילו להרוגים והמאייר הדני הפך מטרה‫ לחיסול. ב-2015 בוצע גם טבח מזעזע במערכת השבועון הפריזאי הסאטירי שארלי הבדו‫ בעקבות קריקטורה, וגם העיתון ניו יורק טיימס החליט להפסיק לפרסם קריקטורות בעקבות גל תגובות ברשתות החברתיות. גם אצלנו, בישראל, איבד המאייר אבי כץ את משרתו בג'רוזלם פוסט בעקבות איור בו השווה בין חברי מפלגת הליכוד לחזירים בחוות החיות של ג'ורג' אורוול‫.‬‬‬ בעידן הפוליטיקלי קורקט, שנע בין שמרנות לבין איבוד שליטה ברשתות החברתיות, עולה‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ השאלה מי מגדיר את גבולות חופש הביטוי של הקריקטוריסטים. 

"מאז הטבח בשארל הבדו אינטלקטואלים רבים שואלים האם לקריקטוריסטים מותר לצחוק על הכל במסגרת גבולות חופש הביטוי. זאת שאלה לא נכונה כי קריקטורה לא צוחקת או מנסה להצחיק. קריקטורה היא מאמר פובליציסטי מצויר, זאת ביקורת נוקבת חריפה והבעת דעה. כן, יש קריקטורות מצחיקות ויש גם הרבה שלא. הקריקטוריסטים מביעים דאגה עמוקה לעתיד של המקצוע ולחופש הביטוי. לקריקטורה יש היסטוריה ומסורת אבל במאה הנוכחית חלו בתחום הזה כמה אירועים חמורים שהם חומר למחשבה".

בשונה מבעבר, עושה רושם שהקריקטוריסטים עומדים לבד במערכה, שהם כבר לא מקבלים גיבוי. 

"בשנה שעברה הייתה פרשה בניו יורק טיימס. פורסמה קריקטורה שבה טראמפ מאויר עם משקפי עיוור ומובל על ידי ביבי ברצועה. כאשר היא פורסמה היתה מתקפה מתוזמנת נגד העיתון ברשתות החברתיות. אנחנו מדברים על העיתון הוותיק והחשוב ביותר בעולם. ומה עשה העורך? במקום לגונן על הפרסום ולהסביר שיש חופש ביטוי ונכון שאפשר לא לאהוב אבל תחיו עם זה, הוא התנצל ובשלב הבא גם פיטר את הקריקטוריסט. הוא פתח תיבת פנדורה אדירה כי בעולם של פעם קריקטוריסט היה זוכה לגיבוי של העורך ושל העיתון". 

קישקה חבר בארגון קריקטוריסטים למען השלום שנוסד אחרי אירועי האיור של הנביא מוחמד בדנמרק. לדבריו, יש לארגון רשימה ארוכה של עשרות קריקטוריסטים שפוטרו בעשור האחרון ברחבי העולם, ויש גם כאלה שנכלאו או נתבעו על ידי השלטון. "אנחנו בארגון מנסים לעזור להם. אם תסתכלי בציר הזמן של מאה השנים האחרונות בהיבט של חופש ביטוי וקריקטורה – אנחנו בהחלט נמצאים בנסיגה". 

יצא לך לחשוש או לחשוב פעמיים אם לפרסם קריקטורה פוליטית שעשית?

"לא. אני לא קריקטוריסט מטעם וכאשר אני מצייר את נתניהו אני מסתכל אובייקטיבית על הצעדים שלו ומצייר אותם בביקורת. גם כשברק היה ראש ממשלה ציירתי בביקורת, זה לא משנה מה עמדתי. התפקיד של הקריקטוריסט זה לבקר את השלטון ולא לשים את עצמו במיוט. את יודעת, החבר הכי טוב שלי הוא מאייר העיתון לה מונד, ז'אן פלאנטו, שפרש לאחרונה בגיל 70. כאשר סרקוזי היה נשיא צרפת הוא תמיד היה מצייר סביבו שניים שלושה זבובים בכל קריקטורה והרי ברור לכולנו מה הקונוטציה ולמה זבובים נמשכים. יום אחד הגיע שליח למערכת העיתון לה מונד והביא מכתב מהאליזה שמיועד לפלאנטו. המכתב היה שיר הלל שכתב סרקוזי עצמו על כמה הוא אוהב את הקריקטורות של פלאנטו אבל בסופו הוא ציין שיש לו רק בקשה אחת: שיפסיק לצייר סביבו זבובים. מה את חושבת שעשה פלאנטו? למחרת הוא קם בבוקר וצייר סביב סרקוזי עשרה זבובים". 

קריקטורות: מישל קישקה

ואלס עם קישקה וטריינין

התפתחות האיור והקומיקס בישראל > ניתן לרכישה כמארז בספריית ה-VOD

לקריאת כתבות נוספות במגזין של הבית >

Facebook