בית לאמנות ישראלית
ספטמבר 2022. דימוי: הילה בן ארי, שחרית, 2011
בית לאמנות ישראלית נוסד לפני תשע שנים על ידי רודי בינט וגדעון עפרת, ומנוהל בתנופה ובחזון על ידי עידית עמיחי. הבית מציע עצמו כזירה מיוחדת במינה למען האמנות הישראלית, שלא הייתה לה מעולם. קורס הדגל של הבית הוא הקורס תולדות האמנות הישראלית, שמועבר בשני סמסטרים ומציע הכרות עם הכרונולוגיה הלינארית של האמנות הישראלית.
״לאורך השנים, נושא האמנות הישראלית בתוך החוגים לתולדות האמנות ובבתי הספר לאמנות, היה נושא אחד מתוך שורה של נושאים היסטוריים ולימוד של אמנות מודרנית קלאסית מערבית״, אומרת טלי תמיר, אוצרת וחוקרת, המרצה בקורס שיפתח מחזור חדש בחודש אוקטובר 22 ויועבר באופן היברידי: מקוון ופרונטלי.
״בית לאמנות ישראלית שינה את התמונה: לא רק שהוא העמיד את האמנות הישראלית במרכז עניינו והצהיר שהוא מקדיש את כל משאביו ללימוד ולהרחבת המבט על השדה המקומי, אלא שהוא הפך אבן שואבת למרצים צעירים, לאמנים ולסטודנטים מתעניינים, ואפשר דיונים פתוחים ורלבנטיים על אמנות ישראלית, בזמן אמת. בית לאמנות ישראלית רואה עצמו כחלק מעולם האמנות הישראלי, כידיד של אמנים וכבית של מרצים, חוקרים, הוגים מכל סוג, שיש להם מה לומר על אמנות ישראלית ועל התרבות המורכבת והמסוכסכת של הארץ הזו, כפי שהיא משתקפת במגוון האמנים הפועלים בתוכה״.
דיאלוג עם דור האבות
הקורס תולדות האמנות הישראלית מקנה מבוא רחב המתקיים בשני סמסטרים (24 שיעורים), ועוסק בהיסטוריה, בתמות מרכזיות, בקונפליקטים, במחיקות, בזהויות, בתודעות משתנות ועוד. הקורס נועד ללמד התמצאות בסיסית בכרונולוגיה הלינארית של ההתפתחות האמנות בישראל מאז ימי "בצלאל".
"זהו הקורס ההיסטורי הבסיסי של תולדות האמנות הישראלית, מראשיתה ועד ימינו", אומרת תמיר, "תיחום־זמן שהולך ונעשה בעייתי לדחיסה בשנה אחת, ככל ששנותיה של האמנות הישראלית מתרחקות מהמאה הראשונה, וכבר מגיעות ל-120. אך זהו עדיין הקורס הבסיסי, שבלעדיו אי אפשר לנוע בבטחה במרחב של האמנות העכשווית בישראל״.
״האמירה המשמעותית בקורס זה היא "די להתעלם מהיסודות", מדגישה תמיר, "די לבטל את יוחנן סימון לטובת ג׳ספר ג׳ונס ואת זריצקי לטובת ריכטר"
״האמירה המשמעותית בקורס זה היא "די להתעלם מהיסודות", מדגישה תמיר, "די לבטל את יוחנן סימון לטובת ג׳ספר ג׳ונס ואת זריצקי לטובת ריכטר. האם יש לנו יכולת לנהל דיאלוג עם דור האבות של האמנות הישראלית? האם נתמיד לדבר על גוטמן כעל ׳צייר קוריוזים מקומי שמצייר חמורים׳, כפי שכינה אותו זריצקי, או ננסה להבין לעומק את תפקידו בתרבות ובאמנות הישראלית/ציונית?״.
הכלי המשמעותי שניתן למשתתפי הקורס הוא אוריינטציה בשדה האמנות הישראלית. תכני הקורס מבהירים את הכוחות וכוחות הנגד, זרמים, תת־זרמים ואמנים חתרניים, בניסיון לייצר תמונה שלמה על האמנות הישראלית. במהלך הרצאות הקורס קהל המשתתפים מתוודע לגוף העבודות של אמנים וזרמים רבים: מאופקים חדשים דרך המודרניזם עד לאמנות הפלסטינית, מבוריס שץ ועד לרפי לביא, ממשה קופפרמן ועד משה גרשוני, מאביבה אורי, לאה ניקל ועד מיכל נאמן ועוד עשרות אמנים ואמניות מרתקים שסללו את הדרך, יצרו מחוות והתייחסויות משמעותיות כמו למשל בפעולה של האמנית אירית חמו, האורחת בקורס, שיצרה מחווה לפסל יחיאל שמי.
״כל מי שמוכן לצאת למסע הזה, מובטח לו שיצא ממנו עם ידע בהיר יותר על איך נולדה, התפתחה והתבגרה האמנות הישראלית, האמנות היחידה בעולם שיש לה תעודת לידה ומיילד רשמי״, מסכמת תמיר. ״אנחנו – חוקריה ומפרשיה – שמחים על הבמה שמאפשר לנו ׳בית לאמנות ישראלית׳ לדבר בה נכבדות״.
"כל מי שמוכן לצאת למסע הזה, מובטח לו שיצא ממנו עם ידע בהיר יותר על איך נולדה, התפתחה והתבגרה האמנות הישראלית, האמנות היחידה בעולם שיש לה תעודת לידה ומיילד רשמי"
תולדות האמנות הישראלית חלק א', מגמות וזרמים
כתבות נוספות במגזין של הבית >
by GemPlan