צאלה קוטלר הדרי
נובמבר 2020
"לפני כמה שנים אצרתי תערוכת יחיד לאמן", מספרת אלפא חיימוב, אוצרת עצמאית, "עבדנו ביחד על אוצרות, ליווי, פגישות בסטודיו. תהליך שארך כמה חודשים וכלל שיחות ארוכות ולאחר מכן כתיבת טקסט, תליית התערוכה, עשינו הזמנה יפה עם שם האמן והשם שלי כאוצרת, והכל היה בסדר. פרסמנו בפייסבוק והזמנו קהל ולתערוכה הגיע גם עיתונאי כדי לסקר אותה, זה היה מאוד נחמד, ופורסמה כתבה בעיתון מודפס. אבל כשפתחתי את העיתון כדי לקרוא מה נכתב על התערוכה הופתעתי לראות אפס מילים על האוצרות, אפילו לא אזכור לשם שלי, השם של האוצרת. כאילו התפקיד שלנו לא קיים או לא חלק מהתערוכה. זאת הייתה נקודת ההתחלה של איגוד האוצרות והאוצרים, שנמצא בימים אלה בהקמה".
בעשורים האחרונים מקצוע האוצר.ת עבר לקדמת הבמה ולחלק בלתי נפרד מהתהליך היצירתי. האוצרות העכשווית הפכה למקצוע ששינה את שיח האמנות העכשווי והתבסס כדיסציפלינה חדשה. וככזה, רשימת הצרכים והסוגיות המקצועיות טעונות ההסדרה והשיפור, מתארכת. בתאריך 9.12 יתקיים כנס אונליין בבית לאמנות ישראלית לכבוד ספרה של אסנת צוקרמן רכטר "אוצרות עכשווית בישראל" שעוסק בצורה שיטתית ומקיפה בהתפתחות האוצרות בישראל בשנים המכוננות שלה. >> להרשמה לכנס הקליקו כאן.
בחזרה להתאגדות ולחיימוב: "אחרי שהתעצבנתי מהפרסום החסר בסיקור התערוכה, שיתפתי אוצרים נוספים במה שקרה לי ושאלתי אותם אם יש גוף מקצועי שאפשר לפנות אליו בנושא. היו כאלה ששיתפו אותי שגם להם זה קרה והקרדיט על תהליך האוצרות הושמט בפרסומים ובכתבות, למרות חודשים של עבודה. חלקם סיפרו שהיה ניסיון בשנות התשעים להתאגד ואחר כך עוד ניסיון נוסף בשנות האלפיים, אבל אלה לא צלחו. אז אמרתי – אנחנו מקצוע ללא התאגדות, בואו נקים איגוד. הם אמרו – אנחנו מאחוריך".
הקרדיט החסר הוא ביטוי למה שחיימוב מתארת כחוסר הסברה או היכרות עם המקצוע. לדבריה, "אני מסתכלת על האיגוד כפעילות דו צירית: הציר המקצועי שעוסק בהגנת האוצר ובו המאבקים, הזכויות, הקרדיט והתקציבים. והציר השני שעוסק בכנסים, השתלמויות ומעגלי שיח כדי ליצור לאוצרים בית תומך. בנוסף, ברור לנו שאנחנו צריכים להשקיע הרבה מהמשאבים שלנו בהסברה. להסביר מה זה בכלל המקצוע הזה 'אוצרות', מי אנחנו ומה אנחנו עושים ולמה כדאי לעירייה לפנות לאוצר כשהיא בונה כיכר חדשה בעיר, במקום לזרוק גמד מפלסטיק באמצע הכיכר. לכן, נרצה לעסוק בהסברה מול דרגים ניהוליים ברשויות. יש לעיתים כזה חוסר הבנה לגבי המקצוע ועושים לנו חוזים כאילנו אנחנו קבלנים, ואם יפול מקרן על הראש של מישהו אז אנחנו נפשוט את הרגל. התחושה היא שלא תמיד יודעים איך להתייחס אלינו, את כל זה נשאף להסביר ולהסדיר".
"ברור לנו שאנחנו צריכים להשקיע הרבה מהמשאבים שלנו בהסברה. להסביר מה זה בכלל המקצוע הזה 'אוצרות', מי אנחנו ומה אנחנו עושים ולמה כדאי לעירייה לפנות לאוצר כשהיא בונה כיכר חדשה בעיר, במקום לזרוק גמד מפלסטיק באמצע הכיכר"
בשנה שעברה התכנסה חיימוב ביחד עם עוד כעשר אוצרות שהחלו למפות את צרכי המקצוע והנושאים שיעסיקו את האיגוד. "עלו סוגיות שונות", היא מדווחת, "דיברנו על ענייני שכר, בדקנו מה קורה באיגודים בחו"ל, חשבנו על גיבוש מחירון כדי לשמור על רמות שכר ריאליות, על עבודה מול מוסדות כמו רשויות מקומיות ומוזיאונים. נגענו בכל קשת העשייה של האוצרים העצמאיים ושל האוצרים השכירים, עובדי מדינה או עירייה. זה היה מעניין אבל זה נעצר שם".
ואז הגיעה הקורונה, ואיתה גם זמן פנוי. חיימוב פנתה להדסה כהן, אוצרת עצמית, והשתיים החלו לפעול. "יזמנו פנייה פומבית לאוצרים ואוצרות והייתה הענות רבה לעצם הרעיון של ההתאגדות. קבענו תאריך למפגש זום בחודש יולי האחרון והשתתפו בו 40 איש ואישה, היה דיון פתוח. זה מקצוע מאוד מקיף וכולל לא רק אוצרים של אמנות אלא גם אוצרים של ארכיאולוגיה, אופנה או עיצוב, בהמשך נרצה להרחיב את ההתאגדות גם לתחומי עיסוק אלה. דיברנו במפגש הזום על הצרכים של המקצוע, על השאלה מיהו אוצר שיכול לאצור במוסד ציבורי, על הקריטריונים, על החשיבות של לימודי מוזיאולוגיה, על תקשורת מול משרד התרבות, על מענקים ופרסים שאין כיום לאוצרים, ועוד".
"כאוצרת עצמאית אני מרגישה שהרבה מהסוגיות המקצועיות של המקצוע עלי לפענח בעצמי", אומרת כהן, "המחשבה על איגוד קרמה עור וגידים לאחר זמן מה, כשהבנו שרק איגוד מקצועי יוכל להתייחס לסוגיות מהותיות בתחום ולהתייחס למשל לסיטואציות שדורשות ייעוץ משפטי. המציאות בארץ מראה שמצד אחד ישנה דרישה לאוצרות אבל מצד שני קיים חוסר הבנה מהותי לגבי מהו תפקיד האוצר ביחס לתחומים אחרים בתרבות. אחת מהתחושות או הבעיות שחזרו על עצמן בדיאלוג עם אוצרים ואוצרות הייתה ההרגשה שלהיות אוצר זה להיות זאב בודד. זאת תחושה שבסופו של דבר מדגישה את חוסר הוודאות שיש במקצוע. יתכן שזה היה הטריגר שלי בפעילות, ההבנה שכל הקונפליקטים שאני מתמודדת איתם אינם נוגעים רק לי. זה מדרבן אותי, בין היתר, לשבור את הראש ולהבין מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את המצב".
"אחת מהתחושות או הבעיות שחזרו על עצמן בדיאלוג עם אוצרים ואוצרות הייתה ההרגשה שלהיות אוצר זה להיות זאב בודד. זאת תחושה שבסופו של דבר מדגישה את חוסר הוודאות שיש במקצוע.
"הבנתי שכל הקונפליקטים שאני מתמודדת איתם אינם נוגעים רק לי. זה מדרבן אותי לנסות ולהבין מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את המצב"
מפגש זום נוסף התקיים הקיץ והוקדש רק לצרכי האוצרים המוזיאליים, "בהתחלה לא חשבתי בכלל שאוצרים שעובדים במוזיאונים ידברו איתנו, אבל הייתה הענות", אומרת חיימוב, "הם דיברו על כך שיש במוזיאונים ערבוב בין כסף פרטי וציבורי, ולא תמיד יש לאוצר משקל בהחלטה על רכישות לאוסף מכיוון שבעל המאה הוא בעל הדעה. הם דיברו על כך שלא פעם הם לא מעודכנים לגבי מה קורה בוועדות שקשורות לעשייה שלהם, על כך שתקציב המוזיאונים דל ואין כמעט תקציב לתערוכות מחקר, מה שמוביל למצב שרבים מהם עושים את המחקר על חשבונם, מחוץ לשעות העבודה. הם דיברו על כך שהם רוצים שיהיה פרס לאוצרים מוזיאליים שיאפשר תקציבים למחקר, ועוד. חלקם אמרו שהם לא מרגישים בנוח עם איגוד ומציעים שנקים פורום, אבל אנחנו צריכים שיניים, אנחנו צריכים להיאבק יד ביד עם איגוד האמנים. בעתיד הרחוק אנחנו חולמים על איגוד גג של אמנות פלסטית שמורכב מכמה איגודים מקצועיים ביחד".
תוך כדי פעילות חיימוב וכהן חיפשו צלע נוספת לוועדת ההיגוי, ולתמונה נכנס האוצר ד"ר אלעד ירון. "אמרתי לאלפא והדסה שלפני שנגבש את החזון של האיגוד, חשוב לי מאוד הצד של המחקר המקדים", אומר ירון, "לכן גיבשנו קבוצות דיון עם א.נשים מרקעים שונים בתחום: מאוצרים עצמאיים ועד לאוצרי המוזיאונים, קיימנו שיחות עם איגודים שמקבילים לנו, שוחחנו עם אוצרים מהמגזר הערבי וכן הלאה. למדנו המון על השדה עצמו ועל הבעיות שאוצרים ואוצרות נתקלים בהן. השלב הזה היה, לדעתי, חשוב יותר מאשר כל תעודת אוצרות. לשמוע למשל על הבעיות שיש לאוצר שעובד עם עירייה על גיבוש חלל, איך לא מרשים לו לאצור שם כי לעירייה אין תקן לאוצר. ואז מגיע אוצר חיצוני עם בעיות מקבילות משלו. זה קורה כי המערכת עקומה, כי לאוצרות ולאוצרים אין שום אמירה או כוח".
בעקבות השיחות ואיסוף המידע גיבש ירון סקר הכולל שאלון אנונימי כדי לאסוף נתונים על התחום. "לא רצינו הוכחות למה שכבר ידענו, אלא כלי שבאמצעותו נוכל באמת להכיר את השדה לעומק. אנחנו מאמינים שככל שאוצרים ואוצרות יחשפו לסקר ויענו עליו הוא ישקף את מצב מקצוע האוצרות בארץ, ועל בסיסו ולצד הנתונים שכבר אספנו נוכל לגבש את החזון, המטרות והקריטריונים להצטרפות לאיגוד האוצרות והאוצרים – ולהקים עמותה".
"אנחנו מאמינים שככל שאוצרים ואוצרות יחשפו לסקר ויענו עליו הוא ישקף את מצב מקצוע האוצרות בארץ, ועל בסיסו ולצד הנתונים שכבר אספנו נוכל לגבש את החזון, המטרות והקריטריונים להצטרפות לאיגוד האוצרות והאוצרים – ולהקים עמותה"
הקליקו לסקר של איגוד האוצרות והאוצרים (בהקמה)
השאלון הופץ במיילים וברשתות החברתיות, וענו עליו כבר למעלה מ-150 אוצרות ואוצרים. הוא ייסגר לתשובות בתאריך 26.11.20 ותוצאותיו ייחשפו בכנס המקוון "סוכנות תיווך" שיתקיים בתאריך 9.12.20 בבית לאמנות ישראלית, לכבוד ספרה של ד"ר אסנת צוקרמן רכטר, הסוקר את התפתחות מקצוע האוצרות בישראל ובהשתתפות להב הלוי, ד"ר מרב ירושלמי, ד"ר אורי לוין, ד"ר שאול סתר ועידן צבעוני.
הקליקו להרשמה לאירוע המקוון. השתתפות חופשית, מספר המקומות מוגבל:
by GemPlan