"דמותה של ברטה אורדנג יכולה להתפענח רק אם מוכנים להסתכן ולהתגבר על מוסכמות": קורס חדש יתמקד בפועלה החלוצי

"מתי נובט רעיון לתערוכה? במקרה שלפנינו התשובה ברורה – הזרע נטמן כשראיתי את תצלומי העבודות מעיזבון ברטה אורדנג, שהביאה למוזיאון בתּה מירי לאופר. היה זה לפני כחמש שנים, אינני זוכרת את המועד המדויק, אבל הרושם שהותירו בי בהיר וצלול. בעיניים נוצצות הראתה לנו מירי את ה"אוצר" – יצירות מתומצתות ומתוחכמות, רובן על נייר, משחקות איתו ומתגרות בו. זו היתה תחילת הדרך, אחר־כך הגיעו הדמויות, המחשבות, הרגשות והמידע שנדמה אינסופי על תערוכות ועל אמנים, וההבנה שיש כאן סיפור שראוי להיחשף – שהוא מעבר לאמנות, מעבר לתהליכים ההיסטוריים הידועים. מין סיפור צללים שבתקופה מסוימת הפעיל את המערך המורכב שנקרא – התפתחות האמנות הישראלית", כך כותבת רונית שורק אוצרת התערוכה ברטה אורדנג גלריה משלה שמוצגת בימים אלו במוזיאון ישראל בירושלים (נעילה: מאי 21).

ברטה אורדנג (1912-2001) היתה גלריסטית ייחודית שחוללה שינוי משמעותי בתולדות האמנות הישראלית. דמותה המרתקת תעמוד במרכז אחד המפגשים בקורס "נדודים 2021: ניו יורק, לונדון וברלין" שייפתח ב-27.4.21 ויוקדש לאמנות ישראלית מחוץ לישראל (הקליקו לפרטים ולסילבוס המלא של הקורס). בשנות השבעים אורדנג הביאה את בשורת האמנות העכשווית הישראלית לזירת האמנות של ניו יורק והניעה מהלך ששינה את תולדות האמנות הישראלית ותרם לניסוח הקאנון המקומי. על "המושבה הישראלית" שכוננה ברטה אורדנג בניו יורק בשנות השבעים עד שנות התשעים, תרצה רונית שורק בפני משתתפי הקורס. מרצים נוספים בקורס: אורי דסאו, גבריאלה וויינשנקר, א.ב יהושע, עפרי כנעני, אוהד מרומי, ד”ר שאול סתר וטל שטרנגסט. 

התערוכה המוצגת בימים אלה במוזיאון ישראל, כמו הקטלוג המלווה אותה, עוברת דרך תחנות חייה השונות של אורדנג: תחילה בירושלים ולאחר מכן בניו יורק ומוצגים בה עבודות מתוך העזבון של אורדנג, המשקפות את אנינות טעמה ואת הקו המינימליסטי שדבקה בו, ומאפשרות התבוננות מזווית שונה על התפתחות תהליכים אמנותיים ומוזיאליים. 

אורדנג נולדה ב- 1912 בלונדון למשפחה צנועת אמצעים. היא היתה הבת הבכורה והמרדנית, ציונית נלהבת שאכן החליטה לממש את האידיאולוגיה ועלתה לישראל. בשנת 1955 פתחה אורדנג גלריה לאמנות עכשווית ברחוב ינאי בירושלים, גלריה רינה, ובה הובילה קו שנע מאמנות פיגורטיבית אל האמנות המופשטת, בגלריה הוצגו גם אמנים שלא שייכים לזרם המרכזי של אופקים חדשים. חמש שנים מאוחר יותר פתחה אורדנג גלריה חדשה ברחוב שלומציון בירושלים, הפעם בשותפות. בקומה הראשונה של הגלריה הציגה אמנים מבוססים ומוכרים אך בקומה השנייה, הניסיונית, היא הציגה אמנים לא מוכרים, כאלה שגילתה והביאו חידושים לעולם האמנות, כמו למשל רפי לביא הצעיר שרק סיים את לימודיו או אביבה אורי. 

אחרי תשע שנים של פעילות מגוונת אורדנג עברה לבית הכרם ופתחה גלריה בביתה, גלריה ברטה אורדנג, ובה קיימה סדרת תערוכות שנקראו "בחירת האספן", בהן המשיכה להציג את הגילויים החדשים שלה לצד אמני אופקים חדשים. "היא הצליחה להסית את מרכז הכובד של האמנות הישראלית מתל אביב לירושלים באותם שנים", אומרת שורק. היעד הבא של אורדנג היה ניו יורק – בירת האמנות העכשווית אותם שנים ופרק זה, כאמור, יעמוד במרכז הקורס "נדודים 2021". 

בשנת 1972 נחתה אורדנג בלב מנהטן וייסדה גלריה לאמנות ישראלית, קידום האמנות הישראלית היה בעבורה חזון ומעשה שליחות ובלילות היא אפילו נשארה לישון במקום, עד כדי כך הייתה טוטאלית במשימתה. "היא פתחה את שערי העולם בפני האמנות הישראלית והביאה את האמנות העכשווית האוונגרדית אל הקהל האמריקאי", אומרת שורק. לב קבוצת האמנים של הגלריה בניו יורק היו בני אפרת, מיכאל גיטלין, יהושע נויישטן ופנחס כהן גן. 

צפו בסרטון אודות דמותה של אורדנג והתערוכה המוצגת בימים אלה במוזיאון ישראל (במאי: גלעד טוקטלי)  >