בֵּן תֵּל אָבִיב לִשְׂדֵרוֹת

בֵּן תֵּל אָבִיב לִשְׂדֵרוֹת אִבַּדְתִּי אֶת אוֹרִי,
הַרְבֵּה לִפְנֵי כֵן אִבַּדְתִּי אֶת עַצְמִי.

בַּמּוֹרָדוֹת, בִּשְׁבִילֵי הֶהָרִים,
בַּכְּבִישׁ הַמִּתְפַּתֵּל, נְשִׁימָתִי נֶעְתְּקָה,
וְחָזַרְתִּי לִנְשֹׁם מוּלְךָ.

בְּשַׁעַר הָעִיר, בְּפִסְגַּת הָהָר,
אֲוִיר צָלוּל מְחַלְחֵל בְּאוֹר,
וְהַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקֵעַ,
מְגַלֶּה סוֹדוֹת שֶׁשָּׁמַרְתִּי.

לֹא מְשַׁנֶּה בְּכַמָּה מַסְלוּלֵי דִּיזִינְגוֹף
וְרוֹטְשִׁילְד אֲדַגְמֵן,
אֲנִי הַיַּלְדָּה מִיְּרוּשָׁלַיִם,
תָּמִיד הָיִיתִי וְכָךְ אֶשָּׁאֵר.

אֲנִי חֵלֶק מֵחוֹמָה בְּצוּרָה,
אִי אֶפְשָׁר לִפְרֹץ אוֹתָהּ,
אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר וְאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק.
יֵשׁ לִי אֶבֶן יְרוּשַׁלְמִית עַתִּיקָה בַּלֵּב.

יֵשׁ לָנוּ הִסְטוֹרְיָה,
יֵשׁ לָנוּ סוֹדוֹת,
יֵשׁ בִּי אֲבָנִים,
שֶׁלֹּא לֹא רוֹצוֹת לְגַלּוֹת.

יֵשׁ לִי מַפְתֵּחַ שֶׁמָּצָאתִי
בַּדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ,
בַּדֶּרֶךְ אֵלַי,
הוֹלֶכֶת שׁוּב בַּדֶּרֶךְ שֶׁשָּׁכַחְתִּי מִזְּמַן,
וּבְיָדִי לֵב שֶׁנִּשְׁבַּר.

וְהַדֶּרֶךְ שְׂמֵחָה לִקְרָאתִי מִתְיַשֶּׁרֶת בְּהוֹד,
בָּאֲוִיר הַצָּלוּל אַהֲבָה וְאוֹר.
הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה אֲרֻכָּה וּמִתְפַּתֶּלֶת,
בֵּין תֵּל אָבִיב לִשְׂדֵרוֹת מָצָאנוּ דֶּרֶךְ.

דינה אבן ספיר

שׁוּלַיִם

שָׂמָה קֵץ לַתַּרְמִית,
כְּבָר לֹא נוֹתְרוּ לִי שׁוּלַיִם,
לָרֶדֶת מֵהַכְּבִישׁ,
לְהַחֲנוֹת בָּהֶם בַּלַּיְלָה.

נוֹסַעַת בְּדֶרֶךְ מְהִירָה,
וְאֵין שׁוּלַיִם לַעֲצִירָה.
מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַדֶּרֶךְ,
וְאֵין כְּבָר דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

לֹא רוֹצָה יוֹתֵר לְעַצְמִי לְשַׁקֵּר,
נֶחֱצוּ הַקַּוִּים לֹא רוֹצָה לְוַתֵּר.
לֹא יְכוֹלָה יוֹתֵר לְדַמֵּם,
כְּשֶׁהַלֵּב נִפְרָם הִפְסַקְתִּי לְדַבֵּר.

לֹא הִצְלַחְתִּי לָעוּף,
לִבִּי בְּאַחַת נָדַם.
לָסֶגֶת לַמִּדְבָּר,
זֶה הָיָה הַסִּימָן,

עוֹד נִסָּיוֹן אַחֲרוֹן,
עוֹד מַשַּׁק כְּנָפַיִם עַצְבָּנִי,
נוֹצוֹת מִתְעוֹפְפוֹת,
וְאֵין שֶׁקֶט פְּנִימִי.

מְנַסָּה לְהִתְחַבֵּא שֶׁלֹּא יִרְאֶה,
הִפְסַקְתִּי לִנְשֹׁם וְהָעֵץ בּוֹכֶה.
הָאֲדָמָה הַחִישָׁה פְּעִימוֹת לִבָּהּ,
הַצְּעָדִים קְרֵבִים, הִנֵּה הוּא בָּא.
סוֹף הַהַצָּגָה.

כותבים את המצב >