ד"ר שושן ברוש-לויט
אוקטובר 2024. דימוי: Xu Jingyu, Angel, 2010
כאילו נס קרה פה בסין לפני שבוע.
כשהנתק המדיני בעיצומו, קיבלנו אישור לקיים דיאלוג אמנותי בין שני הקצוות של אסיה – ישראל וסין – בתערוכה של 24 אומניות: 12 סיניות ו-12 ישראליות. לכולן מבע אומנותי חריף, נוגע, רלוונטי ואמיץ. חזיון מכיל ללא גבולות ומחיצות. ב-25 בספטמבר 2024 נפתחה – בסופו של דבר נפתחה – התערוכה ב"מוזיאון הקופסה הצהובה" בעיר צ'ינגדאו [Qingdao] בסין.
עיר [בגודל של מדינת ישראל] יפה, מתרחבת, נעשית מהודרת. שוכנת לאורך חוף ים ובשולי הרים מתפרצים ומשוננים. צירוף דרמטי. 24 אומניות צילום ו-וידיאו ארט השתתפו בתערוכה. 12 אומניות סיניות ו-12 אומניות ישראליות. עד הרגע האחרון חששתי שהתערוכה לא תיפתח עקב נסיבות מדיניות. היא הייתה אמורה להיפתח בנובמבר 2023 ולא נפתחה אז. משהו השתנה בעיתוי הנוכחי, אבל אני לא יודעת להגדיר מה בדיוק. אף אחד לא יודע לפענח במדויק את סין. אז לעצמי אני מסיקה שהתערוכה הזאת נערכה בנס, ועם זאת היא עדות לתפארת של שיתוף פעולה אפשרי בין סין לישראל, ושיהיה רצון.
שם התערוכה: Impersonating Myself / Becoming Myself. עוד לא מצאתי לה שם עברי הולם, אבל אני מקווה להציג אותה גם בישראל. זו תערוכה נודדת. אצרתי אותה בשלבים מסוימים של תהליך האוצרות עם אוצרת שותפה -Zhang Fang , שעברה לפני כשמונה שנים לארצות הברית ולא חזרה מאז לסין. התחלנו בשאנגחאי עם 20 אומניות, אחר כך השתתפו בה 22 אומניות, וכעת – 24 אומניות. זאת תערוכה גדולה עם נוכחות אומנותית ויצירתית חריפה. לא מקובל כיום בסין להחריף כך את התערוכות. בשם האיזון והשמירה על השקט מתמקדים בטבע, בפרחים, בנופים, בעבר מסורתי עתיר שנים, בגיאומטרי, באופנה וקצת באקולוגיה ובבינה מלאכותית. בניגוד לכך, התערוכה שלנו מתמקדת במבע אומנותי יצירתי ומבריק שחותר להעצמה נשית ואנושית, והיא רלוונטית עד הקצה. אומנות צילום במיטבה.
האומניות מגייסות מגוון של פרקטיקות חזותיות כדי לערער ולחולל שינוי. ארטיביזם בקומפוזיציה, במוטיבים, בחפצים, בצבע, בדיו, בקול, בתנועה, במנח. במרכז תשומת הלב שלהן דיאלוג שקט עד רועש והולל עם תמות כמו: כוח, כסף, מורשת ומסורת, הגירה, הישרדות, אמוציונליות, אקולוגיה, שורשים, נשיות, צריכה, בית, ניקיון, יחסים בין-דוריים, אשליה, תמורות ועוד. היה גם ייצוג מזערי של נשיות לסבית. לא היה קל עם הצנזורה.
האומניות מישראל: ראידה אדון, שרון גלזברג, דליה גוטליב-קדם, קרן גלר, מיכל היימן, מאיה זק, נעה יפה, נעה יקותיאלי, ורד נסים, הדס סט, אלכס קורבטוב, טל שוחט.
האומניות הסיניות: GUO Zhen, HU Haibo, HU Jiayi, LIU Qianyi, LIU Qinmin, LIU Silin, QIAN Ruya, WEN Hui, WU Dandan, XING Danwen, XU Jingyu, ZHANG Sen 郭桢、胡海博、胡佳艺、刘茜懿、刘沁敏、刘思麟、钱儒雅、文慧、吴丹丹、邢丹文、许静宇、张森
השילוב שלהן נפלא, כי ניכרים קורי חיבור עמוקים מעבר לשׁוֹנוּת, למרחק הגיאוגרפי ולעומקים ההיסטוריים האחרים. אני מצטטת קטע מנאום הפתיחה שלי לתערוכה שתורגם לסינית:
“While it seems as if the 24 artists belong to very different cultures, their art and the essence of their culture have a great deal in common.
The participating artists in the exhibition did not think of it as an exhibition of or for women only, because they operate in a context in which both men and women create. However, I believe that it is important to select and curate a large number of women artists, all paying attention to art and culture. Women are at the center, and the focus of the exhibition is the world as they see it. They have a fresh perspective, which is relevant to both men and women. Considering the lack of appreciation felt by women and female artists in both distant and recent history, there is an urgent need to place them at the center.
These twenty-four artists all experienced the need to change something important in their lives, so as to find their real selves. They needed to all go out of themselves, to discover the power they hold inside. This includes the power to create art and to create life, to nurture and protect – each in their own special way […]
What is “becoming”?
Becoming is an action that eliminates the separation between nothingness and existence. It is a magic operation in which potential things like dreams and imagination – things that we lack – come true.
Each of us knows that we have it inside. The artists in this exhibition teach us how to move the magic wand and ‘become’.
בסיום נאום הפתיחה לתערוכה השתמשתי בפאתוס סיני פוליטי-לאומי מתוקשר, אבל פיתלתי אותו לטובת נקודת מבט אחרת:
“These are exciting moments of connecting between people, art, cultures, science, and technology. We are on THE ROAD, AND art is THE BELT!
קירות התערוכה במוזיאון נצבעו בצבעי כחול בהיר, אדום בהיר [כמו בבית הוריי אי אז], לבן וירוק בהיר [בין הרצפה לעבודות של מיכל היימן]. שילבתי בחלל מגוון של ספסלים, דרגשים, כיסאות, כורסאות, שולחן עגול ונמוך עם סידור פרחים ושטיח [במרקם וצבע שמתכתבים עם שמלת-סחבות-הרצפה של האם בעבודת הווידיאו של ורד נסים]. כל אלה העניקו למבקרות.ים תחושה של סלון בבית פתוח [במיוחד ליד עבודות שעסקו בתמות משפחתיות], ותחושה נעימה של הזמנה לצפות ולהשתהות. יש לי חיבה לנועם ולקצב האלו. אלו תנאים נחוצים להתהוות של דיאלוג.
והן.ם העריכו את האומנות במיטבה ואת הסֵטינג המזמין, ואת שפת השיח על אומנות ששמעו בסיור – שיח גלריה – שערכתי כשעתיים. העיניים הבורקות והפנים הזוהרות שלהן.ם שידרו חוויה מאושרת. גם המילים שאמרו. אני מתכוונת לכולן.ם, ובמיוחד לסטודנטיות ולסטודנטים ולמרצות ולמרצים באקדמיה לקולנוע ובאקדמיה לאומנות של העיר.
***
התודות וההערצה נתונות לאומניות. הן גדולות. הן מופת. הן מצפן. הן מגנט. הן המחוללות והן התקווה והטעם. ואף על פי כן, מנגנון מעוות בחרושת האומנות מדיר אותן מתשלום עבור הצגת היצירות שלהן, ואפילו כסף להזמין נציגות שלהן לאירוע הפתיחה לא היה לבעלי המוזיאון, כי המצב הכלכלי בסין החמיר.
המושכות בחוטים | הבית מואר
כתבות נוספות במגזין של הבית >