מצד שני I צדוק בן דוד

צדוק בן־דוד עוסק קרוב ל־30 שנה בפיסול בברזל ובמתכת. הוא חוקר את גבולות החומר ומגבלותיו, עד שזה הופך תחת ידיו בטכניקה הייחודית לאמן ליצירה דקיקה ומעודנת, כמעט חסרת נפח, הנדמית כמרחפת בחלל, חסרת משקל וכובד. המתח שבין החומר – המתכות הכבדות – ובין הדימויים מעולם הטבע, קיים בבסיס יצירתו של בן־דוד לצד אלמנט ההפתעה והקסם שהוא יוצר בחומר ובצבע. במבט שני, אלמנט זה מזמין מורכבות גדולה יותר ממה שנדמה בתחילה, כמעט אפלה ומעוררת חשש.

"העיסוק בניגודים ובמצבים המשתנים הוא מוטיב מרכזי ביצירתו רבת השנים של בן־דוד: הוא בא לידי ביטוי באופנים שונים דרך שימוש בדימויים מעולם הטבע הפנטסטי, המשמשים כמטאפורה לנפש האדם המורכבת"

העיסוק בניגודים ובמצבים המשתנים הוא מוטיב מרכזי ביצירתו רבת השנים של בן־דוד: הוא בא לידי ביטוי באופנים שונים דרך שימוש בדימויים מעולם הטבע הפנטסטי, המשמשים כמטאפורה לנפש האדם המורכבת. כמו במילותיו של האמן: "הטבע האנושי נע תמיד בין קטבים: חיים מול מוות, צד פסימי מול צד אופטימי, צד של אסון מול צד של התאוששות ובנייה מחדש, אך כולם כאחד נוגעים במצבו הנפשי של האדם".

בעבודותיו המוצגות בתערוכה ניכר החיבור הממשי בין האדם לטבע בהיותו חלק אינטגרלי מנופי הברושים הניצבים על גג ביתן הכניסה, ובהיותו חלק ממעגל החיים בטבע – משָל לנופי הנפש של האדם. אין ספק שהממד האקטואלי נוכח באופן ניכר בתערוכה זו. מיצג הווידאו אותו מקום בזמן אחר, שנוצר למעשה בינואר 2023, נראה כמעט נבואי, מוחשי להחריד, כמו המציאות בשדות הנגב המערבי ויישובי גבול הצפון.

ואולי אין זה מקרי. בן־דוד שירת בגרעין נח"ל שיועד לקיבוץ ארז שבעוטף עזה, ומגיל 16 היה קשור לנופים החקלאיים, למרחבים ולשדות. אף שבזמן ההמתנה לקבלתו לקיבוץ בחר לבסוף בלימודי האמנות, נשמר עד היום קשר הדוק בינו ובין חבריו. "לאחרונה ביקרתי שם, בבארי ובכפר עזה," מספר צדוק בן-דוד, "לקחו אותי לחניון התקומה לראות את שלדי המכוניות, בניסיון לחשוב על רעיון לאנדרטה. המסקנה שלי הייתה שצריך להשאיר את השלדים כמו שהם. אין דבר יותר חזק מזה להעביר את הסיפור".

"לאחרונה ביקרתי שם, בבארי ובכפר עזה," מספר צדוק בן-דוד, "לקחו אותי לחניון התקומה לראות את שלדי המכוניות, בניסיון לחשוב על רעיון לאנדרטה. המסקנה שלי הייתה שצריך להשאיר את השלדים כמו שהם. אין דבר יותר חזק מזה להעביר את הסיפור"

הדיאלוג בין צדוק בן־דוד לאילת ליבר, מנכ"לית ואוצרת מגדל דוד, החל לפני שנים מספר, אך עבודות השימור הנרחבות ותהליך ההתחדשות שעבר מגדל דוד ארכו זמן רב והצריכו המתנה והבשלה, ולדברי האמן: "להציג תערוכה במגדל דוד זהו אתגר לא פשוט. מדובר באתר ארכאולוגי עם נוכחות דומיננטית, חזקה וברורה, שקשה לשלב בו עבודת אמנות עכשווית".

במובן זה פתיחת הגלריה החדשה במוזיאון, שהיא חלל מודרני ניטרלי, אפשרה שילוב של עבודות פנים וחוץ, והצבת עבודות במרחב שהוותיקה בהן נוצרה לפני 16 שנים, והאחרונה נוצרה במיוחד למקומה במגדל דוד. "ירושלים היא חלק מהביוגרפיה שלי," מספר בן־דוד, שבשנתו הראשונה כסטודנט בעיר גר ברחוב הפלמ"ח, סמוך לבית הנשיא; משם עבר לנחלאות ואז לאבו תור. זכורים לו במיוחד טיולי השבת במדבר יהודה, שנהג לעשות לבדו ברגל, יוצא מוקדם בבוקר מביתו ברחוב נחשון לים המלח וחוזר לפנות ערב. "אף אחד לא יכול להישאר אדיש לעיר הזאת, את השכינה פוגשים כבר בשער הגיא," הוא מסכם בחיוך.