הזוכה במענק למחקר אוצרותי 2026 בית לאמנות ישראלית

בית לאמנות ישראלית שמח ונרגש להודיע כי הזוכה במענק למחקר אוצרותי לשנת 2026 הוא:
אודי אדלמן על הצעתו "הלאה?! קידמה, מדיה והאמנים שנשארו מאחור: מקרי מבחן באמנות הישראלית, 1962–2005" המיועדת להצגה במוזיאון תל אביב לאמנות.
אדלמן יזכה במענק מחקרי בסך 40 אלף ₪.

"בתקופה קשה זו ולאור המצוקה האדירה של מוסדות התרבות בישראל ההולכת ומעמיקה", אומרת עידית עמיחי, "בית לאמנות ישראלית מבקש דרך המענק האוצרותי להמשיך ולהביע תמיכה באמנות הישראלית הנעשית כאן ובפעילות המחקרית האוצרותית. אני מודה לפרופ' גליה צבר, נשיאת המכללה האקדמית ת"א-יפו, לחברי הועדה ולכל האוצרים והאוצרות שהגישו את מועמדותם".

המענק למחקר אוצרותי נחנך בשנת 2020 ומוענק בפעם השישית מטעם בית לאמנות ישראלית שחרט על דגלו את התמיכה וקידום האמנות הישראלית בלימוד, העשרה ותמיכה במחקר. בשנת 2024 זכו בו פאדי פאר על הצעתו "כפר קדס כמקרה בוחן להתבונן בתהליכי מחיקה שיטתיים של המקום והזיכרון הפלסטיני, דרך דיאלוג בין קבוצת אמנים ויוצרים לבין מחקר ארכאולוגי", המיועדת להצגה במוזיאון אום אל-פחם לאמנות והדס מאור על הצעתה "חתך פנימי" המיועדת להצגה במוזיאון ישראל, ירושלים.

חברי הוועדה לשנת 2026 הם: פרופ' גליה צבר (נשיאת המכללה האקדמית ת"א יפו), ד”ר אורית בולגרו, אורי דרומר, ד״ר אסנת צוקרמן רכטר ועידית עמיחי (מנהלת בית לאמנות ישראלית), כיו"ר ומשקיפה. מרכז ועדה: בן אלון.

מנימוקי השופטים
הצעתו של אודי אדלמן "הלאה?! קידמה, מדיה והאמנים שנשארו מאחור: מקרי מבחן באמנות הישראלית, 1962–2005" היא הצעה מחקרית מקורית ובעלת חשיבות בחקר האמנות הישראלית. ההצעה מצביעה על תופעה שטרם זכתה לבחינה מספקת: אמנים שפעלו ברגעי הופעתן של טכנולוגיות חדשות, כאשר אלה עדיין לא היו מדיומים מגובשים, ובחנו אותן כחומר וכמושג. באמצעות התמקדות ברגעי המעבר האלה, המחקר מבקש לנסח מחדש את היחסים בין אמנות, טכנולוגיה ותפיסת הקידמה בישראל.

הוועדה התרשמה במיוחד מהאופן שבו ההצעה מחברת בין מחקר היסטורי ממוקד לבין שאלה עכשווית רחבה. הטענה כי חלק מן העבודות נשמטו מן ההיסטוריה לא משום שנעלמו, אלא משום שסווגו בדיעבד תחת קטגוריות שאינן משקפות את החדשנות שהייתה גלומה בהן, היא טענה פוריה ובעלת פוטנציאל לשנות את האופן שבו אנו מביטים על פרקים מוכרים ופחות מוכרים באמנות הישראלית. הבחירה להתחקות אחר שבעה "חומרים" — שמש, מסך, גלי מוח, צליל, מחשב, רשת ודיסק — מאפשרת לבחון את התופעה דרך מקרי מבחן קונקרטיים, ובו בזמן לנסח מתוכה שאלה עקרונית על האופן שבו ההיסטוריה של האמנות מתמודדת עם יצירות שאינן מותירות אחריהן אובייקט יציב לאיסוף, להצגה ולשימור. לבסוף, הוועדה רואה חשיבות מיוחדת בפוטנציאל של המחקר להפוך מתהליך של גילוי וארכיון למימוש המעשה האוצרותי. המתודולוגיה המוצעת — המשלבת ראיונות, עבודה בארכיונים, איתור חומרים נדירים וארכיאולוגיית מדיה— מציעה תהליך מחקרי שיש לו השלכות ישירות על אפשרויות התצוגה והשימור של היצירות.

אנחנו מברכות.ים את אודי אדלמן ואת המוזיאון המארח, מוזיאון תל אביב לאמנות, על הזכייה במענק ומחכות.ים בסקרנות גדולה לראות את תוצרי הפרויקט.