שרון פוליאקין: "אני עושה הדפס בדיוק באותה הדרך שרמברנדט או גויה עשו הדפס"

לקראת הקורס "כוחו של הדפס" סוקרת פרופ' שרון פוליאקין את המאפיינים היחודיים של שפת ההדפס באמנות וכיצד הוא שינה את התרבות האנושית
שרון פוליאקין בסדנת ההדפס בירושלים
צאלה קוטלר הדרי

צאלה קוטלר הדרי

דצמבר 2020 I צילום: שרון פוליאקין בסדנת ההדפס בירושלים

"ההדפס נמצא בכל דבר בחיים שלנו", אומרת שרון פוליאקין פרופ' לאמנות (אונ' חיפה), אמנית, חוקרת ומרצה בקורס "כוחו של הדפס" שייפתח בחודש הבא בבית לאמנות ישראלית.  "הנה", היא אומרת בשיחת טלפון נינוחה בבוקר יום שישי, "גם על הכוס שאני שותה בה עכשיו קפה יש הדפסה של דימוי, למשל. אבל חשוב לעשות הפרדה בין הדפס שימושי שמשמש למטרה מסוימת, כמו ההדפסה על הכוס הזאת, לבין הדפס אמנותי. מצד שני, את יודעת, אנחנו חיים בעידן שהגבולות בו מאוד אווריריים. למשל, אנדי וורהול הגיע מעולם הפרסום והשתמש בעבודתו האמנותית בשפה של פרסומות ובדפוס משי. העולם הפוסט מודרני מאפשר את החיבור הזה, את ההרהור של ההדפס כמשהו פונקציונאלי". 

עם התפתחות הטכנולוגיה לאורך ההיסטוריה גם אמנות ההדפס קיבלה מופעים שונים, דיגיטליים. אבל למרות זאת, מדגישה פוליאקין, שעבדה במשך שנים כאמנית דפסית (Master Printer) בסדנת ההדפס ירושלים, "הטכניקה העתיקה, הראשונית, הפיזית, של ההדפס עדיין חיה ובועטת. יש קסם בכך שאני עושה היום הדפס בדיוק באותה הדרך פחות או יותר שרמברנדט או גויה עשו בה הדפס. אני משתמשת באותו מכשור טכנולוגי שהיה להם, כי העיקרון הטכנולוגי של ההדפס הוא בדיוק אותו עקרון. יש ערך להיסטוריה ולזיכרון הזה". 

לאמנות ההדפס טכניקות שונות ובקורס יתוודעו המשתתפים לכולן, אומרת פוליאקין שתתייחס גם להדפס מהיבטים שונים של היסטוריה וחשיבות תרבותית. היא תיגע ברעיונות מרכזיים בהדפס כמו, למשל, רעיון ההיפוך, השחור ולבן, המקריות, השכפול, הריבוי ועוד. התבוננות ברעיונות הללו ובהתפתחותם מאפשרת לחשוב על ההדפס כאידיאה, היא אומרת, כעיקרון מחשבה ועשיה וגם ככוח מניע. "הרי אדם והדפס שלובים זה בזה משחר ההיסטוריה".  

את טוענת שההדפס הוא כוח פוליטי, חברתי וכלכלי.

"נכון. בשונה מטכניקות אחרות באמנות, לא ניתן להפריד בין המהות או האידיאולוגיה של ההדפס מהטכניקה שלו. כלומר – עשיית ההדפס חייבת להישען על ידע טכני, הרבה מהרעיונות של ההדפס נכנסים לתוך האידיאולוגיה של העבודות שיוצאות ממנו. ההדפס הוא תחום מאוד רחב ורב שנים. יש סימנים להדפס כבר בכתבים הראשונים על ההיסטוריה של האמנות או ההיסטוריה של התרבות. הניצוצות של אמנות ההדפס, להבדיל מההדפס הפונקציונאלי, החלו לצוץ כבר בסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה- 15 ומאז קיימים בהדפס ביטויים אמנותיים של אמנים רבים, בני תקופות שונות". 

"יש קסם בכך שאני עושה היום הדפס בדיוק באותה הדרך שרמברנדט או גויה עשו בה הדפס. אני משתמשת באותו מכשור טכנולוגי שהיה להם, כי העיקרון הטכנולוגי של ההדפס הוא בדיוק אותו עקרון. יש ערך להיסטוריה ולזיכרון הזה" 

שרון פוליאקין

נקודת המפנה

ראשיתו של ההדפס החל בסין. בי שנג (Bì Shēng) המציא בשנת 1030 מכבש דפוס עם חיתוכי עץ אך טכנולוגיה זו לא פרצה למערב. באמצע המאה ה-15 המציא יוהאן גוטנברג הגרמני את דפוס הבלט שנחשב להמצאה החשובה ביותר באלף הקודם. הספר הראשון שהודפס בשיטה של גוטנברג היה התנ"ך בשפה הלטינית, המכונה תנ"ך גוטנברג, בשנת 1456, הוא הודפס ב-180 עותקים – כמות עצומה ביחס לאותו זמן. 

"זו תכונה נוספת שיש להדפס כמדיום – הוא מייצר חיבור אדיר בין תרבויות ומחוזות בעולם. מסין לאסיה, מדינות האסלאם ועד לאירופה. אותי מעניין היום המפגש בין המדיום המערבי של ההדפס עם הקליגרפיה הערבית", אומרת פוליאקין, "הרגע הזה, של המצאת מכונת ההדפס של גוטנברג הובילה לאפשרות להדפיס ספרים. עד הרגע הזה כשכתבו ספר היה צריך להעתיק אותו כמה פעמים ספורות בכתב יד, ואז מי שיכול היה לקרוא מה שכתוב בספר היו רק אנשים עשירים או שהספרים היו ממוקמים בכנסיה או בספריות פרטיות. כל הידע בכתב היד הזה היה ממודר פרט למי שיכול היה לאפשר את הנגישות אליו. גוטנברג מסומן כנקודה שבה הומצא הדפוס בלט וברגע הזה פתאום אפשר היה להתחיל להפיץ תכנים ללא הגבלה, כל אחד יכול לרכוש לעצמו ספר וזה מיד עושה מהפכה חברתית תרבותית כללית. הרגע הזה זה הולך ומתעצם והיום אנחנו נוגעים בקצה השני שלו. כיום, האינפורמציה על כל מה שקורה בכל רגע נתון זורמת, ויש אינסוף מידע בכל מקום בו זמנית. מכונת הדפוס בלט הפכה את התרבות ליותר דמוקרטית וזה עבר גלגולים רבים". 

איך התכונה הזאת מתבטאת באמנות ההדפס?

"אחת התכונות המרכזיות שמאפיינות הדפס היא השכפול. אנחנו יכולים להוציא סדרות או להוציא אינסוף הדפסים. עובדים על פלטת ההדפס, וממנה ניתן לשכפל מספר הדפסים ולהפיץ אותה, בו זמנית, בכל העולם וכך הוא יהיה נוכח בכמה מקומות. זאת, להבדיל, מציור שמן למשל, שהוא האורגינל האחד וכדי להפיץ אותו צריך להשתמש ברפרודוקציות או צילום, שיסתובבו בעולם. המובלע ברעיון של ההדפס זה הריבוי, השכפול ונגזר מכך גם ההפצה.

"בקורס אתייחס, למשל, לפרנסיסקו גויה, שעשה בשנת 1810 סדרת הדפסים הידועה בשמה "זוועות המלחמה" (בעקבות הפלישה הצרפתית לספרד ב- 1808 וההתנגדות הספרדית אליה). הרי לא היה אז צילום, עוד לא הומצאה המצלמה, וזאת הייתה הדרך להפיץ דימויים תוך כדי נתינת ביקורת אמיתית על המציאות, באופן ויזואלי, זה עיקרון כמעט חתרני. ועובדה שבשלב מסוים המלך החרים את הפלטות האלה והמטריצות, שנדבר עליהן בקורס, הפכו להיות מקור להפצה של אינסוף דימוים ויזואליים. בגלל שהפלטות של גויה צונזרו ואי אפשר היה להדפיס אותן, את הסדרה המלאה פרסמו רק אחרי שהוא מת".  

פרנסיסקו גויה, זוועות המלחמה, מתוך אתר מוזיאון ישראל

ימין ושמאל

השפה הייחודית של טכניקת ההדפס לובשת צורות ומבעים חדשים באמנות העכשווית, "האלמנט של שחור לבן מעניין אמנים עכשוויים ויש הרבה עיסוק בו בקרב אמנים אפרו אמריקאים שמתעסקים במאפיינים של השחור כנגטיב ופוזיטיב, ימין שמאל, וכן הלאה. זה אינהריטי לטכניקה. יש בניו יורק סדנת הדפס של נשים אפרו אמריקאית שיוצרות הדפסים. כלומר, אנחנו רואים שנוצרות הרבה תופעות תרבותיות סביב ההדפס, שנוגעות במגדר, מדע או כלכלה".  

גם העבודה הידנית של ההדפס בעולם של הדפס דיגיטלי מקבלת מקום חדש, אומרת פוליאקין, "אין מה להשוות את הטכנולוגיה שהייתה בעולם של גויה לטכנולוגיה שיש לנו היום, מצב שבו יש רשתות חברתיות ובשנייה אפשר להפיץ ולשכפל דימוי וכל אחד יראה אותו דבר. לכן, כיום העבודה הידנית של ההדפסה וההתייחסות האישית בונה לעצמה מקום מיוחד. זאת טענה שנשענת על הספר של וולטר בנג'מין על "האמנות בעידן השעתוק הטכני" ובו הוא מדבר על ההילה של ההדפס ואיך הוא משנה מעמד לאורך ההיסטוריה". 

גם השוק הגלובלי-קפיטליסטי שינה את מעמדו של ההדפס. 

"מאז המהפכה התעשייתית וההתפתחות הטכנולוגיות נוצר איום על המדיום של ההדפס. היתה תקופה שהיתה נפילה גדולה בשוק של ההדפס בגלל העניין הכלכלי,  הרי ברגע שאפשר להדפיס כמה שרוצים בתוך השוק הקפיטליסטי זה מוריד את הערך של הדבר". 

על אותו משקל של כיסא מאיקאה שאפשר לייצר בלי סוף ולמצוא בכל פינה בעולם.

"אז מה בכל זאת מפריד את ההדפס האמנותי מכיסא באיקאה? לכאן נכנסת מערכת שלמה של כלכלה ומסורת של סדרות. כשאמן עושה הדפס הוא בעצם ממספר את ההדפסים וחותם עליהם וברגע שהסדרה סגורה וחתומה, למשל יש שמונה הדפסים – אז משמידים את הפלטה". 

איך משמידים את הפלטה? 

"פיקאסו היה קודח בפלטה, למשל, אמנים אחרים היו חותכים את הפלטה. ויש גם טכניקות שמבוססות על ההבדל בין ההדפסים, כמו למשל מונו פרינט, שיש לה הרבה עקרונות הדפסיים כמו מעבר מפלטה לנייר וימין ושמאל. במונו פרינט כל הדפס יוצא אחר. הרבה שנים אתגר אותי איך אני עושה סדרה של תחריט, ממספרת אותה, ובכל זאת כל אחד מההדפסים בסדרה מקבל טוויסט ונוצר מתח בין ההדפסים בסדרה". 

איך עושים טוויסט כזה?

"למשל, מיכל נאמן שעשתה כמה הדפסים בסדנת ההדפס בירושלים, יצרה מטריצה של הדפס שהייתה מרוצה ממנו. אנחנו הדפסנו את הסדרה וכשסיימנו היא לקחה צבעי מים ושמן מדוללים והשפריצה על העבודות. ברור שכל השפרצה כזאת של צבע לא יכולה להיות זהה ובעצם יש שם נגיעה ידנית. ההדפס בסוף הוא ידני וגופני בשונה מהרבה פעולות שאנחנו עושים היום בלחיצת כפתור. בהדפס המלאכה הפיזית היא משמעותית, זה מעניין. בעצם, כשחושבים על זה אפשר גם לחשוב על המלאכה של ההדפס כמעשה של פרפורמנס".  

"מיכל נאמן יצרה מטריצה של הדפס שהייתה מרוצה ממנו. הדפסנו את הסדרה וכשסיימנו היא לקחה צבעי מים ושמן מדוללים והשפריצה על העבודות. בהדפס, המלאכה הפיזית היא משמעותית. כשחושבים על זה, אפשר גם לחשוב על המלאכה של ההדפס כמעשה של פרפורמנס"

מיכל נאמן

לקריאת כתבות נוספות במגזין של הבית >

Facebook