"נכנסתי לסמטה, ירדתי במדרגות והגעתי למרתף שהוא פנטזיה על ארכיון"

במהלך אותה התקופה שצילמה במוזיאונים החליטה לצאת ללמוד לתואר שני בלונדון ("כי שם גם טמונה ההיסטוריה המקומית"). בלונדון נחשפה לארכיון של "הקרן לחקר פלסטין" (PEF) – הגוף המערבי הראשון שנוצר לחקירת הארץ, ב-1865, גוף שהוקם על ידי חוקרים בריטיים, במטרה לתת אסמכתא מדעית לסיפורים אודות הארץ הקדושה. "הוא ממוקם באזור עשיר בלונדון, נכנסים לסמטה, יורדים במדרגות ומגיעים למרתף שהוא כמו פנטזיה על ארכיון. הכל עשוי עץ, אין בו שום דבר דיגיטלי, הכל קסום ושובה לב. באותו הרגע שהגעתי הבנתי ששם אני עומדת לבלות את השנתיים הקרובות.

"נכנסים לסמטה, יורדים במדרגות ומגיעים למרתף שהוא כמו פנטזיה על ארכיון. הכל עשוי עץ, אין בו שום דבר דיגיטלי, הכל קסום ושובה לב. באותו הרגע שהגעתי הבנתי ששם אני עומדת לבלות את השנתיים הקרובות"

"יש הרבה קסם רומנטי בארכיונים, שקשור למשיכה וברצון לגעת בדברים עצמם, קצת כמו הקסם של לעמוד מול יצירת אמנות מקורית. דרך החומר את מוצאת את עצמך נפגשת עם האדם עצמו. הארכיון הזה אפשר לי לגלות 'אלבום משפחה' שלא ידעתי על קיומו, אלבום קדום שעליו נבנתה המשפחה, הזהות הציונית, אבל בעצם הוא מבוסס על זהות אחרת שהזהות הציונית השאילה ממנו".

המפגש עם הארכיון הזה הוא מה שהוביל את בראור להבין שכצלמת, פחות מעניין אותה לברוא דימויים בעצמה, אלא לעבוד עם צילומים קיימים. "הבנתי שמעניין אותי ללמוד איזה כוח והשפעה יש לי כמישהי שמסתכלת על מדיום הצילום ולא פועלת בתוכו. מאז רוב הפעולה שלי היא על גבי הצילום, ולא בתוכו.
"מרגע שהתחלתי לעבוד בלונדון, הבנתי שהמרחב הזה שבו אני משבשת את הסדר של הידע, העבר וההווה מתערבלים זה בזה, הופכים להיות דבר אחד. הצומת שבה הזמנים נפגשים ועוברים עיבוד – הוא הדבר שמעניין אותי בתוך הפעולה האמנותית".

בראור מבקשת להפנות מבט בהקשר זה אל ציטוט של סעידיה הרטמן, "מההוגות השחורות החשובות בזמננו, שכתבה במאמר שלה "ונוס בשתי מערכות" כך: 'ההיסטוריה של ההווה שואפת להאיר את האינטימיות, את החוויות שלנו באמצעות חייהם של המתים, לכתוב את העכשיו שלנו כפי שהוא מופרע על ידי העבר, ולדמיין מצב חופשי לא כזמן שלפני השבי או העבדות – אלא דווקא כעתיד הצפוי של הכתיבה הזאת'".

כששבה בראור מלונדון החלה דיאלוג עם האוצרת הילה כהן שניידרמן, מה שהוביל לתערוכת יחיד במוזיאון פתח תקווה שבה עסקה במחסן המוזיאלי; ובהמשך לתערוכות נוספות שעסקו בפעולה הארכיונית על סוגיה השונים במרכז לאמנות עכשווית, בגלריה דנה ביד מרדכי, בגלריה השיתופית בקיבוץ כברי ועוד. "האובססיביות שלי לארכיונים יושבת על המתח שבין העולם הכאוטי לצורך האנושי לארגן את הכאוס הזה. זה צורך שקיים גם אצלי, ואני מנסה להיות כל הזמן בין התנועות האלה. אני חייבת שהדברים יהיו מסודרים ובמקום, אבל במקביל מנסה כל הזמן לחשוב איך אני מארגנת ולמה אני מארגנת".

"האובססיביות שלי לארכיונים יושבת על המתח שבין העולם הכאוטי לצורך האנושי לארגן את הכאוס הזה. זה צורך שקיים גם אצלי, ואני מנסה להיות כל הזמן בין התנועות האלה"