המאבק באלימות אינו באחריות ממשלות ומוסדות בלבד, זוהי חובה שכולנו חייבים לשאת בה

אני מסתכל על קיר הציורים שלי ואני מרגיש בליבי את הכאב והעצב של כל פרט: גבר, אישה, כלב, נעל, מי שלא יהיו, במצוקה המיוחדת והבלעדית של כל אחד ואחת מהם. לא יהודים וערבים, לא הם ואנחנו. כל אחד רוצה לחיות בשלום, די למלחמות.

הבה נתאחד נגד האלימות ונפעל לקידום תרבות של שלום, דיאלוג ופתרון סכסוכים באמצעי שלום. יש לקדם זכויות אדם ושוויון, ולהפנות את מאמצינו לחינוך הדורות הבאים לערכים של כבוד וסובלנות. על ידי אימוץ ערכים אלה והשתתפות פעילה, נוכל להשיג שינוי חיובי ולשאוף לבנות עולם שליו ואנושי יותר. אלימות היא לא פתרון, שלום ושיתוף פעולה הם המפתח להשגת עתיד טוב יותר לכולם.

מה מוביל לאלימות?

עוני וצדק חברתי יכולים להגביר את הסבירות לאלימות, שכן אפליה כלכלית והיעדר הזדמנויות יכולים להוביל להסלמה של כעס וייאוש, ולהניע חלק מהאנשים להשתמש באלימות כאמצעי ביטוי. אפליה גזעית, מינית ודתית יכולה גם כן להוות מקור לאלימות, שכן תחושת מכוונות של גורמים אלו יכולה להוביל להסלמה של האלימות כאמצעי להגנה עצמית. חוסר חינוך וחוסר מודעות לנושאי אלימות וזכויות אדם יכולים גם הם לתרום לעידוד אלימות, שכן מודעות לזכויות, סובלנות ודיאלוג בונה יכולים להפחית את התפשטות האלימות. 

לחצים פסיכולוגים-סוציאליים כגון לחץ כלכלי או חברתי יכולים להגביר את התפשטות האלימות, ויכולים לכלול את ההשלכות הפסיכולוגיות של קונפליקטים ואפליה חברתית. ישנן תרבויות וחברות מסוימות הרואות באלימות חלק מהמסורת והמורשת, מה שיכול להפוך אותה לנסבלת או מוצדקת. בעיות בריאותיות יכולות לתרום גם הן לאלימות אצל אנשים שעשויים להיות פגיעים לאלימות, כתוצאה מבעיות נפשיות כמו דיכאון או הפרעות פסיכולוגיות אחרות, המשפיעות על התנהגות. גורמים פוליטיים וכלכליים: סכסוכים פוליטיים וכלכליים יכולים לתרום להגברת שיעורי האלימות, במיוחד כאשר יש מחסור בשירותים בסיסיים וחוסר יציבות ממשלתית. 

כיצד ניתן לחסל ולמנוע את תופעת האלימות?

על מנת להילחם בתופעת האלימות ולמנוע את התפשטותה, יש לנקוט באמצעים ואסטרטגיות מקיפות הכוללות יחידים, קהילות וסוכנויות ממשלתיות. להלן סיכום של כמה צעדים ואסטרטגיות חשובים:
מודעות וחינוך – יש להגביר את המודעות לסכנות של אלימות ולהשפעתה השלילית על יחידים וקהילות, באמצעות מסעות פרסום ותוכניות חינוכיות בבתי ספר ומוסדות.
קידום דיאלוג שלום – יש לעודד דיאלוג בונה ופתרון סכסוכים באמצעים שלווים ודיפלומטיים על ידי פיתוח מיומנויות תקשורת וקידום תרבות של דיאלוג.
הגנה על זכויות אדם – יש לקדם ולהגן על זכויות אדם לכולם, ללא אפליה, לרבות זכויות נשים, ילדים ומיעוטים, ולהבטיח חוקים המגנים על זכויות אלו.
מתן שירותי תמיכה וסיוע – יש לספק לנפגעי ונפגעות אלימות ליווי פסיכולוגי ותמיכה חברתית, לרבות סיוע משפטי ותמיכה.
השתתפות קהילתית – יש לעודד קהילות להשתתף במאמצים משותפים נגד אלימות באמצעות התנדבות והשתתפות בפעילויות חברתיות קהילתיות.
חקיקה אפקטיבית – יש לפתח וליישם חוקים אפקטיביים נגד אלימות הכוללים עונשים מחמירים.
קידום שוויון – עלינו לקדם שוויון בין גזעים, עדות ותרבויות, לעודד גיוון וכבוד להבדלים תרבותיים.
קידום חינוך ילדים – עלינו לעודד חינוך טוב ונכון לילדים ולהנחיל מושגי כבוד, בטיחות ודיאלוג.
תפקידה של התקשורת – יש לעודד את התקשורת לא לקדם אלימות ולחשוף לסכנותיה ולקדם תוכן תקשורתי חיובי וחינוכי.
מחקר והערכה – יש לערוך מחקר תקופתי להבנת ממדי תופעת האלימות ולמדוד את השפעת המאמצים שנעשו כדי להילחם בה.

לסיכום, נושא האלימות הוא עניין בעל חשיבות רבה שיש לטפל בו בכובד ראש וברצון אמיתי. לאלימות יכולה להיות השפעה משמעותית על יחידים וקהילות, ולהוות איום על השלום והיציבות. יש להדגיש כי המאבק באלימות אינו באחריות ממשלות ומוסדות רשמיים בלבד, אלא זוהי חובה שכולם חייבים לשאת בה.

שאדי טואפרה, בן 39, נולד למשפחה מוסלמית בכפר מע'אר. בגיל 33 פנה לעיסוק באמנות. הדימויים המצורפים הם מסדרה חדשה שנעשתה בשבועות האחרונים. "אני לא משתמש הרבה בצבע ביצירות האמנות שלי, אבל בגלל המלחמה וכמות האלימות והפחד, יש תמונות שמעולם לא דמיינתי לפני שהוצגו על המסכים, המוח האמנותי שלי היה בהלם. אז יש מבטים של כעס, פחד וקונפליקט, אבל יש גם ציפור ותקווה שהמלחמה תסתיים".
הקליקו לקריאת ראיון עם טואפרה בעיתון הארץ