בלילה כזה צריך להיזרק על החול ולראות בכוכבים כל מיני דברים שהלב רוצה לראות

תרצה פוסקלינסקי שחורי, משוררת, יוצרת ומרצה בתחומי יהדות כתרבות. דימויים: חוה זילברשטיין, תחריטים
705 14x14

*

פָּגַשְׁתִּי אֶת גְּאֻלָּה מֵהַבַּנְק
הִיא סִפְּרָה לִי שֶׁהִתְגָּרְשָׁה וּמֵאָז הַבֵּן שֶׁלָּהּ לֹא מְדַבֵּר אִתָּהּ
וְאָז הִיא אָמְרָה כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי לָזֶה.
הַבֵּן שֶׁלִּי חָס עָלַי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה
הוּא לֹא מְסַפֵּר לִי שׁוּם דָּבָר עַל מָה שֶׁקּוֹרֶה לוֹ
וּבָרֹאשׁ שֶׁלִּי רָצִים הֲמוֹן דְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים לוֹ
וְהֵם קוֹרִים עִם הֲמוֹן חוּשִׁים שֶׁהוֹפְכִים חֲשָׁשׁוֹת לַפְּחָדִים עֲמֻקִּים.
אֶת גְּאֻלָּה פָּגַשְׁתִּי לִפְנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה
לֵךְ תֵּדַע אִם הַבֵּן שֶׁלָּהּ כְּבָר מְדַבֵּר אִתָּהּ אוֹ שֶׁהִתְרַגְּלָה
אֲבָל סִפּוּר הַעֲקֵדָה שֶׁל הַיָּמִים הָאֵלֶּה שָׁאַב אוֹתָהּ מִמֶּנִּי
וּמִלֵּא אוֹתָהּ חַיִּים רַבִּים מִדַּי
הוֹפֶכֶת עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק לְזוֹ שֶׁלָּנוּ הַהוֹרִים הַמַּמְתִּינִים
צָפָה בִּי מִתְבּוֹסֶסֶת מְנַסָּה מִיָּד-לְהִסְתַּגֵּל
אוּלַי לֹא נְדַבֵּר יוֹתֵר בִּכְלָל וְאוּלַי גַּם אֲנִי אֶתְרַגֵּל
מִתּוֹךְ הָעֹמֶס הַכִּמְעַט מַכְרִיעַ שֶׁל הַהַמְתָּנָה
אֲנִי מְבִינָה שֶׁאֶל הַר הַמּוֹרִיָּה יוֹרְדִים, וְאֵין אֵלָיו מִשּׁוּם מָקוֹם תְּוַאי שֶׁל עֲלִיָּה
וְאָז אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל אֵיךְ שֶׁיָּצָא שֶׁקָּרְאוּ לָהּ גְּאֻלָּה
וַאֲנִי גַּם חוֹשֶׁבֶת שֶׁאוּלַי גַּם לִי קוֹרְאִים כָּךְ

בלילה הזה בניגוד לכל הגיון
רוּחַ קַלָּה מְנַגֶּנֶת בְּעַנְפֵי הַאֵקָלִיפּטוּס
רַחַשׁ מְלַטֵּף מִזְּמַן אַחֵר וְאוֹר לָבָן שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעוֹלָם
לְבָנָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ לוּנָה.
לַיְלָה כָּזֶה מְיֹעָד לְטִיּוּל בְּחוֹף דּוֹר,
כָּזֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּנֵס בּוֹ לַמַּיִם לִקְרַאת חֲצוֹת עִם בַּקְבּוּק בִּירָה בַּיָּד
וְלִצְחֹק וְלִנְגֹּעַ וְלִחְיוֹת
בְּלַיְלָה כְּזֶה צָרִיךְ לְהִזָּרֵק עַל הַחוֹל וְלִרְאוֹת בַּכּוֹכָבִים כָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁהַלֵּב רוֹצֶה לִרְאוֹת בָּם.
בְּלַיְלָה בָּהִיר וְקָרִיר כָּזֶה
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֹשֶׁר לֹא נָגוּעַ,
אֹשֶׁר לֹא מֻכְתָּם בַּחֲדָשׁוֹת הַיּוֹם, הָאֶתְמוֹל, הַמָּחָר וְעוֹד הַרְבֵּה שֶׁיָּבוֹאוּ
אֲפִלּוּ זְמַנִּי אֲבָל שֶׁאֵינוֹ מוּדָע לַזְּמַנִּיּוּת שֶׁלּוֹ
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת לַיְלָה לֹא מֵלַנְכּוֹלִי, לְהַרְפָּיָה,
שֶׁאוּכַל לִשְׁכַּב עַל הַחוֹף וּלְהַבִּיט לַשָּׁמַיִם וְלִרְקֹם סִפּוּר שֶׁמַּתְחִיל כָּכָה:
בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי אַחֲרֵי שֶׁנָּפְלָה הַלְּבָנָה נוֹלְדָה הַיַּלְדָּה שֶׁקָּרְאוּ לָהּ לוּנָה. זֶה קָרָה אַחֲרֵי שֶׁהַתּוֹרָה גָּמְרָה לִשְׂמֹחַ וְהַיָּרֵחַ שָׁנָה מִמַּסְלוּלוֹ וְהִתְנַתֵּק מֵאִתָּנוּ

 

תנשמת לא נושמת

עַל הַסַּף אֲנִי עוֹמֶדֶת
לֹא זָזָה לֹא חוֹרֶגֶת, גַּם לֹא מוֹעֶדֶת
כָּכָה חֲזָקָה עַל רֶגֶל אַחַת יַצִּיבָה וּמְשַׁפְשֶׁפֶת
שׁוֹלַחַת יָד אֲרֻכָּה מִן הַמִּפְתָּן אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר וּמְשַׁפְשֶׁפֶת
נַפְטָלִין וְלִיזוֹל וְחֻמְצָה בּוֹרִית לֹא יוֹרִידוּ אֶת הַטַּחַב וְהָעֹבֶשׁ
שֶׁהוֹפִיעוּ בִּן לַיְלָה צִפּוּ אֶת הַקִּירוֹת וְחָמְסוּ אֶת כָּל חֲלַל הַחֶדֶר
הַזְּרוֹעַ מִתְאָרֶכֶת
מְשַׁפְשֶׁפֶת וּמְפַשְׁפֶּשֶׁת
עַל רֶגֶל אַחַת, מִתּוֹךְ הַסַּף, לְלֹא תְּנוּעָה, וְדוֹחֶקֶת וְקוֹרַעַת
וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה עוֹלֶה מִתּוֹךְ הַחֶדֶר
אֲנִי רוֹאָה אוֹתָהּ, עוֹמֶדֶת שָׁם לֹא תְּנוּעָה
עַל אֵין עָנָף לְלֹא תְּמִיכָה
אִבְּדָה תֻּמַּת לוֹבְנָהּ הִיא אֲדֻמָּה
שְׁקֵטָה לְלֹא תְּנוּעָה
תִּנְשֶׁמֶת
תִּנְשֶׁמֶת לֹא נוֹשֶׁמֶת
מְוַתֶּרֶת עַל חַמְצָן, עַל בָּסִיס וְכֹחַ מְשִׁיכָה
מְוַתֶּרֶת עַל חֻקֵּי הַטֶּבַע
בָּאֶמְצַע קֻבִּיַּת הַחֶדֶר מְמֻרְכֶּזֶת
סוֹפֶגֶת אֶת הַנֶּגַע, אֶת הָרַעַל אֶת הַסְּבַךְ
וּמְמַלְמֶלֶת וּבוֹכָה וְשָׁרָה
וְרוֹצָה כָּל כָּךְ
וְאוֹמֶרֶת תְּהִלִּים
וּפוֹרֶמֶת וּמְבַעֶרֶת
אֹהָלוֹת וּנְגָעִים

 

חוה זילברשטיין, תחריט

יוֹם שִׁשִּׁי, יוֹם שְׁבִיעִי לַמִּלְחָמָה

כְּמוֹ בְּכָל שִׁשִּׁי בַּבֹּקֶר
הָאָבוֹת עִם הַיְּלָדִים בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים
תְּפַנּוּ לִי אֶת הַמִּטְבָּח כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְקַבֵּל אֶת הַבַּיִת לְעַצְמִי
כְּדֵי שֶׁאוּכַל בְּתוֹךְ הַבַּיִת לְחַטֵּט לְחַפֵּשׂ אֵיזוֹ תַּבְנִית לְסֵדֶר
לִמְצֹא מָקוֹם פָּנוּי בְּתוֹכוֹ וּבְתוֹכִי
מָקוֹם לִמְצֹא אֶת הָאֲנִי הַמַּמְתִּין שֶׁלִּי
שֶׁאוּכַל לִבְנוֹת לוֹ עַמּוּד שִׁדְרָה עֲשׂוּיָה לְבֵנִים
בֵּינֵיהֶן דְּבוּקָה אוֹחֶזֶת בְּאֹפֶן לֹא רוֹפֵף גם לֹא ממש אָחוּז
שֶׁיִּזְדַּקֵּף כְּשֶׁהֵם נִכְנָסִים
מִמִּגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים שֶׁל הַגְּדוֹלִים, זֶה שֶׁבַּגְּבוּל, זֶה שֶׁבַּמֶּרְכָּז, זֶה שֶׁבַּטֵּלֵוִיזְיָה
זֶה שֶׁבִּרְצוּעַת הַזְּמַן שֶׁחַיָּב לִהְיוֹת מַמְתִּין
שֶׁיִּתֵּן נְשִׁימָה דְּחוּקָה דּוֹחֶסֶת חֲרָדוֹת וּפְחָדִים לִהְיוֹת לַחֲשָׁשׁוֹת וּלְתַסְרִיטִים אֶפְשָׁרִיִּים.
בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ.. תִּנְשְׁמִי שׁוּב פְּנִימָה
אוּלַי אָז לֹא תִּצְטָרְכִי מֶרְחָב פָּנוּי שֶׁבְּתוֹכוֹ תִּבְנִי מֶרְחָב מוּגָן לְכָל מִי שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת שֶׁנִּמְצָא עַכְשָׁו אָרוּז בְּגוּפוֹ, לֹא מַמָּשׁ אָחוּז, גּוּף מֻפְקָר לְחַסְדֵי מְקוֹר הָרַחֲמִים

 

פעולת תגובה מוכנית

תִּיק תָּק תִּיק תָּק הוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ צוֹעֲדִים תִּיק תָּק אֲנַחְנוּ מְרִימִים יָד אַחַר יָד רֶגֶל אַחַר רֶגֶל מְתַרְגְּלִים אֶת הַחַיִּים שֶׁנִּדְמִים לָנוּ מְגִנִּים עֲלֵיהֶם בַּצְּעָדָה הַזּוֹ בְּתוֹךְ פִּנַּת הַמַּשְׁתִּין בַּקִּיר מַמְשִׁיכִים לִצְעֹד בְּרַגְלֵי פְּלָדָה אֶל תּוֹךְ הַקִּיר אֶל תּוֹךְ הַפִּנָּה הַחֲסוּמָה בֹּרֶג הַפַּח אֵינוֹ צוֹעֵד חֲזָרָה אֵינוֹ מַרְפֶּה וְשֶׁתָּבוֹא יָד נֶעֱלָמָה בִּכְלוּם הַשְּׁנִיָּה לְהָסִיט מִשָּׁם וְלִמְצֹא נְשִׁימָה חֲדָשָׁה

חווה זילברשטיין, תחריט
Facebook