רעות ברנע
דימוי: באדיבות גלריה רוזנפלד
עירית זומר, בעלת גלריה זומר בישראל ובשוויץ
"כפי שכולנו מרגישים – יש עצבות תהומית, עצב, פחד ותסכול שמתאחדים", מספרת הגלריסטית עירית זומר, בעלת גלריה זומר בתל אביב ובשוויץ. "ההרגשה הזו מביאה אנשים לראות אמנות ולהתנחם מאמנות. אני מאמינה בכוחה של אמנות להעביר תחושות מסוימות שאפשר לחוות רק ברגע שעומדים מול יצירה, ומרגישה שאנשים מוצאים נחמה בביקור ובצפייה בתערוכות.
מצד שני, זה לא לגמרי הזמן שבו אנשים רוצים לרכוש אמנות. יש התגייסות והתנדבות אדירה עבור כל כך הרבה התארגנויות שיוזמים אנשים נפלאים עבור הקהילות השונות, וטוב שכך. לכן, הכסף שהיה עומד לרשות אנשים לטובת השקעה באמנות ורכישה של עבודות מנותב כרגע לטובת נדבנות לכל אותם ארגונים מבורכים. נכון לעכשיו יש הפסקה ברכישה בארץ.
בחו"ל, כשאני מציגה לא מעט אמנים ישראליים, יש עניין ולאו דווקא בהקשר ביקורתי. אנשים באמת מתעניינים בשלומנו ובשלום שדה האמנות בארץ. יש הרבה אספנים יהודים בעולם שרוצים להתגייס לטובת תמיכה באמנות הישראלית. בצורה פרטנית יותר כן פנו אליי אנשים באופן אישי וביקשו שאשלח להם יצירות של אמנים ואמניות ישראליים, כדי שיוכלו להעביר בין חבריהם כדי שיתמכו. הכנתי קובץ עם הרבה עבודות של אמנים, לא רק אמני גלריה אלא גם כאלה מגלריות ומקומות אחרים. יפה לראות את ההתגייסות ואת התמיכה הזאת, אבל כרגע גם היא עדיין בשוליים. רוב האנשים התגייסו קודם כל לטובת הארגונים והעמותות שעוסקים בדברים דחופים יותר.
יש מקרים משמחים כמו זה של התערוכה של אמן הגלריה גיא בן נר שנפתחה עכשיו בלוצרן, תערוכה שאנחנו עובדים עליה מאז שנת 2019 והתלבטנו אם נכון או לא נכון לפתוח עכשיו. האוצרת של התערוכה התעקשה שנעלה את אחת העבודות לוועדת הרכישה של המוזיאון והיא אולי תירכש על ידם. ראינו בזה אות תמיכה משמעותי ונדיב מצידם.
אני מאמינה בכוחה של האמנות לרפא ואני מאמינה שהשוק יחזור לפעול ושאנשים ירצו לרכוש, להנות, להתנחם ולקבל השראה מאמנות. אני נאחזת בזה וזה גם מה שאני אומרת לאמני הגלריה".
"אני מאמינה בכוחה של האמנות לרפא ואני מאמינה שהשוק יחזור לפעול ושאנשים ירצו לרכוש, להנות, להתנחם ולקבל השראה מאמנות. אני נאחזת בזה וזה גם מה שאני אומרת לאמני הגלריה"
יפעת גוריון, מייסדת ואוצרת ראשית של יריד צבע טרי
"שוק האמנות הישראלי שרוי כעת במצב של אי ודאות גדולה, זה ברור. אך המלחמה הביאה איתה גם גל של סולידריות שבאה לידי ביטוי בהתגייסות למאמץ המלחמתי ולסיוע האזרחי", מספרת יפעת גוריון, האוצרת הראשית ואחת ממייסדות יריד האמנות צבע טרי (יחד עם שותפתה שרון טילינגר). "אותה התגייסות לא פוסחת על שוק האמנות הישראלי, כפי שניתן לראות בהצלחת מכירת ההתרמה למען שיקום שדה האמנות הישראלי. יש רצון מוגבר לתמוך בעולם האמנות הישראלי ע”י רכישת אמנות – הן מצד הציבור הישראלי והן מצד יהדות התפוצות בעת זו.
לצד זאת, בימים של טלטלה ערכית כה גדולה, עולה ההכרה בערכה ובחשיבותה של אמנות עבור כל אחת ואחד מאיתנו – על כוחה ויכולתה לתת לנו נחמה, מעט מזור לנפש וטעם לחיים. סימנים להלך הרוח הזה ניתן לראות ברכישות האמנות לבית, שמתבצעות כל העת בפלטפורמות המשותפות שלנו – של טולמנ’ס וצבע טרי. אחרי חודש של הלם ראשוני, ניכר מעבר ממצב רוח מגננתי השרדותי למחשבות על חיים בעלי משמעות, על העתיד הקרוב. וסביבה שלאמנות יש בה חלק – שמור בעתיד הזה מקום מרכזי וחשוב".
"אחרי חודש של הלם ראשוני, ניכר מעבר ממצב רוח מגננתי השרדותי למחשבות על חיים בעלי משמעות, על העתיד הקרוב. וסביבה שלאמנות יש בה חלק – שמור בעתיד הזה מקום מרכזי וחשוב"
תמי כץ-פרימן, אוצרת עצמאית, חוקרת ומבקרת אמנות
"היריד הגדול עצמו היה עבורי סוג של עולם מקביל", מספרת האוצרת הבכירה תמי כץ-פרימן, שמחלקת את זמנה בין ישראל למיאמי ונכחה לאחרונה ביריד ארט באזל מיאמי שהתקיים בעיר. "כולם לבושים יפה, עבודות נפלאות, יופי של אמנות. עולם כמנהגו נוהג. היתה הפגנה אחת קטנה שתמכה בפלסטין מטעם אמני מיאמי, היו שם בקושי 20 איש. מנגד הגיע אליי גם תיעוד של קבוצה של מבקרים או מציגים שהתחילה לרקוד באמצע החלל של אחת הגלריות עם ישראל חי".
"היו כמה אמנים ישראלים שהשתתפו ביריד, ביניהם נעמה צבר וניר הוד ועוד שהשתתפו בירידי הלווין. התקיימו במקביל גם כמה מכירות התרמה לטובת גיוס כספים – בין אם זה למפונים או לחיילים בישראל".
את האימפקט המשמעותי של המצב על עולם האמנות הבינלאומי ובכללו שוק האמנות רואה כץ-פרימן דווקא בתופעה חדשה: התאגדותם של רבים מבעלי התפקידים הבכירים בעולם האמנות הבינלאומי במסגרת קבוצות ווטסאפ שונות שפועלות למען ישראל ועולם האמנות המקומי. מדובר במגמה שהתחילה לאחר פרסום העצומה הפרו-פלסטינית במגזין ארט פורום, עליה חתמו אמנים בינלאומיים רבים, מה שגרם להתאגדות מיידית של אנשי עולם האמנות שתומכים בישראל (יהודים ברובם), ביניהם הגלריסטית עמליה דיין שחיה ועובדת בניו יורק. "מבחינתי המכתב של ארט פורום היה הטראומה השנייה, אחרי אירועי ה-7 באוקטובר", אומרת כץ-פרימן. "זו היתה עוגמת נפש ואכזבה משדה האמנות, מהקהילה ומאנשים שעבדתי איתם. אבל כתוצאה מכך נוצרה דינמיקה שבמסגרתה כל הקבוצות והפורומים הפרו-ישראלים מאוד פעילים, ועצם הדינמיקה הזו מפנה זרקור לעבודה השקטה שהרבה אנשים בעלי תפקיד ובעלי מעמד עושים בשוטף. הודות להתאגדות הזו כמחצית מהאנשים שחתמו על המכתב הפרו-פלסטיני הסירו את חתימתם.
"כשאני משתתפת בדיונים אודות המצב אני מנסה לדבר על המורכבות, על הגוונים האפורים. זה שיח שמאוד קל לרדד אותו, בין השאר כי תרבות הביטול בארצות הברית עובדת שעות נוספות".
"המכתב של ארט פורום היה הטראומה השנייה, אחרי אירועי ה-7 באוקטובר. "זו היתה עוגמת נפש ואכזבה משדה האמנות, אבל כתוצאה מכך נוצרה דינמיקה שבמסגרתה כל הפורומים הפרו-ישראלים מאוד פעילים"
אמיתי חזן, מנכ"ל בית המכירות תירוש
"אין ספק שלמלחמה והשפעותיה יהיו השפעות שליליות על הכלכלה הישראלית, וכתוצאה מכך גם על שוק האמנות", אומר אמיתי חזן, מנכ"ל בית המכירות הפומביות תירוש. "עם זאת מניסיון העבר, שוק האמנות בארץ הוא יחסית יציב, כך שלמשברים כלכליים, מערכות לחימה דומות, אינתיפאדות ועוד לא היו השפעות דרמטיות על מחזורי מכירות האמנות. חשוב לציין ששוק האמנות בכלליות נחשב פחות וולטילי (volatile) לעומת שוק ההון או אפילו הנדל"ן. בתקופות של משברים גלובליים – שוק האמנות יורד פחות וחוזר לעלות מהר יותר.
אני אכן צופה השפעה שלילית מתונה בטווח הקצר הן מבחינת מצב הרוח הלאומי וכמובן השפעות רוחב כלכליות שישפיעו על המשק. אבל לפריטי אמנות נדירים שמוגדרים high-end יש ביקוש יחסית קשיח, וגם בתקופות של חוסר ודאות המחירים לפריטים אלה לא יורדים ואף עולים. חשוב לציין שלתחום ה-luxury חוקים משלו, ולעיתים דווקא בתקופות של מצב רוח ירוד, אספנים מרשים לעצמם להתפנק בפריטי אמנות כדי לפצות על הדאגות האחרות".
"שוק האמנות בארץ הוא יחסית יציב, כך שלמשברים כלכליים, מערכות לחימה דומות, אינתיפאדות ועוד לא היו השפעות דרמטיות על מחזורי מכירות"
קרן בר-גיל, אוצרת עצמאית, גלריסטית ויועצת לרכישת אמנות
"שוק האמנות רגיש לרעידת האדמה הזו", מספרת קרן בר גיל, אוצרת עצמאית, יועצת לרכישת אמנות וגלריסטית טרייה שמשיקה בימים אלה את הגלריה העצמאית הראשונה ברמת השרון. "תשעת החודשים שקדמו למלחמה, אלה של תקופת המחאה, עצרו את השוק: גם האמנים נכנסו לקיפאון והיה קשה להם מאוד להיכנס לסטודיו, וגם אצל הקונים נוצר חוסר הוודאות שיצר אצלם חשש לרכישת עבודות, בעיקר יקרות יותר. ממש לפני המלחמה אני הרגשתי התאוששות.
המצב הנוכחי דווקא כן מכניס אמנים לסטודיו, יש יצירה בתגובה, ויש צורך לשתף יצירות קיימות ורלוונטיות. מהצד השני יש גם התגייסות לרכוש אמנות שקשורה לתרומה ותמיכה – עבור האמנים עצמם או להתארגנויות שמופנות לתמיכה במוסדות אמנות שנפגעו.
האמנים, כרגיל, במצבים כאוטיים – נפגעים. מתבטלים להם מקורות הכנסה (סדנאות, קורסים וכן הלאה) ותערוכות שתוכננו יחד עם אפיקי מכירה. אבל יש אספנים או קונים שערים למצוקות האלה ורוצים לקנות, בין היתר, כדי לתמוך באמנים. לי יש כמה אספנים מחו״ל שממש שאלו אותי מי זקוק לעזרה עכשיו וביקשו לעזור לו ולרכוש עבודות".
"האמנים, כרגיל, במצבים כאוטיים – נפגעים. מתבטלים להם מקורות הכנסה ותערוכות שתוכננו יחד עם אפיקי מכירה. אבל יש אספנים או קונים שערים למצוקות האלה ורוצים לקנות, בין היתר, כדי לתמוך באמנים"
רבקה סקר, מייסדת ויו"ר ארגון ארטיס
"העניין המהותי ביותר עבורנו הוא לבנות מערכות יחסים וקשרים עם מוסדות אמנות בעולם, לגרום לאנשים להתעניין באמנים הישראליים באמת ולא לראות את הצד הפוליטי, או לפחות לא לראות רק אותו", אומרת רבקה סקר, מייסדת ויו"ר ארגון ארטיס.
בארבע השנים האחרונות, הודות לקרן חדשה שהוקמה מטעם העמותה העצמאית הוותיקה שמטרתה להעמיק את הקשרים עם מוזיאונים בעולם כדי לשלב את האמנים הישראלים באוספי הקבע. עד כה נרכשו, לדוגמה, 50 עבודות של אמנים ישראלים לאוסף מוזיאון הפומפידו בפריז. במקביל מתקיימים קשרים לאורך שנים עם מוזיאונים כמו ה-LAMCA בלוס אנג'לס, מוזיאון גוגנהיים בניו יורק, המוזיאון לאמנות של פילדלפיה ועוד.
"מלבד העבודות שנרכשו לאוסף הפומפידו, כמעט בכל זמן נתון מוצגות במוזיאון עבודות של אמנים ישראלים", מספרת סקר. "נכון לעכשיו מוצגת תערוכה שעוסקת בתולדות הצילום ומשתתפים בה שישה אמנים ישראלים, ביניהם מיקי קרצמן, מיכל היימן ושרון יערי. הקרן שעוסקת בשיתוף פעולה עם מוזיאונים היא הפרויקט הכי חשוב שלנו".
לאורך כמעט 20 שנות קיומה של ארטיס, מספרת סקר, יש עניין בשילוב של אמנים ישראלים באוספים בינלאומיים – פרטיים וציבורים – אבל עדיין, ולמרות שיש עבודות ישראליות בהרבה מוזיאונים חשובים בעולם – ההתעניינות והרכישות העיקריות מגיעות מצד אספנים יהודים. "בשנים האחרונות יש התעוררות של גל חדש של אספנים שהתחילו לשלב באוספים שלהם אמנות ישראלית, והפתיחה של גלריה גורדון לאחרונה בניו יורק היא אחת הדוגמאות לעובדה שיש שוק לאמנים האלה גם בעולם.
"המטרה שלנו כארגון היא לנסות ליצור במה לשיח פתוח אודות אמנות ישראלית. זה קשה תמיד ובמיוחד בתקופות של מלחמה. מטרת אותו שיח פתוח היא להדגיש את העובדה שבאמנות הישראלית יש חדשנות ויש בה תרומה גם לשיח הבינלאומי. בשנה האחרונה הוצגו למשל תערוכות גדולות של רועי רוזן וגיא בן נר בלוצרן, והתערוכה הכי משמעותית של אמנית ישראלית שתתקיים בתקופה הקרובה היא זו של נעמה צבר בחודש מרץ במוזיאון המבורגר בנהוף בברלין. יש עניין גם בתערוכות היסטוריות – כמו למשל שלוש תערוכות שיתקיימו בתקופה הקרובה ברחבי העולם שקשורות ליצירתה של נועה אשכול.
"אנחנו לא נמצאים כרגע במקום שבו מבטלים לאמנים ישראלים תערוכות, אבל מאז תחילתה של המלחמה הנוכחית מוזיאונים בעולם מביעים חשש מתגובות שהם עלולים לקבל מהצגה של אמנות ישראלית. אנשי הצוות במוזיאונים רוצים לדבר על הנרטיב שמאחוריהן, ומבקשים להיות מעורים גם בשיח המקומי כדי שיהיו להם תשובות – אם תועבר עליהם ביקורת".
הצעד המשמעותי שנקטה ארטיס מאז תחילת המלחמה הוא לפתח תכנית רזידנסי חדשה לאמנים ישראלים ברחבי העולם. "הצלחנו לארגן תקציב ל-30 תכניות רזידנסי בעולם – במקומות שונים – ברלין, ארה"ב ועוד. האמנים עצמם עוד לא נבחרו אבל ברור לנו שהם, כמו כולנו, צריכים קצת אוויר. אפילו כדי לראות ולהבין את מה שקורה פה צריך לפעמים להתבונן מבחוץ. במסגרת הרזידנסי יוכלו האמנים גם לפתח את רמת השיח בכל אחד מהמקומות, שבהם גם ניצור עבורם מערכות של קשרים עם מוזיאונים ואוצרים מקומיים".
"בשנים האחרונות יש התעוררות של גל חדש של אספנים שהתחילו לשלב באוספים שלהם אמנות ישראלית, והפתיחה של גלריה גורדון לאחרונה בניו יורק היא אחת הדוגמאות לעובדה שיש שוק לאמנים האלה גם בעולם"
by GemPlan