אצל המגדת I אגי משעול

אצל המגדת:

אַתְּ לֹא צְרִיכָה לִנְסֹעַ עַד דֶּלְפִי

לָשֶׁבֶת בָּעֲרָפֶל מוּל אִשָּׁה סַהֲרוּרִית

שֶׁעוֹשָׂה לָךְ גַּזְלַיְטִינְג.

דַּי שֶׁהַמַחְשֵׁב שׁוֹאֵל אוֹתָךְ אִם זֹאת אַתְּ

אוֹ רוֹבּוֹט.

אֲנִי אֹמַר לָךְ דְּבָרִים בְּרוּרִים,

בְּלִי פֵּרוּשִׁים שֶׁאֵין יוֹדְעִים אִם

מִצַּד הֶחָתָן הֵם אוֹ מִצַּד הַכַּלָּה אוֹ

הִתְגַּנְּבוּ לַחֲתֻנָּה רַק בִּגְלַל הָאֹכֶל.

כָּל הַזְּמַן נִשְׁבָּרִים דְּבָרִים –

אֹזֶן שֶׁל סֵפֶל, לֵב, מַרְאָה,

הַכֹּל מִצְטַבֵּר וּכְבָר קָשֶׁה

לְתַקֵּן וְגַם

מֶרְחַקִּים שֶׁעָשִֹית לְאֹרֶךְ מַדָּפִים

עִם רֹאשׁ מֻטֶּה בַּאֲלַכְסוֹן

שׁוֹלֶפֶת וּמַחֲזִירָה סְפָרִים כְּאִלּוּ

בָּם טָמוּן הַפִּתְרוֹן

לְתַשְׁבֵּץ הַהִגָּיוֹן הַזֶּה

בָּאתְ כִּי אוֹקְטוֹבֶּר

וְשׁוּב אַתְּ שׁוֹמַעַת אֶת הַגּוֹנְג הַמּוֹנֶה

אֶת שְׁנוֹתַיִךְ וְאַחֲרָיו אֶת אָקוֹרְד הַסִּיּוּם

הַקָּצָר וְהַנִּמְהָר שֶׁל הַפָּתֵטִית.

טוֹב שֶׁבָּאת,

אָסוּר לְרַשֵּׁל בַּנְּשָׁמָה.

יַלְדּוֹן הָאַהֲבָה נִזְהָר כְּבָר עִם הַחִצִּים

כְּשֶׁהוּא עוֹבֵר לְיָדֵךְ,

וּכְשֶׁאַתְּ עוֹמֶדֶת בַּמַּעְגָּל וּמַבִּיטָה סְבִיבֵךְ

וְאֵין לָךְ בַּיַּעַר עִם מִי לִרְקֹד,

אַל תְּמַחְזְרִי סִפּוּרִים

כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיָּד פַּטִּישׁ

וְהַכֹּל נִרְאָה לוֹ מַסְמֵר.

אֵיפֹה הָיִינוּ?

אֲנִי? בַּת כַּמָּה אֲנִי?

לֹא יוֹדַעַת, כְּמוֹ כֻּלָּם.