בֵּין הַסְּדָקִים אֲנִי שׁוֹכֶנֶת I מיכל חסון גליזר

תקווה

תַּחֲזִיק חָזָק זֶה רַק עוֹד שֶׁבֶר חוֹלֵף
זוֹ יְרֻשָּׁתִי, סְדָקִים מְהַדְהֶדִים בְּתוֹכִי
תַּחֲזִיק, אַל תַּרְפֶּה,
אַל תְּפַנֶּה עֹרֶף.
הֱיֵה שָׁם גַּם כְּשֶׁסּוֹעֶרֶת
גַּם כְּשֶׁמְּדַמֶּמֶת

גַּם כְּשֶׁפִּי שׁוֹתֵק וְגוּפֵי רוֹחֵשׁ
הָיָה שָׁם כְּשֶׁאֵין לִי שֵׁם
שֶׁיֵּשׁ בִּי רַק צְלִיל וְאַדְווֹת.

בֵּין הַסְּדָקִים אֲנִי שׁוֹכֶנֶת
בָּרֶוַח שֶׁבֵּינְךָ לְבֵינִי
אוֹגֶרֶת חָצָץ
מְסַיֶּדֶת מִבִּפְנִים אֶת הַחֲרִיצִים
נֶעֱטֶפֶת בְּנַפְשִׁי.
אַתָּה שְׂמִיכָה לְמִשְׁכָּנִי.