שרה בריטברג סמל 1947 – 2022

בית לאמנות ישראלית מרכין ראש על לכתה של שרה בריטברג סמל, מהאוצרות החשובות ופורצות הדרך שידענו בשדה האמנות הישראלית, מבקרת אמנות, כותבת מחוננת. עבודתה נלמדה ונדונה לעומק ותמשיך להילמד, להיחקר ולעורר מחשבה ודיון. נוכחותה בבית לאמנות ישראלית היתה כמו פנס שהאיר את דרכנו. 
יהיה זכרה ברוך. 

שרה בריטברג סמל, אוצרת ומבקרת אמנות ישראלית, זוכת "פרס האוצר" מטעם משרד החינוך והתרבות לשנת 2005. כלת פרס ישראל לאמנות פלסטית לשנת 2020. בין השנים 1977–1989 פעלה כאוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב. לאחר פרישתה מהמוזיאון ערכה במשך שנים רבות את מגזין האמנות "סטודיו", עד לשנת 2004. 

בריטברג סמל אצרה תערוכות רבות של אמנים ישראלים. בין התערוכות הקבוצתיות שאצרה במוזיאון תל אביב לאמנות בולטות התערוכות "אמן – חברה – אמן" (1978) ו"רוח אחרת" (1981), בשנת 2010 אצרה במוזיאון תל אביב תערוכה רטרוספקטיבית של האמן משה גרשוני שהביאה עשרות אלפי מבקרים למוזיאון, ולוותה בספר מקיף על האמן שעמד על גדולתו ומורכבותו.

התערוכה הידועה ביותר שאצרה בריטברג סמל בתפקידה כאוצרת במוזיאון תל אביב לאמנות הייתה "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" (1986) במסגרתה גיבשה את המסגרת התאורטית של גישת "דלות החומר" באמנות הישראלית. התזה שהציגה בתערוכה זו, ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבין-לאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי-אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. בעבודותיהם של האמנים השונים שהציגה בתערוכה מצאה ברייטברג-סמל מאפיינים של אימוץ חומרי אמנות "דלים" כגון דיקט, קרטון, שימוש בקולאז' ועוד, אשר נבעו מביקורת פוליטית על החברה והתרבות הישראלית וכן מתפיסה א-אסתטית שמקורה במסורת היהודית.

בשנים האחרונות בריטברג סמל לא הרבתה להתראיין ולדבר על פעילותה אך לקחה חלק בפעילויות הבית והתראיינה לסרט "שתי שאלות", שהפקנו במסגרת הכנס "סוכנות תיווך" (דצמבר 2020) להשקת ספרה של ד"ר אסנת צוקרמן רכטר אודות אוצרות עכשווית בישראל: 

צפו בראיון המיוחד שקיימנו עם שרה בביתה, בו היא מתייחסת לתערוכות המפתח שאצרה >>

צילומי ההצבה בסרטון: באדיבות אבי חי