"האמנות חשובה יותר מדו"חות מודיעין, האזנות סתר או יחידת 8200"

מפגש אינטימי התקיים החודש מסלון ביתו של הסופר א.ב יהושע ושודר אונליין לתלמידי בית לאמנות ישראלית. המפגש סיכם את הקורס "נדודים 2021" ועסק בספרו של יהושע, הבת היחידה, שראה אור השנה. בספרו עוסק יהושע בנושא בלבול זהויות, ערגה והגירה, שייכות ומקום. במפגש השתתפה גם השחקנית לאורה ריבלין שהקריאה קטעים מהספר ואת המפגש הנחתה עידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית.

במהלך אותה שעה נגע יהושע בקצוות הזהות הישראלית והיהודית – זאת האתיאסטית וזאת הציונית, זאת השואלת מיהו יהודי וזאת הקוראת לחזור למולדת. השיחה היתה קולחת, סוערת ומרתקת והעלתה סוגיות נוספות ורחבות יותר. כך, למשל, סיפרה עמיחי ליהושע על מקרה שארע בבית לאמנות ישראלית לפני שנה, כשנפתח קורס שעסק באמנות פלסטינית עכשווית והוביל לתגובות קשות בעלות אופי מסית ברשתות החברתית. "חשבתי לחסום את הפייסבוק באותם ימים", סיפרה עמיחי, אך הודיעה באותו מעמד על קורס חדש שיפתח בשנת תשפ"ב (10 באוקטובר 2021): "ערבי, פלסטיני, להיות או להיות" – קורס יחיד מסוגו שיוקדש לאמנות, אדריכלות, עיצוב, מחול ושירה ערבית פלסטינית בישראל בשיתוף המכון הערבי לאמנות, עיצוב ואדריכלות. 

"זה הקורס הכי חשוב בעיני, לצד הקורס על תולדות האמנות הישראלית", הסבירה ליהושע וביקשה ממנו שיסביר לקהל מדוע, לדעתו, חשוב ללמוד על אמנות ערבית פלסטינית. "למה חשוב ללמוד על אמנות ותרבות פלסטינית? כדי להבין אחד את השני לעומק וכדי לפתוח צינורות קשר, הרי אנחנו נחיה איתם לעד", ענה יהושע. "עכשיו, אחרי שנתניהו נתן להם לגיטימציה ואמר שהם ישבו בקואליציה והם אכן באמת יושבים בקואליציה, אנחנו מבינים שאנחנו חיים ביחד ונחיה ביחד לטוב ולרע. אם אנחנו רוצים שיהיה כאן טוב אנחנו צריכים להבין אחד את השני. 

"את יודעת, אחרי מלחמת יום כיפור חיים גורי אמר לי דבר מעניין. הוא סיפר שכשבאו המצרים הם אמרו לו 'אם הייתם קוראים את השירה שנכתבה במצרים בין שתי המלחמות, כלומר בין ששת הימים ליום כיפור, הייתם מבינים שהמלחמה הזאת לא הייתה הפתעה'. אנחנו צריכים להבין אותם, הדרך היא גם דרך האמנות. שם הרבדים העמוקים. גם הם טעו שהם לא קראו שירה עברית, סיפורי יזהר, דברים שהיו בתוך המערכת הישראלית הציונית. גם האנשים היו מבינים טוב מאוד את השואה שהולכת לבוא עלינו אם היו קוראים לעומק את מה שהגויים כתבו עלינו באותם ימים, היינו צריכים רק לקרוא.

"לפני ארבעה ימים", סיפר יהושע, "לקחתי את המכונית ונסעתי לתקוע כדי לראות את האלמנה של הרב פרומן שעסק כל הזמן בהדברות. והיא היתה אופטימית מאוד. היא סיפרה לי על חוגים ומעגלים בגוש עציון שמקיימים שיחות עם הפלסטינים, לא הישראלים – אלא הפלסטינים שחיים בשטחים. אין ברירה, אנחנו חיים צמוד בית ליד בית – זה בנפשנו וזה בנפשם. וזה כוחה של האמנות, מבלי להיות פוליטית היא מוציאה את הרבדים הפנימיים הזהותיים של העם, וזה לפעמים הרבה יותר חשוב מדו"חות מודיעין, האזנות סתר או יחידת 8200".