ד"ר טל דקל
דימוי: נירית אהרוני, "ללא כותרת", 2016
פאנקיסטית עם סיגריה
אישה זקנה עומדת בחלל כהה, ידיה עוטות כפפות רשת כחולות ומורמות לאוויר, על חולצתה דיוקן המהפכן הקובני, צ'ה גווארה, סמל של אנרכיה ומרדנות. עפעפיה של האישה צבועים כחול, שפתיה אדומות, היא עונדת עגילים צהובים גדולים ושרשרות צבעוניות, פרחים על ראשה, ביד שמאל היא אוחזת סיגריה בוערת וחגורת ניטים פאנקיסטית מונחת ברישול על מותניה.
מבטה מרחף בחלל, והיא נראית כמי שקפאה בעיצומו של מחול. מי היא האישה הזאת? אולי היא מתלבשת ומתנהגת כך בחיי היום־יום, ואולי היא שחקנית בתחפושת, המציגה מול המצלמה. אולי היא רוקדת, אולי היא מביעה בעזרת ידיה מחווה תוך כדי דיבור, ואולי התנוחה שלה היא תולדה של תנועה מאולצת לכבוד הצילום.
האם היא מאושרת? האם היא בריאה בגופה? האם היא בריאה בנפשה? בת כמה היא? מי צילם אותה? האם זאת צלמת מקצועית ששכרה מודל או שאולי הצלמת מכירה את המצולמת ואת סיפור חייה וגם אוהבת אותה? שאלות רבות, וייתכן שלכמה מהן יותר מתשובה אחת.
את התצלום יצרה האמנית נירית אהרוני בשנת 2016 ,ודיון מורחב בו מופיע בפרק 5 בספר. בלי קשר לסיפור האמיתי שמאחורי הדימוי ולתשובות לשאלות שהוא מעלה, ברור שהאישה היא אינדיבידואלית, אישה ייחודית המושכת את המבט ואת תשומת הלב. בעצם נוכחותה היא מעלה שאלות ויוצרת עניין. האישה הזאת אינה מתאימה לאף אחת מן ההתניות הגילניות השגורות שנהוג למסגר ולתפוס בהן נשים זקנות ולאופן שהן אמורות להיראות בו.
היא אינה מתוארת כמו אשת משפחה ביתית חביבה, שהוא הדימוי השגור של הסבתא; לא מאיימת, דמונית ועצמאית במסורת הדימוי המוכר של המכשפה; וגם לא זקנה פעלתנית ונמרצת, המסווה בכל דרך אפשרית את גילה, כדימוי הגיל השלישי הפעלתני, הנשקף לעתים קרובות בפרסומות ובשלטי חוצות. לפנינו אישה שהיא סובייקט, מיוחדת ומקורית. היא מעוררת תחושה חידתית, מעט דיסוננטית, ותחושה זו מובילה להרהורים על השפעתה העמוקה של הגילנות, האפליה על רקע גיל, שאינה פוסחת על איש. הגילנות גורמת לחוסר ייצוג של נשים זקנות בנוף החזותי, וקיים צורך דחוף לבנות מגוון רחב של דימויים עשירים ואמיתיים תחת הסטריאוטיפ המצמצם והשלילי של נשים זקנות הרווח כיום בתרבות החזותית.
חייהן וחוויותיהן של נשים זקנות לאורן של יצירות אמנות פלסטית הם שעומדים בלבו של חיבור זה.
מבוא
זִקנה וגילנות, מגדר, אמנות
גיל הוא קטגוריית זהות הרלוונטית לכל היבטי החיים, קטגוריה חובקת כול, המצטלבת עם מגדר, מעמד, גזע, יכולת פיזית וקטגוריות זהות נוספות, ולכן הדיון בגיל הוא מקיף ורחב יריעה. הדיון רב־הממדים מתנקז לנקודת מבט המבקשת להבין את הסוגיות הנדונות דרך יצירות אמנות וביקורת מגדרית,
והוא אף משתמש בתיאוריות ובאקטיביזם פמיניסטיים כדי להציע חזון וסדר עולמי חדש ומתוקן מתוך עמדה ביקורתית ואנטי־גילנית.
גלנדה לואוס, חוקרת גיאוגרפיה המשלבת לימודי מרחב עם פמיניזם וגילנות, בדקה כיצד אפשר להבין תופעות של גילנות נגד נשים וניסחה פוטנציאל זה במילים האלה: "רק באמצעות התבוננות בגילויים ממשיים וארציים של גילנות […] ורק באמצעות התמקדות באתרים הקונקרטיים של המאבק מסביב ליחסי גיל נוכל לתרום לשינוי שלהם".
הדיון בזִקנה ובגילנות מתקיים בצורה משולבת ובאופן בו־זמני בספר זה. בדומה לעיסוק בנשים ובמיננות (סקסיזם), שבו הדיון בחייהן של נשים ובאפליות המכוונות נגדן מְערב את שני הנושאים, כך גם בנושא שלפנינו. הזקנה והגילנות נדונות יחדיו, ובמסגרת זו מתאפשר גם החיבור בין תחום הדעת של חקר אמנות וחקר ייצוגים ויזואליים לבין דיון במשמעויות סוציולוגיות וביקורתיות של ייצוגים אלו.
השיח הפמיניסטי נדרש לנושא ההזדקנות והגילנות בצורות שונות משנות ה־70 של המאה ה־20. יש קשר אמיץ בין לימודי נשים ומגדר ותיאוריות פמיניסטיות לבין לימודי זקנה, הואיל וגם מבחינה סטטיסטית, רוב הזקנים הם זקנות. נוסף על כך, ובמסגרת יכולתו יוצאת הדופן של הפמיניזם להמשיג את רעיונותיו בדרכים אמנותיות, כמו בשנות ה־70 בארצות הברית ובמקומות נוספים בעולם, גם כאן חייהן של נשים זקנות באים לידי ביטוי בתוצרים אמנותיים ייחודיים.
הדיון הביקורתי ברוח ההִצְטַלביּות (intersecionality) מתאים במיוחד לנושאי הגיל והגילנות. את המונח הצטלביות טבעה המשפטנית קימברלי קרנשואו, שהדגימה כיצד ההצטלבות של מיננות וגזענות בחייהן של נשים שחורות יוצרת ממד שאי־אפשר להתעלם ממנו, ממד המחייב להתבונן בקטגוריות אלו יחד, ולא בנפרד.
מאז קביעתה של קרנשואו התרחבה רשימת הקטגוריות הגורמות לאי־שוויון או לדיכוי, וכיום היא כוללת קטגוריות כמו מעמד, מיניות, יכולת פיזית ואף גיל. גישת ההצטלביות מובילה לדיון שהוא מעבר להבחנה בהבדלים או לתשומת לב לגיוון, ועיקרה הוא הגדרה של יחסי חוסר שוויון בין קבוצות. הצבתן של קבוצות זו לעומת זו מאפשרת לבחון יחסי כוח ופעילויות המקיימות ומשמרות את חוסר השוויון.
גישת ההצטלביות מתאימה במיוחד לעיסוק בגיל ובגילנות משום שהיא מאפשרת לבדוק סוגיות רבות ומגוונות. מרגרט ג'ולט, חוקרת פורצת דרך של גילנות מארצות הברית, שפיתחה את לימודי הגילנות כדיסציפלינה בין־ תחומית, כתבה: "גיל הוא נושא הנתון להשפעת ההיסטוריה, כמו כל שאר
התכונות המבוססות בגוף". אף ממשפט בודד זה, המשלב גיל, היסטוריה וגוף למקשה תיאורטית אחת, אפשר להבין את רוחב היריעה של תופעת הגילנות, הנוגעת לכל תחומי החיים.
by GemPlan