בֵּין שְׁנֵי הַמַּרְאוֹת | מיכל פרי

הִיא בְּמוֹנִית עִם בִּתָּהּ בַּדֶּרֶךְ לִפְתִיחָה שֶׁל תַּעֲרוּכָה, הֵן תְּקוּעוֹת בִּפְקַק תְּנוּעָה. הִיא מִשְׁתַּדֶּלֶת לִשְׁמֹר עַל קֹר רוּחַ, הִיא מְהַרְהֶרֶת עַל כָּךְ שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּין בְּנֵי הָאָדָם מַתְחִיל בַּגּוּף. הַתִּינוֹק מִתְפַּתֵּחַ בְּתוֹךְ גּוּף הָאֵם וְאַחַר כָּךְ הוּא מֻחְזָק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. הַמַּגָּע הַפִיזִי אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי יוֹצֵר אֶת הַחַיִּים, לַמְרוֹת שֶׁהַגּוּף בְּמַהוּתוֹ הוּא נִפְרָד. סֵבֶל הַפְּרֵדָה הוּא אֵין סוֹפִי, נָעוּץ בַּלֵּב.

הִיא חַיָּה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁבּוֹ הִיא עַכְשָׁו מְבַקֶּרֶת. הָאֶתְמוֹל כְּבָר הִתְרַחֵק, אִם הִיא זוֹכֶרֶת אֶת גַּלָּיו תְּנוּעוֹתָיו, עַכְשָׁו הֵם בְּתוֹכָהּ. הִיא מְקִיצָה לְמוּחָשִׁיּוּת הַבֹּקֶר הַמִּתְעוֹרֵר, רַעַשׁ מְטַהֵר הָאֲוִיר, קָרִיר, אִוְשַׁת הַפַּחַד, חֹסֶר הַוַּדָּאוּת בְּתוֹךְ מְצוּקַת מִלְחָמָה, הִיא נֶהְדֶּפֶת, אִשָּׁה – אָדָם. רוֹעֲמִים וּגְבוֹהִים גַּלֵּי הַיָּם הִיא נִסְחֶפֶת בְּתוֹכָם צָפָה וְשׁוֹקַעַת לְסֵרוּגִין.

אֶתְמוֹל הִיא הִתְבּוֹנְנָה בַּפָּנִים שֶׁל בִּתָּהּ, וְרָאֲתָה אוֹתָם מְחַיְּכִים יָפִים צְעִירִים, וּלְרֶגַע הֵם הִתְחַלְּפוּ לִפְּנֵי הַיַּלְדָּה שֶׁבִּתָּהּ הָיְתָה, מְקַפֶּצֶת וְרוֹקֶדֶת עַל סַפָּה רְקוּמָה בַּסָּלוֹן, וְהִיא לְיָדָהּ בְּגוּף שֶׁל אִשָּׁה צְעִירָה. כָּל כָּךְ מוּחָשִׁי נֶחֱוֶה הָרֶגַע הַחוֹלֵף, הִיא חָשְׁבָה, זֶה שֶׁמַּשְׁאִיר נִיחוֹחוֹת שְׁאַט אַט מִתְפּוֹגְגִים בָּאֲוִיר.

בֵּין שְׁנֵי הַמַּרְאוֹת נוֹכֵחַ הַזְּמַן.

הַפַּחַד יוֹרֶה אוֹתָהּ לִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָכִיל. הָעֶרֶב הִיא לְבַד, הֶחָלָל מֵגֵן וְכוֹלֵא אוֹתָהּ, עוֹטֵף וּמְכַסֶּה. אֵין לָהּ מָה לְחַפֵּשׂ בַּחוּץ. הִיא זְקוּקָה לְחָבֵר אוֹ לְחֲבֵרָה שֶׁתּוּכַל לְשׂוֹחֵחַ, לְדַבֵּר, לְהַחְלִיף רְשָׁמִים. זֶה הֲכִי קָשֶׁה כְּשֶׁאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שָׁם בִּשְׁבִילָהּ. הִיא מִתְגַּעְגַּעַת לַבַּיִת שֶׁלָּהּ, לַשֶּׁקֶט, לָעֵצִים, לָרוּחַ, לָאוֹר. זְרִימָתוֹ שֶׁל הָאוֹר הֶחָשׁוּךְ, הִיא חוֹלֶמֶת, הִיא מִתְרַחֶקֶת, הִיא מֵעֵבֶר לָאֹפֶק, הִיא חוֹצָה שָׂדוֹת נְטוּשִׁים, גּוּפוֹת גּוּפוֹת מְפֻזָּרוֹת. הִיא צוֹפָה בָּאוֹר הֶחָשׁוּךְ, נוֹזֵל שָׁחֹר עוֹטֵף אֶת הָאֲדָמָה. נְחִילִים נְחִילִים הֵם הֵגִיחוּ מִבּוֹרוֹת עָפָר, עֵינֵיהֶם בּוֹרְקוֹת דָּם, כְּלֵי שְׁחִיטָה אוֹחֲזִים בְּיָדָם, לִקְטֹל, לַהֲרֹס, לְהַשְׁמִיד, לְחַלֵּל, לְהַצִּית אֵשׁ, לִזְרֹעַ פַּחַד, אֵימָה מָוֶת.

שָׂדוֹת בּוֹדְדִים הִכְחִילוּ וְהַשָּׁמַיִם כֻּסּוּ אָדֹם אֵשׁ לוֹהֵט, חֲרִיצִים עֲמֻקִּים בַּבָּשָׂר הַחַי, הִיא דּוֹרֶכֶת עַל אֲבָנִים, עַל אֲדָמָה שְׁחֹרָה, עַל עָפָר שָׂרוּף.

שְׂדוֹת אֵפֶר, שְׂדוֹת אֵפֶר
שְׂדוֹת אֵשׁ בּוֹעֶרֶת.

מָה שֶׁהָיָה בַּיִת.

פְּרָחִים צוֹהֲלִים מְקַשְּׁטִים אֶת הָאֲדָמָה מְפֻזָּרִים עַד הָאֹפֶק, כּוֹתָרוֹת לַהֲבוֹת אוֹר בְּרִיאָה לְרֹאשָׁם. 
עֲצֵי פְּרִי עֲמוּסִים מַשְׁפִּילִים בַּדֵּיהֶם וְדֶשֶׁא יָרֹק צוֹמֵחַ מְכַסֶּה אֶת הַמֶּרְחָבִים. 
נַפְשָׁהּ טְבוּלָה מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָהּ. הַשֶּׁקֶט שֶׁלָּהּ מִתְבּוֹנֵן בֶּעָלִים הַנָּעִים לְמַשַּׁב הָרוּחַ

צוֹמְחִים וְנוֹפְלִים.

וְהַאִם קַיָּם דָּבָר אַחֵר מִלְּבַד הַמַּרְאֶה הַחוֹלֵף שֶׁל עוֹלָם נִבְרָא וּמִתְפּוֹגֵג?
מִלְּבַד שֶׁמֶשׁ עוֹלָה וְשׁוֹקַעַת, מִלְּבַד יוֹם וָלַיְלָה, מִלְּבַד אוֹר וַחֲשֵׁכָה,
מִלְּבַד

גּוּף בָּשָׂר וָדָם?

מִי שֶׁהָיְתָה תִּינֹקֶת, מִי שֶׁהָיְתָה יַלְדָּה, מִי שֶׁהָיְתָה נַעֲרָה, מִי שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה, מִי שֶׁהָיְתָה אִמָּא 
מִי שֶׁהָיְתָה אָדָם.

בָּרְחוֹבוֹת הַזָּרִים הִיא פּוֹסַעַת בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן, בְּתוֹךְ הָאֲוִיר הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, מִדְרָכוֹת מְרֻצָּפוֹת בִּפְּלָטוֹת בֵּטוֹן עֲנָקִיּוֹת זוֹ לְצִדֵּי זוֹ מְכֻסּוֹת בַּעֲלֵי שַׁלֶּכֶת יְבֵשִׁים צְהֻבִּים, קִירוֹת בְּנוּיִים מִלְּבֵנִים אֲדֻמּוֹת, עַמּוּדֵי בַּרְזֶל יָצוּק בַּחֲזִיתוֹת. זוֹרְמִים זוֹרְמִים אֲנָשִׁים, חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה מוּאָרִים, הַכְּבִישׁ מְרֻצָּף חַלּוּקֵי אֶבֶן מְסֻתָּתִים. רוּחַ קָרָה שֶׁל חֹרֶף מִתְקָרֵב.