"אמנים לוקחים דימויים מתוך העבר של ישראל; מעורבת בזה נוסטלגיה שיש בה גם מלנכוליה וגם מאניה"

עוד מסד תיאורטי שעליו נשען רייך בתערוכה ובקורס הוא מה שהאוצר והתיאורטיקן ניקולא בוריו כינה ״תרבות הפוסט־פרודקשן״. בוריו מתכוון לעולם שבו אמנים ממקססים ומשלבים בין חומרים קיימים כדי ליצור משהו חדש. אבל, הוא מדגיש – רוב האמנים שמשתתפים בתערוכה ובקורס לא מעוניינים רק להשתעשע ולראות איך אפשר ליצור משהו חדש מתוך הקיים, אלא מכוונים למקומות עמוקים יותר.

״אחד התיאורטיקנים שנעזרתי בו כדי לנסח את הנושא הוא מארק פישר הבריטי, שעוסק ב'ביטול האיטי של העתיד' (The Slow Cancellation of the Future). המושג מתאר את התחושה שבמאה ה־21, התרבות האנושית איבדה את היכולת לייצר פריצות דרך חדשות, ובמקום זאת היא ממחזרת ומשחזרת שוב ושוב את סגנונות העבר. הרבה משתמשים במונח כשעוסקים במצב הכלכלי תחת הניאו ליברליזם, בעידן שבו קשה לדמיין עתיד אחר, כשברור לנו שהעתיד הנוכחי לא משרת אותנו, ויש הרבה דברים שהיינו רוצים לתקן – אבל היכולת שלנו לתקן או לדמיין נעלמה. אנחנו חיים באיזה הווה מתמיד, והדרך שלנו לחיות את ההווה הזה היא לקחת חתיכות מהעבר ולהביא אותן לכאן ולעכשיו. פישר מצביע על זה בתור סימפטום תרבותי של ההווה, שנמצא בלופ אינסופי ששואב מהעבר ולא מסוגל לצאת ממנו לעבר שום עתיד. הדימוי הזה מאוד מתאים למה שקורה בדימוי הקיים מהצילום״.

התערוכה, וגם הקורס, יוצרים חיבור בין הלך הרוח של ביטול העתיד וחוסר היכולת לדמיין את העתיד, לקונטקסט המקומי. ״לנו בישראל יש פרמטרים שייחודיים לנו, במקביל לכל מה שהעולם חווה בשנים האלה״. התערוכה שתוצג במוזיאון ישראל תציג כ־80 גופי עבודות של 40 אמנים ואמניות. ״האופי שלה, ובעקבותיה גם האופי של הקורס, הוא ניסיון לייצר איזשהו חתך של בני ובנות הדור הזה. כמעט כולם מציגים יותר מעבודה אחת, חלקם סדרות שלמות. הרעיון היה לא לבחור עבודה איקונית אחת, אלא להפך – להכניס את הריבוי כחלק מהפרקטיקה.

״היה חשוב לי להציג את התערוכה הזו דווקא עכשיו, כי יש לי הרגשה שאנחנו נמצאים בסוג של מסיבת סיום של הרגע הזה. זה קורה בין השאר בגלל הכניסה של הבינה המלאכותית, אבל לא רק. עבור הדור הספציפי הזה – ברור שיש פה כמעט סיכום של מהלך״.

״היה חשוב לי להציג את התערוכה הזו דווקא עכשיו, כי יש לי הרגשה שאנחנו נמצאים בסוג של מסיבת סיום של הרגע הזה"

בקורס ישתתפו אמנים ואמניות שיציגו גם בתערוכה – ג'ניפר אבסירה, יעל בורשטיין, מארק יאשאייב, ודנה לוי, לצד אמנים שעבודתם לא תוצג בתערוכה, כפרופ׳ דור גז וד״ר עפרי כנעני. בנוסף, הוא יכלול מפגש מסוג אחר, עם עו״ד שירי כשר־חיטין, שעוסקת בזכויות יוצרים – אחת הסוגיות המרכזיות, גם בהקשר של בינה מלאכותית ובאופן כללי בשימוש בדימויים מן הקיים. ״זה תחום שכל הזמן מתפתח ומשתנה, משהו שנאלצנו להתמודד איתו, וחשבתי שחשוב לשלב אותו בקורס. הוא מורכב, במיוחד כשהעיסוק הוא באמנות שאין בה הסדרה של הדבר כמו במוזיקה או בקולנוע״.

את התערוכה ילווה קטלוג בעיצובה של נועה סגל, מעצבת שגם היא שייכת לאותו הדור, וגילמה בקטלוג את הלך הרוח של שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000. ״גם הקטלוג, כמו התערוכה והקורס, ספוג באווירה שהייתה אז – רגע של פריצה שהיום הולך ומצטמצם. יש לנו, בני הדור הזה, רצון להחזיק בהבטחה בזמן שאנחנו יודעים, ברמה הרציונלית, שזה לא יקרה. אבל זה מה שמחזיק אותנו״.

הרשמו לקורס "מזמן אחר: דימוי מן הקיים בצילום עכשווי מישראל". הקליקו לסילבוס המלא ולהרשמה