נרדין סרוג'י, ורדית גרוס
אוקטובר 2024. צילום: נרדין סרוג'י, "תפוז", 2024. נחום גולדמן 2, ת"א יפו
הפסל "תפוז" מנסה ללכוד את השכבות המורכבות של המקום בו אנו חיים ואת המורכבות העמוקה שלו. הוא מגלם את האלמנטים והחומרים השונים המעצבים את המקום, תוך חשיבה על חומריות לצד היסטוריה, תרבות ופוליטיקה. העבודה מקיימת שיח עם הפסל הציבורי המזוהה ביותר עם תל אביב – העבודה "התרוממות" של מנשה קדישמן, הניצבת בכיכר הבימה.
"העבודה "תפוז" מקיימת שיח עם הפסל הציבורי המזוהה ביותר עם תל אביב – העבודה "התרוממות" של מנשה קדישמן, הניצבת בכיכר הבימה"
שכבת היסוד של הפסל עשויה מאבן חול מקומית, החומר ממנו נבנתה יפו העתיקה. האבן הופכת למעין צינור המקשר בין הסביבה הטבעית – המאופיינת בחוף הים והים – לבין החיים העירוניים השוקקים. אבן חול גם משמשת כעדות לקשר המהותי בין הטבע לציוויליזציה, לאחר שמילאה תפקיד מכריע בעיצוב ערי החוף של העבר.
השכבה הבאה מציגה פרי כתום ועגלגל, המציגה את שדות תפוזי יפו שנעלמו אחרי 1948. התפוזים הללו פינו את מקומם לשדות של אנשים שכיום קוראים לתל אביב בית. הנרטיב של התפוזים הללו מתקיים דרך סיפורים וזיכרונות של מי שגרו כאן קודם. סיפורם של התפוזים משמש הקבלה לחוויותיהם של הפלסטינים, הנלכדים במשחק הגומלין בין זיכרונות הארץ (המגולמים באבן החול) לבין ההווה הנפרש לפנינו (המגולם בקוביית הבטון).
השכבה השלישית לובשת צורה של קוביית בטון, ומסמלת את המודרניות ואת הקיום הנוכחי במקום. קובייה זו מסמלת את מה שנבנה על גבי שדות התפוזים, שהפכו מאז לתל אביב.
"תפוז" נראית ברגע הראשון כסידור של חומרים מקומיים, אך היא נושאת עליה נרטיב עמוק ששוזר את נבכי הזמן, הזיכרון והזהות. הוא מעמת את הצופים עם הדיכוטומיה בין הישן לחדש, בין הטבע לאורבניות ובין ההיסטורי והעכשווי. בדומה למיקום התפוז בתוך הפסל המסמל את מעמדם של הפלסטינים בתוך ישראל, יצירת האמנות כולה עומדת כעדות לחוסן של הזיכרון בתוך המרקם המתפתח ללא הרף של מקום.
האמנית נרדין סרוג'י, פלסטינית ילידת נצרת המתגוררת בחיפה, מעזה לעצור ולשאול את קדישמן – לאן בדיוק כל זה מתרומם?
אודות האמנית
נרדין סרוג'י היא אמנית רב-תחומית המתגוררת בחיפה. בוגרת תוכנית ה-MFA לאמנויות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים (2017) ובעלת תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בספרות אנגלית ואמנות (2004).
עבודתה משתנה באמצעים ובחומרים. היא מנכסת אובייקטים, דימויים וצלילים מוכרים מסביבתה, הופכת אותם למעין התערבות, ובכך מזמינה את הצופה להגדיר מחדש את הבנתו ויחסיו לעולם. התערבויות אלה מבקשות לפרוץ את הגבולות ולאתגר את הסטטוס קוו על ידי יציאה מהתפקוד או מהשימוש המוכר, ולהפנות את הביקורת פנימה, כמי שמטילות ספק בקיומן עצמן. אותם רווחים או פערים בין יציבות וחוסר יציבות, מיקום ותזוזה, היכרות והתרחקות, הם לב העשייה האמנותית שלה.
עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות: הביאנלה הבינלאומית קלנדיה, רמאללה, (2012), הביאנלה החמישית בריוואק, הבינלאומי קלנדיה, חיפה – רמאללה (2016), מוזיאון בת-ים (2018), מוזיאון העיר חיפה (2018), גלריה לאמנות בית-הגפן (2019), הביאנלה השביעית לציור בישראל, בית האמנים- ירושלים (2019), המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים (2020), וכן עבודותיה נרכשו לאוסף האמנות הישראלי של מוזיאון לאמנות, תל אביב, ישראל. הציגה תערוכות יחיד במוזיאון חיפה לאמנות (2023) ובגלריה זומר (2023).
בחודש נובמבר תפתח סרוג'י את הקורס החדש "דיאלוג פנימי" הכולל סדרת פגישות בין קבוצה של אמנים פלסטינים עכשוויים ובין אוצרים ואמנים. הקליקו לפרטים
כתבות נוספות במגזין של הבית >
