אריה ארוך – המבט לאחור והחזרה לביוגרפיה I ד"ר טלי תמיר
הרצאה היברידית
אריה ארוך – המבט לאחור והחזרה לביוגרפיה
מרצה: ד"ר טלי תמיר I הרצאת הפתיחה לקורס תולדות האמנות הישראלית 1950 – 2000
ההרצאה תדון בעבודתו ובדמותו של אריה ארוך, מאמני "אופקים חדשים", שמתוך הגרעין הדומיננטי של המופשט הלירי הצליח להפר מוסכמות ולשנות באופן רדיקלי כיווני חשיבה מקובלים. ארוך העניק לגיטימציה מחודשת ליסוד הביוגרפי, הגלותי, היהודי והפרטי, כשהוא יוצר שפה מקודדת שנעה בין מופשט לקונקרטי. השפעתו של ארוך ניכרת הן במובן הסגנוני והן במובן הקונספטואלי על האמנות הישראלית של המחצית השנייה של המאה העשרים
אודות הקורס
החלק השני של הקורס "מבוא כללי לאמנות ישראלית: הקאנון ונרטיבים אחרים" יתמקד במחצית השנייה של המאה העשרים, משנות השישים ואילך. יגאל צלמונה, מחבר הספר "מאה שנות אמנות ישראלית" (מוזיאון ישראל,2006), ומי שהיה אוצר ראשי לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, יתארח גם בחלקו השני של הקורס וירצה על יגאל תומרקין כמייצג של הפיסול הישראלי המודרניסטי החדש. בהמשך נדון במגמות החילון והאינדיווידואציה של שנות השישים, תוך ניסיון להתנער מחובת ההתגייסות אל הדגל הציוני והלאומי והצורך לייצר מרחב אמנותי אוטונומי. רפי לביא ייצג מגמות אלה. נמשיך לתהליכי הקונספטואליזציה של האמנות בשנות השבעים, ולמגמות הפוליטיות והביקורתיות שצמחו מתוכם, תוך העברת מוקדי ההשפעה מפריז אל ניו יורק ואל התרבות האמריקאית. בשנות השמונים נדגיש את מגמת החזרה לציור, התחלות של אמנות פמיניסטית ואת "הרוח האחרת" שנשבה באמנות המקומית והעולמית, כמו גם את המחאות נגד מלחמת לבנון שנמשכו עד שלהי העשור. משה גרשוני יעלה אז סוגיות של זהות מינית, וזהות לאומית לצד זיכרון הגלות, היידיש וההיסטוריה היהודית. בשיעורים האחרונים נדון בסוגיות ייחודיות שעלו במיוחד בשנות השמונים והתשעים – אמנות הקשורה בתודעת השואה, בזהות יהודית, בזהות מזרחית ועלייה של אמנות פלסטינית צעירה וחדשה.