יגאל תומרקין וראשית הפיסול הישראלי החדש I יגאל צלמונה
הרצאה היברידית
שנות השישים והשבעים – יגאל תומרקין ו"לידת העכשיו" בפיסול הישראלי
מרצה: יגאל צלמונה
שנות השישים היו שנות מפנה בתרבות הישראלית-ציונית: בעשור השני של המדינה נעשה ניסיון להתנער מן המחויבות לחזון הציוני ולהתחבר למגמות מודרניסטיות משוחררות מעולה של חברה חדשה. אמנות אישית, אינדיווידואלית, המציגה תשוקות, רגשות וכאבים, גוף פרטי ומחשבות חופשיות. ניסיונות חופשיים בחומר, מגמות והשפעות מאמנות אמריקאית וגרמנית. האוצר יונה פישר, תחילה בבית הנכות בבצלאל ומ-1965 במוזיאון ישראל בירושלים, הגדיר וקידם את המודרניזם הישראלי וכינה את התקופה: "לידת העכשיו". נדון בתפנית הזאת בעיקר באמצעות יצירותיו של יגאל תומרקין.
אודות הקורס
החלק השני של הקורס "מבוא כללי לאמנות ישראלית: הקאנון ונרטיבים אחרים" יתמקד במחצית השנייה של המאה העשרים, משנות השישים ואילך. יגאל צלמונה, מחבר הספר "מאה שנות אמנות ישראלית" (מוזיאון ישראל,2006), ומי שהיה אוצר ראשי לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, יתארח גם בחלקו השני של הקורס וירצה על יגאל תומרקין כמייצג של הפיסול הישראלי המודרניסטי החדש. בהמשך נדון במגמות החילון והאינדיווידואציה של שנות השישים, תוך ניסיון להתנער מחובת ההתגייסות אל הדגל הציוני והלאומי והצורך לייצר מרחב אמנותי אוטונומי. רפי לביא ייצג מגמות אלה. נמשיך לתהליכי הקונספטואליזציה של האמנות בשנות השבעים, ולמגמות הפוליטיות והביקורתיות שצמחו מתוכם, תוך העברת מוקדי ההשפעה מפריז אל ניו יורק ואל התרבות האמריקאית. בשנות השמונים נדגיש את מגמת החזרה לציור, התחלות של אמנות פמיניסטית ואת "הרוח האחרת" שנשבה באמנות המקומית והעולמית, כמו גם את המחאות נגד מלחמת לבנון שנמשכו עד שלהי העשור. משה גרשוני יעלה אז סוגיות של זהות מינית, וזהות לאומית לצד זיכרון הגלות, היידיש וההיסטוריה היהודית. בשיעורים האחרונים נדון בסוגיות ייחודיות שעלו במיוחד בשנות השמונים והתשעים – אמנות הקשורה בתודעת השואה, בזהות יהודית, בזהות מזרחית ועלייה של אמנות פלסטינית צעירה וחדשה.