דמעות הדברים: אירוע פרידה מאיצ'ה גולומבק

האמן יצחק (איצ'ה) גולומבק (1957–2026), מהאמנים הבולטים, המקוריים והייחודיים באמנות הישראלית הלך לעולמו בחודש אוגוסט האחרון. גולומבק הותיר חלל בקהילת האמנות הישראלית ובקרב אמנים ואמניות רבים שעבורם היה מורה ומקור השראה.

מאז שנות השמונים פיתח שפה פיסולית אישית וגופנית, רכה ופגיעה. הוא יצר מילון נפחי כמעט חסר משקל: גופי דיקט סגורים ומלאי אוויר, שהתנגדו למוצקות, לכובד ולגבריות ההירואית שאפיינו את שפת הפיסול המקומית. באמנות שלו התקיים ממד אנושי עמוק, כדיוקן עצמי של האיש המיוחד שהיה.

גולומבק היה גם רשם נפלא, וביכולתו לחבר בין הרישום, הפיסול והחפץ המצוי נגלתה אחת מתכונותיו המובהקות כאמן. בעבודתו נפגשו חומריות יומיומית ומקומית עם זיכרון של גלות והגירה, והפכו לחפצים פשוטים כמו מפתחות, מסרקים וחגורות, שנשאו עימם הומור, עצב וכמיהה לאחיזה.

בשנת 2018 הוצגה במוזיאון תערוכת יחיד מקיפה מעבודותיו ״יצחק גולומבק: גולםבוק״ באוצרותה של ענת דנון סיון, לרגל זכייתו בפרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר לשנת 2017. בחודש מאי האחרון הציג יחד עם חבריו ציבי גבע, נחום טבת ונורית דוד את התערוכה "דבק טוב" בגלריות זומר וחנינא בקריית המלאכה.

מבקר האמנות של "הארץ" גלעד מלצר כתב על התערוכה: "הדבק שפועל בתערוכה אינו הרמטי, אלא אינטואיטיבי ואסוציאטיבי. גם בין ארבעת האמנים, וגם בינם לבין הצופה. במרכז שני החללים ניצבים טוטמים של גולומבק. פסלים שמצמידים פופ־ארט עם רדי מייד ועם סוריאליזם, שאריות וממצאים של כל מיני חיים שנדחסים ומתארגנים לכדי ורטיקליות מלאת הומור".

נתכנס לאירוע מקוון אודות פועלו, בהשתתפות:

עידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית
לקראת הקורס החדש אודות דמעות באמנות הישראלית.

אילנה טננבאום, אוצרת עצמאית, זוגתו של איצ'ה גולומבק

דלית מתתיהו, אוצרת המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות
דמעות הדברים – יצירתו של איצ'ה גולומבק.

חברים מספרים על איצ'ה
מיקרופון פתוח להשתתפות הקהל.

איצ'ה גולומבק בסדנתו, 2014. צילום: אברהם אילת, מהסדרה People I met
צילום בראש העמוד: מראה הצבה מהתערוכה "יצחק גולומבק: גולםבוק", צילום: מידד סוכובולסקי. אתר מוזיאון ת"א לאמנות