אנתרופומורפיזם: מפגש עם האוצרת גלית אילת

מפגש מיוחד עם האוצרת גלית אילת בקורס "החפץ החי", מרצה: רועי רוזן.

״השימוש בעולמו של האדם כדגם להבנת עולם החי (הסברים אנתרופומורפיים), מעורר התנגדות אצל מדענים רבים. מאידך גיסא, הסברים להתנהגות האנושית, המבוססים על התנהגות בעלי־החיים (הסברים זואומורפים), מעוררים גם הם התנגדות לעתים קרובות״
(טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה- חברה ותקשורת בעולם החי. אמוץ ואבישג זהבי. הוצאת החברה להגנת הטבע 2001)

אנתרופומורפיזם הוא ייחוס של תכונות, מאפיינים או התנהגויות אנושיות לבעלי חיים, חפצים דוממים או אפילו לאלים. זואומורפיזם הוא המצב ההפוך, שבו אנו מייחסים לבני אדם תכונות, מאפיינים או התנהגויות של בעלי חיים. השימוש בזאומורפוזיס נפוץ באותה המידה כהאנשה, אך משום מה אנו מכנים האנשה גם תכונות שאנו משייכים לחיות – כמטפורות להתנהגות של בני אנוש שאוכלים כמו חזירים, משוויצים כטווסים, איטיים כצבים, מהירים כצבאים או נלחמות כלביאות. במפגש נתמקד בבן/ת כלאיים – חיה שרק חלקה אנושי, יצור היברידי שמאחד מאפיינים משתי המהויות, המסמלות מושגים מופשטים של מה שנחשב בדרך כלל לאנושי (תרבות) ושל זה שנחשב בדרך כלל לחיה (טבע). חיות אנושיות ולא אנושיות דרך עבודותיהם של: Albrecht Dürer, Germaine Richier, Val del Omar, Roee Rosen, Marcus Coates, Guerrilla Girls, Paul McCarthy and Ana Mendieta.

למידה מקוונת דרך zoom.

על הקורס "החפץ החי: אנימיזם וערעור גבולות": מאז המיתוס של פיגמליון ניתן לחשוב על האמנות כאתר בו מתעמעם הגבול המפריד בין הסובייקט-האדם, והאובייקט-החפץ, החי והדומם, מרחב בו לא נופתע לשמוע ביטוי כגון ״הפסל מדבר אלי״, ולחשוב על החומר והפיגמנט כנשאים של רוח חיים. בסדרת המפגשים נבחן ביטויים אמנותיים לאנימיזם ולמשמעויות התרבותיות שלו, מהסוריאליסטים וסרטי ההנפשה של וולט דיסני, דרך הקריאה של הקונסטרוקטיביזם הרוסי להתמקד בחפץ ולספר את סיפורו, מההחפצה של האדם אל הפטישיזציה של החפץ בפופ ובאמנות הפוסט מודרנית.

צילום: יובל חן