בין שנות ה- 70 לשנות ה- 90 של המאה הקודמת, שני גלי עלייה גדולים מבריה"מ-לשעבר הביאו לישראל כמות מרשימה מאד של אמנים חזותיים, שברובם מצאו את עצמם אבודים בין עולם אמנות סובייטי, הנתון לציוויי המשטר הקומוניסטי (או לניסיון למרוד בו במחתרת) לבין המודרניזם המערבי שחלחל לאמנות הישראלית. אמנים, שזכו לכבוד ולחסות מצד הממסד בבריה"מ, מצאו עצמם בישראל בודדים ונטולי הערכה ממסדית.
הקורס בא למלא חלל ריק של הערכת תרומתם האמנותית של העולים ושל בחינת הסוציולוגיה הקבוצתית המיוחדת להם. קשיי ההתערות של האמנים העולים בעולם האמנות הישראלית גרמו למשברים אישיים, להגירת חלקם ו/או להסתגרותם בשפתם ובתרבותם העשירה והאחרת. רק קומץ מהאמנים העולים מבריה"מ-לשעבר זכו למעמד והכרה בישראל, והקורס יעסוק בהם.
במקביל, יבחן הקורס את תחבירי יצירותיהם של העולים, את זיקתם, מצד אחד, לאוונגרד הרוסי מתחילת המאה ה- 20, ומצד שני, לאיקונות פרובוסלביות, לריאליזם, לסימבוליזם ועוד.
מרצים: איזבלה וולובניק, ד"ר דורון לוריא, אלברט סויסה, ד"ר יהושע סימון, ד"ר גדעון עפרת, ד"ר חנה פרוינד-שרתוק, זויה צ'רקסקי, אילנית קונופני, פרופ' לולה קנטור-קזובסקי, פרופ' איליה רודוב, פרופ' רועי רוזן, רונית שורק, ד"ר טלי תמיר.
יעוץ וליווי מקצועי: ד"ר גדעון עפרת, פרופ' לולה קנטור-קזובסקי, פרופ' איליה רודוב.
למידה משולבת: באקדמית ת"א יפו ובמקביל בזום
מחיר לתלמיד חדש: 1,070 ש"ח, מחיר לתלמיד חוזר: 990 ש"ח
מחיר בהרשמה מוקדמת עד 1.9.2026 – 940 ש"ח
הנרשמים.ות מקבלים גישה למערכת אקדמית מקוונת ובה הקלטות של ההרצאות למשך שבועיים, והמלצות לקריאה.
לעלויות הקורסים ולמדיניות ביטולים לחצו כאן
פרופ' איליה רודוב
אני במזרח וליבי במערב: גאוגרפיה היסטורית, גאוגרפיה מנטלית
ההרצאה בוחנת את התפיסה התרבותית אמנותית של הדיכוטומיה מזרח–מערב ביצירתם של אמנים ישראלים בני זמננו, שנולדו ורובם גם הוכשרו מקצועית בברית המועצות לשעבר. נפתח בהצגה קצרה של מושגי ההיררכיות והשוליים בביקורת האמנות הישראלית, ונמשיך לסקירה של תפיסות ה"מזרח" וה"מערב" בברית המועצות לשעבר. נתמקד בגאוגרפיות המנטליות המשתקפות ביצירותיהם של אמנים ישראלים ממוצא סובייטי.
פרופ' לולה קנטור-קזובסקי
מיכאיל גרובמן וקבוצת "לווייתן"
מיכאיל גרובמן, לפני עלייתו לישראל ב 1971, השתייך לקבוצת אמנים מחתרתיים במוסקבה הסובייטית, שהתעצבה תחת השפעה כפולה: של האמנות המערבית ושל האוונגרד הרוסי. הוא היה היחיד בקבוצה זו שהתעניין בזהות יהודית והרהר בדרכיה של אמנות יהודית. כאשר הגיע לישראל עם עבודותיו היהודיות, הוא גילה שהאמנים הישראלים המתקדמים ביותר היו שקועים במינימליזם ובאמנות מושגית, ולא גילו עניין בנושא היהודי. קבוצתו של גרובמן, "לווייתן", הציעה בציורים ובסדרת פרפורמנסים חיבור מקורי בין שפה אמנותית עכשווית לבין רעיונות שנשאבו מן המיסטיקה היהודית.
פרופ' לולה קנטור-קזובסקי
התפתחות הפוסט קולוניאליסטית בקרב האמנים הרוסים בישראל
אמנים שהגיעו לישראל מברית המועצות לשעבר נוטים בדרך כלל להיכלל בקבוצה אחת כוללת. כעולים, יש להם אכן מאפיינים משותפים רבים: מוצא יהודי והשפה הרוסית. אולם איחודם תחת קורת הגג של השפה הרוסית ממשיך, במידה רבה, את מדיניות הלאומים הסובייטית. ברית המועצות איגדה למעשה מדינות רבות, שחלקן צורפו לרוסיה בכפייה בתקופות שונות בהיסטוריה. במדינות אלה הוחלף האלפבית לקירילית, והן עברו תהליכים שונים של רוסיפיקציה, מתוך ניסיון לבסס את ההגמוניה של התרבות והשפה הרוסית. אמנים עולים רבים הגיעו מרפובליקות לאומיות: מרינה איינבינדר מלטביה, שמועל אקרמן מאוקראינה, ליאוניד בלקלב ממולדובה, מאיר פיצ'חדזה מגאורגיה. ועד היום איש לא ערך מחקר שבוחן במה הם נבדלים זה מזה. האם אפשר לראות איך התרבות המקומית השפיע על אמנותם?
ד"ר חנה פרוינד-שרתוק
מאיר פיצ'חדזה: השיבה לגיאורגיה
השיבה לגאורגיה אינה מתארת חזרה למקום, אלא חזרה למקור. ההרצאה תעסוק במסעו של מאיר פיצ'חדזה אל מרכזה של התרבות הישראלית, דרך שאלות של שייכות וזיכרון. נראה כיצד דווקא אי־הוויתור על עמדת הזר, הפך למקור כוחו, הן בניסוח עקרונות שפתו האמנותית והן כדמות בקהילת האמנות המקומית.
ד"ר טלי תמיר
יאן ראוכוורגר – ממוסקבה ליפו: מסביב לשולחן עם מירינקה ומוטינקה
יאן ראוכוורגר, בוגר האקדמיה לאמנות בקייב, עלה לארץ ב-1972 ונחשב לצייר ישראלי לכל דבר. הקים דור של תלמידים ומציג בגלריות ובמוזיאונים מרכזיים. אבל לימוד מעמיק יותר של גוף העבודות של ראוכוורגר מזהה את המסורות של הציור הרוסי שהביא עמו, במיוחד את ההשפעה המכרעת של מורו ולדימיר וייסברג. יאן פיתח בארץ מסורת ציורית אינטימית וחמה, שלא המשיכה את הניכור והריחוק הרגשי שאיפיינו את הציור הפוסט-קונספטואלי הישראלי בשנות ה-70 וה-80. דרך ההשפעה החזקה של הציור הצרפתי בתרבות הרוסית האבנגרדית, יאן משלב השפעות של מאטיס ובונאר עם רוחניות ורכות שמקורה בהשפעות הרוסיות. הוא לא פיתח את הסימבוליזם הרוסי ונשאר נאמן לציור-סטודיו מתבונן, קלאסי ורענן בעת ובעונה אחת, שמצטיין במבט חם, חושני וקרוב. הציור שלו תמיד רענן ומפתיע מבחינת הקומפוזיציה למרות שהוא נצמד למוטיבים קלאסיים: דיוקן, טבע דומם, נוף ותפנים.
ד"ר דורון לוריא
ליאוניד בלקלב ומסורת הדיוקן הרוסי
הציור הרוסי העמיד במרוצת המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 מסורת מפוארת של דיוקנאות-עצמיים, דיוקנאות אנשי-רוח (טולסטוי, דוסטוייבסקי, פושקין, צ'ייקובסקי, רימסקי-קורסקוב ועוד) ודיוקנאות קבוצתיים. ליאוניד בלקלב איננו באמת רוסי. מוצאו ממולדובה, שהיתה אמנם תחת שליטת ברית-המועצות עד 1991 – אך היא ישות פוליטית עצמאית. בלקלב ינק ממקורות הדיוקן הרוסי, אולם הוסיף גם נופך אישי משלו – החיפוש הרוחני האישי שהוביל לחזרה בתשובה – מתבטא בעצמה בדיוקנאותיו העצמיים הרבים, שאותם הוא מצייר באובססיביות. ובעניין אחר: בישראל יש אמנם הרבה רוח, אבל "אנשי רוח" יש קצת פחות, לפחות בעשורים האחרונים. נראה כי סוגת הדיוקן מצאה אחיזה במקומותינו יותר דרך הצילום והסרטים הדוקומנטריים הרלוונטיים לזמננו. ובכל-זאת, מכחולו הבוחן ועינו הרגישה של בלקלב החיו את מסורת הדיוקן של אנשי התרבות והרוח של המאה ה-19 ותיארו עבורנו כאן ועכשיו, בעומק ייחודי, אחדים מהם.
אלברט סויסה
טראומה ומלחמה, לנה זיידל: זאבים בהר-הבית (2003) שיתופי פעולה של אמנים עולים עם אמנים מקומיים
באוגוסט 2013 אצרתי את התערוכה "זאבי חוצות" של לנה זידל בבית האמנים בירושלים. בקטלוג המצורף לתערוכה הופיעו שני מאמרים על יצירתה, האחד שלי, והשני מאת היסטוריון אמנות גדעון עפרת. כיום, במחשבה שניה, אני סבור ששני המאמרים הללו מבטאים אי הבנה עמוקה בין עולמם של הכותבים, ישראלים בדרגות שונות, לעולמה של האמנית, יוצאת ברית המועצות. באמצעות הדיון במקרה הקונקרטי של לנה זידל אנסה לחשוף איזושהי תסמונת כללית בפער ששרר במשך שנים בין קהילת האמנים יוצאי ברית המועצות לבין שדה האמנות הישראלי המרכזי.
*ההרצאה תתקיים רק בזום
זויה צ'רקסקי
זהות לאומית חדשה: קבוצת ה"הברביזון החדש" ועבודות חדשות ביצירתה של זויה צרקסקי
*ההרצאה תתקיים רק בזום
רונית שורק
"סשה מלך ירושלים"
סשה אוקון ושושלתו המפוארת – מארק ינאי, מקס אפשטיין ו"ילדי הפרא" – בין קלאסיקה לאוונגרד בציור, רישום, פיסול ואנימציה. סשה אוקון הלך לעולמו בירושלים בנובמבר 2025 והותיר אחריו מורשת אמנותית עשירה. לצד נכסיו התרבותיים נותר מעגל רחב של חברים, עמיתים ותלמידים המתאבלים על לכתו. סשה היה מקור השראה לסובביו בזכות רוחב אופקיו יוצא הדופן, נדיבותו הרבה ונכונותו לחלוק מניסיונו ומהידע הרב שצבר. הוא היה לבה הפועם של חבורה ירושלמית שרובה אמנים יוצאי ברית המועצות לשעבר. דמותו האמיצה, המשכילה והכריזמטית ממשיכה ללוות את יצירתם ולהדהד בה במלוא עוצמתה.
ד"ר יהושע סימון
משקעים עכשוויים: תערוכות "קרגו-קאלט" (2012) ו"הילדים רוצים קומוניזם" (2017-2016) (30 דקות)
התערוכה "קרגו קאלט" (אוצר: מקס לומברג, 2012), היתה תערוכה קבוצתית במובי-מוזיאוני בת ים, בה הוצגו עבודות אמנות עשווית מהתפוצות השונות של האומה הסובייטית אחרי היעלמות ברית המועצות. בין היתר התערוכה כללה מחווה למיכאל גרובמן (1939-2025), את מופע הבכורה של קבוצת "הברביזון החדש" (חברות הקבוצה המקורית: נטליה זורובובה, אולגה קונדינה, אסיה לוקין, אנה לוקשבסקי וזויה צ'רקסקי), וכן את התצוגה הראשונה מיצירותיו של מקסים קומר-מישקין (1978-2011). לכבוד פתיחת התערוכה המוזיאון שינה את שלט הכניסה לאותיות קיריליות.
מחזור התערוכות "הילדים רוצים קומוניזם" (אוצר: יהושע סימון, 2016-2018) הוצג במובי-מוזיאוני בת ים ובקונסטראום קרויצברג ביטאניאן בברלין, וכלל תערוכות בורשה, קייב, אתונה, מלבורן, ליובליאנה ופראג. "הילדים רוצים קומוניזם" יוחד ל-99 שנים למהפכה הסובייטית ובצידו ראו אור פירסומים שונים, ביניהם ספר התערוכה "היות יחד קודם להיות" (2019) ו"קומוניסטים אנונימיים" (2017). התערוכה התיכה יחד את הארכיונים של מרכזי ושולי הסוציאליזם שהתקיים במאה העשרים, יחד עם האופק הקומוניסטי של העתיד לבוא; עבודות סטודנטים מהעולם השלישי שלמדו בבית הספר לקולנוע של פראג בשנות החמישים והשישים יחד עם המסע למאדים, סאמר סקול של אסכולת פרקסיס ביוגוסלביה עם גדולי הפילוסופים של שנות השישים יחד עם מסע ליוגוסלביה של חברי המפלגה הקומוניסטית מפלסטינה-א"י לפני 1948, ציורי ילדות של חברות הברביזון החדש שהתחנכו בברה"מ ומהדורה שלמה של "האינציקלופדיה הסובייטית הגדולה", כנס מחזורים של בנק"י ומיטות לחלימה בהקיץ משותפת.
פרופ' רועי רוזן
"הלילה של ולדימיר" היא העבודה האחרונה, הכימרית, של מקסים קומר-מישקין, אחת הדמויות החמקמקות והטרגיות באמנות הישראלית-רוסית. 2011-2014 (60 דקות) האמן הבדוי מקסים קומר-מישקין עלה מרוסיה בשנות התשעים, וייסד את קולקטיב הקבורים בחיים, אמנים יוצאי בריה״מ לשעבר שבחרו לפעול במעין גטו רוסי משלהם. קומר-מישקין האמין שולדימיר פוטין זומם לחסל אותו, והתאבד ב 2011. באלבום שעליו עבד בהחבא, ״הלילה של ולדימיר״, חפצים מונפשים תוקפים ולבסוף רוצחים את המנהיג הרוסי. באיורים ובטקסט חבויים רמזים וקשרים אינספור לקנוניות פוליטיות, לתרבות ולהיסטוריה הרוסית, ולעולמו של היוצר-המהגר.
אילנית קונופני ואיזבלה וולובניק
מקורות ההשראה הרוסיים שלי: אמנות עכשווית בישראל
אילנית קונופני תציג את עבודותיו של האמן סשה טמרין (נ. 1986 במוסקבה), תספר על דיאלוג מתמשך עם חווית ההגירה, על חיפוש נקודות השקה עם יוצאי ברית המועצות, על מסעות צילום ברחבי העולם ועל נקודת המבט של הזר המבקש להיטמע בקהילות שונות.
איזבלה וולובניק (נ. 1995, ירושלים) תשתף ברפרנסים ובהקשרים סבוכים המניעים אותה כאמנית, ותדון בהשפעת הרב-לשוניות והשפה הרוסית על שפת הציור שלה ועל גוף עבודתה. לצד אלו ובאמצעותם, תטווה את הקשר בין ציור פיגורטיבי-סוריאליסטי-עכשווי לבין חוויה פוסט-סובייטית אישית בישראל.
ד"ר גדעון עפרת
מבוא: חובן ההיסטורי של תל אביב וירושלים לסנט.פטרסבורג ולקייב.
לעלויות הקורסים ולמדיניות ביטולים לחצו כאן
סמסטר א', תשפ"ז
11 מפגשים
ימי ראשון
מרצה: ד"ר טלי תמיר. אורח: יגאל צלמונה
למידה היברידית
סמסטר א', תשפ"ז
11 מפגשים
ימי ראשון
מרצים: איזבלה וולובניק, ד"ר דורון לוריא, אלברט סויסה, ד"ר יהושע סימון, ד"ר גדעון עפרת, ד"ר חנה פרוינד-שרתוק, זויה צ'רקסקי, אילנית קונופני, פרופ' לולה קנטור-קזובסקי, פרופ' איליה רודוב, פרופ' רועי רוזן, רונית שורק, ד"ר טלי תמיר
למידה משולבת
סמסטר א', תשפ"ז
9 מפגשים
ימי שני
מרצה: ד"ר גלעד רייך. מרצים אורחים: ג'ניפר אבסירה, יעל בורשטיין, פרופ' דור גז, מארק יאשאייב, ד"ר עפרי כנעני, עו"ד שירי כשר-חיטין, דנה לוי
למידה מקוונת
סמסטר א', תשפ"ז
10 מפגשים
ימי שני
מרצה: צאלה קוטלר הדרי. מרצים אורחים: שוקי בורקובסקי, יאיר ברק, ניר הוד, אריאל הכהן, ד"ר איתי חרל"פ, רונית קרת, אלהם רוקני, דניאלה שריה, ד"ר טלי תמיר
למידה מקוונת