תולדות האמנות הישראלית חלק א
מגמות וזרמים
10 באוקטובר 2021 עד 2 בינואר 2022
12 מפגשים בימי א’, 17:00 – 18:30
טלי תמיר
תפריט
קורס מבוא באמנות ישראלית, המתקיים בשני סמסטרים (24 שיעורים), שנועד ללמד התמצאות בסיסית בכרונולוגיה הלינארית של ההתפתחות האמנות בישראל מאז ימי “בצלאל” ולמפות את הנושאים והסוגיות העיקריות בהן עסקה אמנות זו. הקורס יעמוד על קשיי ההשקה והלידה של האמנות הישראלית, שנולדה יש מאין בראשית המאה העשרים, וכיצד התמודדה עם תנאי היסוד שלה כאמנות מגויסת, עם המתח בין אמנות ולאום, ויצרה לעצמה מרחב פעולה חופשי ועצמאי.
המחצית השנייה תתעכב על הדגשים רעיוניים, כגון: הקבוצה ככוח והיחיד כאינדיבידואל המחפש בה את מקומו, המאבק בין אוניברסליזם לבין מקומיות, שאלות של זהות יהודית, הפצעת האמנות הנשית, עליית הזהות המזרחית, נוכחות השפה העברית מול הדימוי החזותי ושאלות של זיכרון, שואה ומלחמה.
לחלק ב’ של הקורס – סמסטר ב’ תשפ”ב
מחיר מיוחד בהרשמה מוקדמת: 860 ש”ח עד לתאריך 1.9.21
(מחיר רגיל: 900 ש”ח לתלמיד ותיק, 1,000 ש”ח לתלמיד חדש)
למידה היברידית: במכללה האקדמית ת”א-יפו ובמקביל בזום.
הנרשמים.ות מקבלים גישה למערכת אקדמית מקוונת ובה קישורים למפגשים, הקלטות של ההרצאות וחומרים משלימים.
לעלויות הקורסים ולמדיניות ביטולים לחצו כאן
תקופת טרום בצלאל – אמנות יהודית, אמנות ציונית: התחלות חלופיות
ההרצאה תעמיד בסימן שאלה את נקודת ההתחלה המוסכמת כראשית סיפורה של האמנות הישראלית. האם ניתן לערער על תעודת הלידה שלה, כמי שנולדה אך ורק מתוך “בצלאל”? האם היו אופציות נוספות שנמחקו או נפסלו? מה היה מעט קודם, מה התרחש לפני או מסביב לפרויקט המתוקשר של בוריס שץ? יעלו כמה נרטיבים חלופיים: ראשית אוספי אמנות יהודית מסורתית; אמנים יהודים במאה התשע עשרה; ספרי ילדים מאוירים וספרי לימוד לשפה העברית; אמנות מקומית עממית; בית ספר “תורה ומלאכה בירושלים”.
פרויקט בצלאל – חזון מדיני, כלכלי ומקראי, בין מזרח למערב.
ההרצאה תפרוש את חזונו של בוריס שץ, מייסד בצלאל, ותסקור את הקמת המוסד ואת תכניות הלימוד שלו מן ההיבט הציוני, הפוליטי, הכלכלי והאמנותי. נדון ב”בצלאל” כמוסד שהוקם בהשראה מקראית, נכיר את פרויקט ‘בית הנכות’ ונציג את מוריו הבכירים ואת המגמות העיקריות שייצגו. (שץ, ליליין, רבן, פן, גור אריה, הירשנברג)
בצלאל והמודרניזם – מהמרד הראשון ועד “בצלאל החדש”
ההרצאה תדון במתח שנוצר בין בוריס שץ לבין תלמידיו על רקע השאלה – איזו אמנות אמורה להתפתח בארץ-ישראל המתחדשת: האם כזו המשמרת את הגלות ואת המסורת היהודית או האם כזו המתחברת למודרניזם ולקדמה בעולם? נדון ב’מודרניזמים’ שצצו בתוך בצלאל ומחוצה לו, באמצעות קבוצות אמנים שונות (“האוהל”, “התומר” ועוד), השפעת ‘אוסף פרמן’ ומגמות של שינוי בבצלאל החדש, החל מ-1935.
הנוף והמרחב הארץ-ישראלי כמגבשי זהות לאומית. אמני שנות העשרים, חלק א.
הנוף והמרחב הארץ-ישראלי – היו הכלים המרכזיים באמצעותם תרמה האמנות הפלסטית לבניית הזהות הלאומית החדשה בארץ – ישראל. נחום גוטמן וראובן רובין היו שני הציירים שביססו את תמונות ארץ ישראל ונופיה בדמיון המקומי. כיצד התחלפה ארץ ישראל המקראית בנופי ארץ ישראל הנבנית, והאם הנופים החדשים היו אכן נופים ריאליסטיים.
הנוף והמרחב הארץ-ישראלי כמגבשי זהות לאומית. אמני שנות העשרים, חלק ב.
נוף אידילי, נוף מדומיין, נוף מצונזר, בציוריהם של פלדי, לובין, תג’ר, לבבי. אדם מול נוף, מרכיבי הנוף, טבע ובעלי חיים כחלק מהאידיליה הציונית. שאלת האור הישראלי והמתח בין נוף להפשטה עם הופעתו של יוסף זריצקי.
ראשית המוזיאולוגיה בארץ ישראל
הקמת מוזיאון תל אביב ב-1932 כחלק ממגמה תרבותית של מאיר דיזנגוף לעיצוב הטעם והידע של בני עירו. המתח בין ‘בית הנכות’ הירושלמי לבין מוזיאון תל אביב, תערוכות ראשונות וגלריות ראשונות. הדגש היהודי-ציוני בייצוג המוזיאלי המוקדם: תערובת לא מבוקרת בין אוספי הצלה, תרומות אקראיות, תחליפים והעתקים ואמנות מקומית. קפיצה קדימה: המעבר מבית הנכות למוזיאון ישראל ב-1965, וההתאמות שנדרשו לכך.
שנות השלושים – קולות זרים: ברלין, פריז, ירושלים ותל אביב.
השפעתה של קבוצת הציירים הגרמנים שהגיעו לארץ החל מראשית שנות השלושים והביאו איתם יסודות אקספרסיוניסטיים, דרמטיים וטראגיים. הגלות חזרה ונדחקה פנימה וערערה את הבהירות של נופי שנות העשרים. לצדם מתחזקת ההשפעה של “אסכולת פריז היהודית”, בתיווכו של חיים אתר ושל המופשט הפריזאי הא-פורמלי, בתיווכו של זריצקי. זריצקי מחליף את מלניקוב כיו”ר אגודת האמנים העברית – והמודרניזם זוכה ביתרון ברור. בשנות השלושים, עם העליות הרביעית והחמישית מתחזקת הבורגנות העירונית ומתחילה להתפתח סצנת אמנות מסחרית.
שנות הארבעים – מאוריינטליזם לכנענות: ניסיון לגיאוגרפיה חדשה וזהות אזורית.
ההרצאה תעמוד על התפיסות הפוליטיות, הגיאוגרפיות והתרבותיות של תנועת הכנענים ותציג את השפעתם הרדיקלית על הספרות, השירה והאמנות הישראלית, בעיקר בתחום הפיסול. נכיר את ההצעה לגיאוגרפיה ‘כנענית’, שכוללת את אגן הסהר הפורה ,כולל פניקיה וצפון אפריקה לעומת המצוקה הטריטוריאלית של היישוב הישן בארץ-ישראל. נכיר את הפסל “נמרוד” של יצחק דנציגר, מ-1939, שהפך סמל לזהות הכנענית בפרט ולזהות הצברית-ישראלית בכלל. נדון גם בויכוח המאוחר שעורר הפסל וזהותו השנויה במחלוקת. נדגיש את המתח הבלתי נסבל שנוצר בעקבות השואה בין החזון האנטי-יהודי של הכנענים, הקורא למחיקת הקשר עם הגולה היהודית לבין המגמות הלאומיות-יהודיות של החברה הישראלית החדשה.
1948: ליריקה וקומזיץ: הקמת מדינת ישראל וקבוצת “אופקים חדשים”, חלק א.
המתח בין הפלמ”ח וההומור הצברי לבין המגמות האירופאיות-אוניברסליות של יוסף זריצקי והכמיהה למודרניזם ולהפשטה. הקמת קבוצת “אופקים חדשים” כהצהרה על בחירה מלאה בתרבות המערבית. הפרדוקס שהתקיים בין ה”ליריקה” של ‘המופשט הלירי’ לבין המציאות של הגירה וקליטה וריפוי פצעי המלחמה. הרחבת המבט על עבודתו של יוסף זריצקי, מייסד הקבוצה.
אופקים חדשים ואפקט האוניברסליזם – חלק ב’ – ציירים.
הרחבת המבט על עבודתם של יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטמצקי וצבי מאירוביץ – האמנים שפעלו ליד וסביב זריצקי והרחיבו את מעגל ההפשטה. על היסודות הפיגורטיביים והנופיים במופשט הישראלי. השיעור יסתיים בהצגת הביקורת על “אופקים חדשים” באמצעות הסדרה “צובה” של לארי אברמסון, וטקסטים כתובים.
אמנות חברתית וביקורתית בישראל הצעירה: יוחנן סימון, רות שלוס, נפתלי בזם, משה גת, שמעון צבר
שלהי שנות הארבעים והעשור של שנות החמישים, סביב הקמת המדינה ושנות ההגירה הגדולות של ניצולי שואה מצד אחד והעליות מצפון אפריקה מצד שני, יצרו מציאות חברתית דחוסה, מורכבת ורבת מצוקה, שסתרה בכל מובן את הליריקה של הציור המופשט ששלט בכיפה. קבוצה של ציירים חברתיים, הציעו אנטיתזה למופשט הישראלי ופיתחו מוטיבים המתארים את מעמד העובדים, המעברות והעולים החדשים, שיכוני עוני, שביתות פועלים , החיים בקיבוץ ומחאות פוליטיות. בזמן אמת – ההצעה החלופית שלהם נדחקה לשוליים. היום הם נחקרו והוכרו מחדש.
אמנות פלסטינית בישראל – הנוף כמרכיב בהבניית זהות לאומית
ההרצאה תתייחס להתפתחות של אמנים פלסטינים-ישראלים ולהשתלבותם בזירת האמנות המקומית. נדון בדמיון בשלבי הנביעה והצמיחה של האמנות הישראלית המוקדמת והאמנות הפלסטינית, ונעמוד על מרכיב הנוף כאמצעי ראשוני להבנייה של זהות לאומית, בשני הנרטיבים המקבילים. נמשיך לתאר מגמות עולות באמנות פלסטינית-ישראלית, החל מהצבר בעציץ של עאסים אבו-שקרה ועד לנופים הגדולים של סמאח שחאדה. נציג מגמות מרכזיות באמנות הפלסטינית העכשווית ומוטיבים נוספים כמו טיפוגרפיה, זהות נשית, אלימות נגד נשים, ומוטיבים נוספים.
לעלויות הקורסים ולמדיניות ביטולים לחצו כאן
סמסטר א’, תשפ”ב
12 מפגשים
ימי ראשון
מרצה: טלי תמיר
למידה היברידית
סמסטר א’, תשפ”ב
12 מפגשים
ימי שלישי
בשיתוף המכון הערבי לאמנות, עיצוב ואדריכלות
למידה מקוונת
סמסטר א’, תשפ”ב
12 מפגשים
ימי שלישי
מרצה: הדס עפרת
אורחים: כנרת חיה מקס, סמדר יערון, ד”ר גדעון עפרת, דייגו רוטמן ולאה מאואס (סלה-מנקה), טלי תמיר
למידה מקוונת
סמסטר א’, תשפ”ב
12 מפגשים
ימי ראשון
מרצה: שירלי וגנר
אורחות: עילית אזולאי, מיכל היימן, נועה צדקה
למידה היברידית
by GemPlan