בין שנות ה- 70 לשנות ה- 90 של המאה הקודמת, שני גלי עלייה גדולים מברית המועצות-לשעבר הביאו לישראל כמות מרשימה מאוד של אמנים חזותיים, שברובם מצאו את עצמם אבודים בין עולם אמנות סובייטי, הנתון לציוויי המשטר הקומוניסטי (או לניסיון למרוד בו במחתרת) לבין המודרניזם המערבי שחלחל לאמנות הישראלית. אמנים, שזכו לכבוד ולחסות מצד הממסד בבריה"מ, מצאו עצמם בישראל בודדים ונטולי הערכה ממסדית.
הקורס בא למלא חלל ריק של הערכת תרומתם האמנותית של העולים ושל בחינת הסוציולוגיה הקבוצתית המיוחדת להם. קשיי ההתערות של האמנים העולים בעולם האמנות הישראלית גרמו למשברים אישיים, להגירה של חלקם ו/או להסתגרותם בשפתם ובתרבותם העשירה והאחרת. רק קומץ מהאמנים העולים מבריה"מ-לשעבר זכו למעמד ולהכרה בישראל, והקורס יעסוק בהם.
במקביל יבחן הקורס את תחבירי יצירותיהם של העולים, את זיקתם לאוונגרד הרוסי מתחילת המאה ה- 20 מכאן, ואת זיקתם לאיקונות פרובוסלביות, לריאליזם, לסימבוליזם ועוד מכאן.
מרצים: איזבלה וולובניק, ד"ר דורון לוריא, אלברט סויסה, ד"ר יהושע סימון, ד"ר גדעון עפרת, ד"ר חנה פרוינד-שרתוק, זויה צ'רקסקי, אילנית קונופני, פרופ' לולה קנטור-קזובסקי, פרופ' איליה רודוב, פרופ' רועי רוזן, חגי שגב, רונית שורק, ד"ר טלי תמיר.
יעוץ וליווי מקצועי: ד"ר גדעון עפרת, פרופ' לולה קנטור-קזובסקי, פרופ' איליה רודוב.
למידה משולבת: באקדמית ת"א-יפו ובמקביל בזום.
מחיר לתלמיד חדש: 1,120 ש"ח I מחיר לתלמיד חוזר: 1,040 ש"ח
מחיר בהרשמה מוקדמת עד 10.9.2026 – 985 ש"ח
הנרשמים.ות מקבלים גישה למערכת אקדמית מקוונת ובה הקלטות של ההרצאות למשך שבועיים, והמלצות לקריאה.
לעלויות הקורסים ולמדיניות ביטולים לחצו כאן
ד"ר גדעון עפרת
מבוא: חובן ההיסטורי של תל אביב וירושלים לסנט פטרסבורג ולקייב
ההרצאה תנוע בין שורה ארוכה של אמנים שהגיעו ארצה מאוקראינה מאז תחילת המאה ה- 20 ועד לעלייה הגדולה מבריה"מ-לשעבר, אמנים שהיו בין מניחי היסודות לאמנות בארץ ישראל ותרמו רבות לקידום המודרנה המקומית.
פרופ' איליה רודוב
אני במזרח וליבי במערב: גיאוגרפיה היסטורית, גיאוגרפיה מנטלית
ההרצאה בוחנת את התפיסה התרבותית-אמנותית של הדיכוטומיה מזרח-מערב ביצירתם של אמנים ישראלים בני זמננו, שנולדו ורובם גם הוכשרו מקצועית בבריה"מ-לשעבר. נפתח בהצגה קצרה של מושגי ההיררכיות והשוליים בביקורת האמנות הישראלית, ונמשיך לסקירה של תפיסות ה"מזרח" וה"מערב" בבריה"מ-לשעבר. נתמקד בגיאוגרפיות המנטליות המשתקפות ביצירותיהם של אמנים ישראלים ממוצא סובייטי.
פרופ' לולה קנטור-קזובסקי
מיכאיל גרובמן וקבוצת "לוויתן"
מיכאיל גרובמן, לפני עלייתו לישראל ב-1971, השתייך לקבוצת אמנים מחתרתיים במוסקבה הסובייטית, שהתעצבה תחת השפעה כפולה: של האמנות המערבית ושל האוונגרד הרוסי. הוא היה היחיד בקבוצה זו שהתעניין בזהות יהודית והרהר בדרכיה של אמנות יהודית.
כשהגיע לישראל עם עבודותיו היהודיות, הוא גילה שהאמנים הישראלים המתקדמים ביותר היו שקועים במינימליזם ובאמנות מושגית, ולא גילו עניין בנושא היהודי.
"לוויתן", קבוצתו של גרובמן, הציעה בציורים ובסדרת פרפורמנסים חיבור מקורי בין שפה אמנותית עכשווית לבין רעיונות שנשאבו מן המיסטיקה היהודית.
פרופ' לולה קנטור-קזובסקי
התפתחות פוסט-קולוניאליסטית בקרב האמנים הרוסים בישראל
אמנים שהגיעו לישראל מבריה"מ-לשעבר נוטים בדרך כלל להיכלל בקבוצה אחת כוללת. כעולים, יש להם אכן מאפיינים משותפים רבים: מוצא יהודי והשפה הרוסית. אולם איחודם תחת קורת הגג של השפה הרוסית ממשיך, במידה רבה, את מדיניות הלאומים הסובייטית.
בריה"מ איגדה למעשה מדינות רבות, שחלקן צורפו לרוסיה בכפייה בתקופות שונות בהיסטוריה. במדינות אלה הוחלף האלפבית לקירילית, והן עברו תהליכים שונים של רוסיפיקציה מתוך ניסיון לבסס את ההגמוניה של התרבות והשפה הרוסית.
אמנים עולים רבים הגיעו מרפובליקות לאומיות: מרינה איינבינדר מלטביה, שמואל אקרמן מאוקראינה, ליאוניד בלקלב ממולדובה, מאיר פיצ'חדזה מגיאורגיה. ועד היום איש לא ערך מחקר שבוחן במה הם נבדלים זה מזה. האם אפשר לראות איך התרבות המקומית השפיע על אמנותם?
ד"ר חנה פרוינד-שרתוק
מאיר פיצ'חדזה: השיבה לגיאורגיה
השיבה לגאורגיה אינה מתארת חזרה למקום, אלא חזרה למקור. ההרצאה תעסוק במסעו של מאיר פיצ'חדזה אל מרכזה של התרבות הישראלית, דרך שאלות של שייכות וזיכרון. נראה כיצד דווקא אי־הוויתור על עמדת הזר, הפך למקור כוחו, הן בניסוח עקרונות שפתו האמנותית והן כדמות בקהילת האמנות המקומית.
ד"ר דורון לוריא
ליאוניד בלקלב ומסורת הדיוקן הרוסי
הציור הרוסי העמיד במרוצת המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 מסורת מפוארת של דיוקנאות עצמיים, דיוקנאות של אנשי רוח (טולסטוי, דוסטוייבסקי, פושקין, צ'ייקובסקי, רימסקי-קורסקוב ועוד) ודיוקנאות קבוצתיים. ליאוניד בלקלב איננו באמת רוסי. מוצאו ממולדובה, שהיתה אמנם תחת שליטת בריה"מ עד 1991 – אך היא ישות פוליטית עצמאית. בלקלב ינק ממקורות הדיוקן הרוסי, אולם הוסיף גם נופך אישי משלו – החיפוש הרוחני האישי שהוביל לחזרה בתשובה והתבטא בעוצמה בדיוקנאותיו העצמיים הרבים, שאותם הוא מצייר באובססיביות.
ובעניין אחר: בישראל יש אמנם הרבה רוח, אבל "אנשי רוח" יש קצת פחות, לפחות בעשורים האחרונים. נראה כי סוגת הדיוקן מצאה אחיזה במקומותינו יותר דרך הצילום והסרטים הדוקומנטריים הרלוונטיים לזמננו. ובכל זאת, מכחולו הבוחן ועינו הרגישה של בלקלב החיו את מסורת הדיוקן של אנשי התרבות והרוח של המאה ה-19 ותיארו עבורנו כאן ועכשיו, בעומק ייחודי, אחדים מהם.
אלברט סויסה
טראומה ומלחמה, לנה זיידל: זאבים בהר הבית (2003) שיתופי פעולה של אמנים עולים עם אמנים מקומיים
באוגוסט 2013 אצרתי את התערוכה "זאבי חוצות" של לנה זידל בבית האמנים בירושלים. בקטלוג המצורף לתערוכה הופיעו שני מאמרים על יצירתה – האחד שלי, והאחר מאת היסטוריון האמנות ד"ר גדעון עפרת. כיום, במחשבה שנייה, אני סבור ששני המאמרים הללו מבטאים אי-הבנה עמוקה בין עולמם של הכותבים, ישראלים בדרגות שונות, לעולמה של האמנית, יוצאת בריה"מ. באמצעות הדיון במקרה הקונקרטי של לנה זידל אנסה לחשוף איזושהי תסמונת כללית בפער ששרר במשך שנים בין קהילת האמנים יוצאי בריה"מ לבין שדה האמנות הישראלי המרכזי.
*ההרצאה תתקיים רק בזום
זויה צ'רקסקי
זהות לאומית חדשה: קבוצת ה"הברביזון החדש" ועבודות חדשות ביצירתה של זויה צ'רקסקי
הרצאתה של זויה צ’רקסקי, אמנית ישראלית ילידת אוקראינה ומהציירות הבולטות בדורה, מתחלקת לשניים: חלקה הראשון מוקדש לקבוצת הברביזון החדש שפעלה בארץ בין השנים 2019-2010 – קולקטיב של ציירות ישראליות ילידות בריה"מ שביקשו להחזיר למרכז העשייה האמנותית בארץ את הציור הפיגורטיבי, את מסורת הציור הקלאסית ואת ההתבוננות הישירה בנוף המקומי ובחיי היומיום. בחלקה השני של ההרצאה זויה תציג עבודות חדשות ותספר על יצירתה המשלבת ציור פיגורטיבי עם התבוננות חדה בהיסטוריה, בחיי היומיום ובזיכרון אישי וקולקטיבי, ועל זהותה כאמנית שפועלת בישראל ומתגוררת בניו יורק אך שורשיה נטועים באוקראינה.
*ההרצאה תתקיים רק בזום
רונית שורק וחגי שגב
"סשה מלך ירושלים": סשה אוקון ושושלתו המפוארת – מארק ינאי, מקס אפשטיין ו"ילדי הפרא" – בין קלאסיקה לאוונגרד בציור, רישום, פיסול ואנימציה
סשה אוקון הלך לעולמו בירושלים בנובמבר 2025 והותיר אחריו מורשת אמנותית עשירה. לצד נכסיו התרבותיים נותר מעגל רחב של חברים, עמיתים ותלמידים המתאבלים על לכתו. סשה היה מקור השראה לסובביו בזכות רוחב אופקיו יוצא הדופן, נדיבותו הרבה ונכונותו לחלוק מניסיונו ומהידע הרב שצבר. הוא היה לבה הפועם של חבורה ירושלמית שרובה אמנים יוצאי בריה"מ-לשעבר. דמותו האמיצה, המשכילה והכריזמטית ממשיכה ללוות את יצירתם ולהדהד בה במלוא עוצמתה.
.
ד"ר טלי תמיר
יאן ראוכוורגר – ממוסקבה ליפו: מסביב לשולחן עם מירינקה ומוטינקה
יאן ראוכוורגר, בוגר האקדמיה לאמנות בקייב, עלה לארץ ב-1972 ונחשב לצייר ישראלי לכל דבר. הוא הקים דור של תלמידים, ומציג בגלריות ובמוזיאונים מרכזיים. אבל לימוד מעמיק יותר של גוף העבודות של ראוכוורגר מזהה את המסורות של הציור הרוסי שהביא עמו, במיוחד את ההשפעה המכרעת של מורו ולדימיר וייסברג. יאן פיתח בארץ מסורת ציורית אינטימית וחמה, שלא המשיכה את הניכור והריחוק הרגשי שאפיינו את הציור הפוסט-קונספטואלי הישראלי בשנות ה-70 וה-80. דרך ההשפעה החזקה של הציור הצרפתי בתרבות הרוסית האבנגרדית, יאן משלב השפעות של מאטיס ובונאר עם רוחניות ורכות שמקורה בהשפעות הרוסיות. הוא לא פיתח את הסימבוליזם הרוסי ונשאר נאמן לציור סטודיו מתבונן, קלאסי ורענן בעת ובעונה אחת, שמצטיין במבט חם, חושני וקרוב. הציור שלו תמיד רענן ומפתיע מבחינת הקומפוזיציה אף על פי שהוא נצמד למוטיבים קלאסיים: דיוקן, טבע דומם, נוף ותפנים.
אילנית קונופני ואיזבלה וולובניק
מקורות ההשראה הרוסיים שלי: אמנות עכשווית בישראל
אילנית קונופני תציג את עבודותיו של האמן סשה טמרין (נ' 1986, מוסקבה), תספר על דיאלוג מתמשך עם חווית ההגירה, על חיפוש נקודות השקה עם יוצאי בריה"מ, על מסעות צילום ברחבי העולם ועל נקודת המבט של הזר המבקש להיטמע בקהילות שונות.
איזבלה וולובניק (נ' 1995, ירושלים) תשתף ברפרנסים ובהקשרים סבוכים המניעים אותה כאמנית, ותדון בהשפעת הרב-לשוניות והשפה הרוסית על שפת הציור שלה ועל גוף עבודתה. לצד אלה ובאמצעותם, תטווה את הקשר בין ציור פיגורטיבי-סוריאליסטי-עכשווי לבין חוויה פוסט-סובייטית אישית בישראל.
פרופ' רועי רוזן וד"ר יהושע סימון
ד"ר יהושע סימון
על התערוכות "קרגו-קאלט" (2012) ו"הילדים רוצים קומוניזם" (2017-2016) (30 דקות)
התערוכה "קרגו קאלט" (אוצר: מקס לומברג) היתה תערוכה קבוצתית שהוצגה ב-2012 במובי-מוזיאוני בת ים, וכללה עבודות אמנות עכשוויות של אמנים מהתפוצות השונות של האומה הסובייטית אחרי היעלמות בריה"מ. לכבוד פתיחת התערוכה שלט הכניסה של המוזיאון הוסר, ובמקומו נתלה שלט ובו שם המוזיאון ברוסית, באותיות קיריליות.
מחזור התערוכות "הילדים רוצים קומוניזם" (אוצר: יהושע סימון) הוצג במובי-מוזיאוני בת ים בין השנים 2018-2016, ונדד והתארח במקומות נוספים בעולם. "הילדים רוצים קומוניזם" יוחד ל-99 שנים למהפכה הסובייטית. התערוכה התיכה יחד את הארכיונים של מרכזי ושולי הסוציאליזם שהתקיים במאה העשרים, יחד עם האופק הקומוניסטי של העתיד לבוא, מכאן ומאי שם.
פרופ' רועי רוזן
על "הלילה של ולדימיר" (2011-2014), מקסים קומר-מישקין (60 דק')
"הלילה של ולדימיר" היא העבודה האחרונה, הכימרית, של מקסים קומר-מישקין, אחת הדמויות החמקמקות והטרגיות באמנות הישראלית-רוסית.
האמן הבדוי מקסים קומר-מישקין עלה מרוסיה בשנות ה-90, וייסד את קולקטיב הקבורים בחיים, אמנים יוצאי בריה״מ-לשעבר שבחרו לפעול במעין גטו רוסי משלהם. קומר-מישקין האמין שוולדימיר פוטין זומם לחסל אותו, והתאבד ב-2011. באלבום ״הלילה של ולדימיר״, שעליו עבד בהיחבא, חפצים מונפשים תוקפים את המנהיג הרוסי ולבסוף רוצחים אותו. באיורים ובטקסט חבויים רמזים וקשרים אינספור לקנוניות פוליטיות, לתרבות ולהיסטוריה הרוסית, ולעולמו של היוצר-המהגר.
לעלויות הקורסים ולמדיניות ביטולים לחצו כאן
סמסטר א', תשפ"ז
11 מפגשים
ימי ראשון
מרצה: ד"ר טלי תמיר. אורח: יגאל צלמונה
למידה היברידית
סמסטר א', תשפ"ז
11 מפגשים
ימי ראשון
מרצים: איזבלה וולובניק, ד"ר דורון לוריא, אלברט סויסה, ד"ר יהושע סימון, ד"ר גדעון עפרת, ד"ר חנה פרוינד-שרתוק, זויה צ'רקסקי, אילנית קונופני, פרופ' לולה קנטור-קזובסקי, פרופ' איליה רודוב, פרופ' רועי רוזן, חגי שגב, רונית שורק, ד"ר טלי תמיר
למידה משולבת
סמסטר א', תשפ"ז
9 מפגשים
ימי שני
מרצה: ד"ר גלעד רייך. מרצים אורחים: ג'ניפר אבסירה, יעל בורשטיין, פרופ' דור גז, מארק יאשאייב, ד"ר עפרי כנעני, עו"ד שירי כשר-חיטין, דנה לוי
למידה מקוונת
סמסטר א', תשפ"ז
10 מפגשים
ימי שני
מרצה: צאלה קוטלר הדרי. מרצים אורחים: שוקי בורקובסקי, יאיר ברק, ניר הוד, אריאל הכהן, ד"ר איתי חרל"פ, רונית קרת, אלהם רוקני, דניאלה שריה, ד"ר טלי תמיר
למידה מקוונת