בית לאמנות ישראלית
פברואר 2026. במסגרת הקורס "יצירות מופת - קאנון חדש" סמסטר ב' תשפ"ו
ההבנה שמסה היא בעצם גם אנרגיה אפשרה לעזרא אוריון, מהאמנים המרתקים, המקוריים והמסעירים שידעה האמנות הישראלית, לפתח את "הפיסול הבין-גלקטי". ביום ראשון 1.3.2026 יקיים אודי אדלמן הרצאה אודות הפיסול הבין גלקטי במסגרת הקורס "יצירות מופת – קאנון חדש".
"הפיסול הבין גלקטי של עזרא אוריון הוא אחת מפעולות האמנות הגרנדיוזיות ביתר שנוצרו בישראל", כותב אדלמן, "מה שהחל ביצירתו של אוריון כשאיפה להצבת האדם מול הממדים של היקום כולו התגלגל כסדרה של עבודות החורגות בסדרי מונים מממדי החלל המוזיאלי ואשר עירבו היבטים פיסוליים עם אמנות האדמה והאמנות הקונספטואלית של שנות השבעים והשמונים. פעולה זו מציבה את אוריון כאמן פורץ גבולות תוך כדי היותו אאוטסיידר לקאנון המוסדי".
הפיסול הבין גלקטי היה פעולה מתמשכת. כך, ב-27 באפריל 1992 שוגרה קרן אנכית ממשגר לייזר של רשת וגנר העולמית ממצפה הכוכבים בר-גיורא שליד ירושלים, בתמיכת מוזיאון ישראל וסוכנות החלל הישראלית. השיגור נמשך 55 דקות ו-33 שניות. זה היה בעצם מטיל-אור, או אובליסק אנרגיה, שקוטרו 15 ס"מ ואורכו מיליארד ק"מ. הוא נטש את מערכת השמש תוך חמש וחצי שעות, חלף על פני החללית ווייאג'ר 2 ששוגרה חמש שנים קודם לכן, חדר דרך מיפתח ביקום הנראה ונורה אל תוך האינסוף הגלקטי. זהו מסע אינסופי שיש לו ממד אנושי , כיוון שהוא נוצר בידי אדם אבל מתקיים בממד הבין-יקומי והבין-זמני.
"זוהי פרידה של הפיסול מההיסטוריה החזותית-מוחשית שלו – פרידה מהחומר ומהמסה, שאליהן היה קשור מאז הפרהיסטוריה ואילך.
אל מימד בלתי נראה, בלתי מוחשי – של ישויות אנרגיה ענקיות – החוצות במהירות האור את המרחב הבין-גלאקטי – אל אינסוף היקומים"
עזרא אוריון, 2001
"קתדרלת האור הזאת תגיע לזמנים קדומים, לפני היות האדם על פני כדור הארץ.
ממדי החלל והזמן של הפיסול ההיסטורי מתהפכים.
ולמרות הכול, זהו פיסול".יגאל צלמונה, 2004
מסלול חייו של עזרא אוריון כולל נקודות ציון מכוננות במישור הפרטי והלאומי. הוא נולד באוגוסט 1934 בקיבוץ בית אלפא, וגדל בקיבוץ רמת יוחנן. ב-1950 למד ב'בצלאל', בירושלים. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גולני. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם, בסיומו שימש כמפקד מחלקה וכסגן מפקד סיירת גולני. אוריון שימש במספר תפקידי פיקוד מרכזיים במלחמות יום כיפור וששת הימים. היה ממקימי יחידת האלפיניסטים, והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.
בשנים 1964–1966 למד בלונדון, ב'סנט מרטינס סקול אוף ארט' וב'רויאל קולג' אוף ארט'. בשנת 1967 הצטרף אל מייסדי מדרשת בן-גוריון, שם ניהל את בית ספר שדה במשך שבע שנים. הוא היה ממקימי בית הספר לחינוך סביבתי בשדה בוקר ופיתח תוכניות לימוד בנושאים סביבתים. עיצב את מצבות דוד ופולה בן-גוריון שליד המדרשה. בשנת 1967, בהשפעת זרם אמנות האדמה פיתח תפישה הקוראת לפיסול לצאת מהגלריות והערים אל המרחב. "הפיסול חייב להיות גבוה הרחק מעל האנשים".
ב-1981 הקים וערך את כתב העת הבין-תחומי 'סביבות'. לימד ב'בצלאל' וב'מכללה לאומנות חזותית' בבאר שבע. הוביל סדנאות אמנים מדבריות בסיני, בנגב ובסדום. בשנת 1980 החל לראות את הכוחות המעצבים את פני כדור הארץ כ"פיסול טקטוני". הפסלים הסביבתיים שיצר מכוונים אל קווי שבר גאולוגיים ואל רכסי הרים. אוריון התווה קווי אבנים ובנה מדרגות מאבן מקומית, מעין "כני שיגור של ההכרה".
ב-1987 פיתח את הפיסול ה"בין-גלקטי", המתייחס אל אנרגיה כאל חומר פיסולי. בשיתוף עם נאס"א וסוכנות החלל הישראלית הוא שיגר אלומות של קרני לייזר מהתחנות של רשת 'וגנר'. "אובליסק אנרגיה, מיליארד ק"מ גובהו, קתדרלת אור הנוסקת במהירות האור, בניצב למישור הגלקסיה".
ב-2007 הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון הנגב לאמנות, בבאר שבע. באוקטובר 2015 נפטר. אוריון נקבר במדרשת שדה בוקר.
"הגעתי לנגב ב-67 ומאז אני נמצא איתו באישהו דיאלוג הולך ומתרחב.
"במשך 30 שנה עשיתי עבודות בנגב, פסל בשש שנים עם הרבה הכנה עם הרבה התוודעות לכל הסביבה גם באתר המיידי גם במרחב שסביבו.
"אם הייתי צריך בשתי מילים להציע את המתכון – פיסול במשורה".
עזרא אוריון
עזרא אוריון עסק גם בשירה ופרסם ספרי שירה במקביל לפעילותו כפסל: "לילה גבוה" (1969), "אבק רוחות" (1972), "טרמינל רוחות" (1975), "ערפיליות אבק" (1977), ו"תהומות אבק" (1980).
הנושא המרכזי בשירתו הוא מצבו של האדם: טרגדיית הקיום והגורל האנושי והתמודדות האדם עם שנגזר עליו – מוות בלתי נמנע.
השירה היא ביטוי לייסורי תודעת חייו הקצרים והחטופים של האדם, ולזמניות הקשה מנשוא של הקיום האנושי. אל מול היקום וממדיו האינסופיים במרחב ובזמן ניצבת אפסותו של הקיום האנושי במלוא עליבותה, כפרטים וכאנושות בכללותה.
חיי האדם מלווים בתחושת חוסר תכלית וחוסר מוצא ומנוס מגורל בלתי נמנע של מוות וכיליון, המשותף לאנושות כולה. אוריון מביע בשירתו את שאיפת האדם לגבור על ארעיותו.
"העבודה שלו שאני הכי אוהב היא זו שעל שפת המצוק במצפה רמון. אתה מסתובב שם מוקסם, ממוגנט. אי אפשר להסביר את זה, רק לחוות את זה שם. זה שקט, מדויק ויושב נכון.
"יכול להיות שהתרומה הכי גדולה של עזרא כפסל, היא בקנה המידה. בגודל הטווחים של העבודה הפיסולית שלו. האיש שאמר: "אנחנו כאן" הסתכל הכי רחוק"
מיכה אולמן, 2013
"רעיון שדה הפסלים של אוריון בנגב מ-1968 היה חלק ממגמת ההתנגדות הרומנטית לעיר הגדולה, לכרך. אוריון דיבר אז נגד הפיסול המעוצב בידי הכרכים, שהגלריות הן איי הקיום שלו – מגרשים נמוכי תקרה, מוקפי קירות. זהו פיסול זמני, קטן-ממדים, שעשוי על-פי מידת הדלתות של המבנה שהפסלים חייבים לעבור דרכן; פיסול מיניאטורי ובורגני.
"כדי לחולל חוויות בעוצמה רוחנית חזקה הפיסול צריך להיות גדול, טען אז אוריון. עליו להתנשא הרחק מעל האנשים, להשתרע על-פני מאות מטרים. הוא חייב לשלוט במלוא היקפו של החלל ולהכיל את האנשים בחלליו הפנימיים והחיצוניים. אוריון דיבר על שדה הפסלים שלו במונחים של פריצות אור לתוך מסות גבוהות של חושך עטוף בטון; קתדרלות של אור ואבן. הוא דיבר על מערכות פסלים, על קהילות פסלים וכמובן על שדות פסלים".
מתוך דברים שאמר יגאל צלמונה ביום עיון לכבוד עזרא אוריון באפריל 2004, מדרשת שדה-בוקר.
בשנת 1986 יזם עזרא אוריון את השלב השני של הפארק לפיסול מדברי במצפה רמון על שפת מכתש רמון. אוריון יצר את העבודה "שדה של סלעים", כמרכיב הגדול ביותר בפארק; פסל המתפרס על שטח של 100 על 200 מטרים. סרט זה מציג את עבודתו של עזרא אוריון, החזון, התפיסה, הרעיון של פיסול טקטוני והשפעה הרגשית שלו על הצופה. הסרט משתמש בטכניקת צילום Time-lapse בתנועה מבוקרת וכולל קטעים מתוך ספרו של אוריון 'פיסול בין-גלקטי' (2001) כדי לתאר את עבודתו >>
"כשאבא חלה באלצהיימר הוא ריכז מאמץ אחרון והוציא ספר סיכום. היו בו צילומים של עבודות הפיסול ומניפסטים של תפיסתו האמנותית. הספר נקרא 'פיסול בין-גלאקטי' והודפסו ממנו 1000 עותקים. לצערנו, רוב הספרים ההם נגרסו. במהלך השנים נשאלתי איפה אפשר למצוא את הספר ההוא, הגרוס.
אחרי מותו של אבא, מצאתי בסטודיו אוצרות – מכתבים, רישומים, איורים, ציורים, תרשימים, פוסטרים וחוברות שהדפיס, טיוטות של שירה – דברים נפלאים. החלטתי להוציא את הספר מחדש ולהרחיב אותו. אספתי את הצילומים והמניפסטים מהספר הקודם, הוספתי ראיונות, מאמרי דעה, מכתבים אישיים, טעימות מהשירה ותמונות מהאלבום המשפחתי. הספר החדש מתאר את פניו הרבים של האיש – אמן, מפקד, מדריך, משורר… הספר נוצר כמאמץ משותף של אנשים שאהבו את עזרא ואוהבים את יצירתו.
בספר, 'עזרא אוריון – פַּסָל בין-גלקטי' יש 336 עמודים, המודפסים באיכות מעולה וכרוכים בכריכה קשה. אתם מוזמנים לקנות את הספר ולקחת חלק בשימור מורשתו האמנותית של עזרא אוריון".
אנא כתבו לי: alonoriong@gmail.com
תודה רבה,
אלון אוריון
