יונתן אמיר: "האמנות הפכה לתופעה מקודשת בפני עצמה"

ראיון מיוחד עם יונתן אמיר לקראת פתיחת הקורס "נגד הרוח" שיעסוק בדת ובחילון, בכפירה ובנשגב - בחיי היומיום ובעולם האמנות. "חלק גדול מהמתחים שאנחנו חווים עכשיו, בעוצמות מאוד גדולות, קשורים לשאלות דתיות. אפשר לנסות לחלן ולהגיד שאלו מתחים לאומיים, אבל גם לדיונים במעמד החוק ובאופי הריבונות יש יסודות דתיים".
מיכאל סגן-כהן, תורה נביאים כתובים, 1978
רעות ברנע

רעות ברנע

אפריל 2023. דימוי: מיכאל סגן-כהן, תורה נביאים כתובים, 1978

"בשיח הציבורי הפופולרי בימינו יש הגדרות יחסית מסודרות למושגים דת וחילוניות. אלה הגדרות שנוצרו בעידן המודרני, במאתיים השנים האחרונות" אומר יונתן אמיר, שבסמסטר הקיץ ינחה את הקורס "נגד הרוח – עימותים תיאולוגיים באמנות ישראלית". "לקראת סוף המאה ה-20 למדנו להבין שאלה הגדרות כוללניות ודיכוטומיות. הן מתקשות לשקף מנעד רחב של תפיסות דתיות וחילוניות גם יחד, ופתיחה ביקורתית שלהן מובילה להבנה שכל אחד מהמושגים הללו – דת או חילוניות – מכיל משהו מתוך המושג הקוטבי לו".

המתח בין דת לחילון ובין תפיסות שונות של שני המושגים, מסביר אמיר – חוקר ומבקר אמנות, מרצה ועורך שותף של מגזין האמנות "ערב רב״ – מלווה את האמנות הישראלית מראשית דרכה. ״בוריס שץ מכריז בראשית המאה שהאמנות היא מקדש והאמנים הם כוהניו, ובכך יוצר פעולת קידוש וכפירה במשפט אחד. העניין קשור גם ליחס בין דת לאמנות בעידן המודרני, וגם לעובדה שבישראל שאלת היהדות היא לא רק שאלה דתית, אלא גם לאומית". באמצעות כמה מקרי בוחן של אמנות ישראלית יגע אמיר במהלך הקורס בקטגוריות שונות שקשורות למחשבה על דת וחילון, ומושגי משנה תיאולוגיים כמו מיתוס, רוחניות, טקסים או אמונות.

״בוריס שץ מכריז בראשית המאה שהאמנות היא מקדש והאמנים הם כוהניו, ובכך יוצר פעולת קידוש וכפירה במשפט אחד. העניין קשור גם ליחס בין דת לאמנות בעידן המודרני, וגם לעובדה שבישראל שאלת היהדות היא לא רק שאלה דתית, אלא גם לאומית"

 

יונתן אמיר
אסי משולם, התפילה, 2012. צילום: הילית כדורי

בקורס, שיתקיים בלמידה היברידית, יתרכז אמיר בכל שיעור במקרה אחד של אמן, אמנית או קבוצת אמנים ישראלים שעבודותיהם מדגימות עיסוק בנושאים הללו. "מה שמעניין בעיניי הוא שבגלל שאמנות היא לא דרשה תיאולוגית סדורה וגם לא מאמר בפילוסופיה או היסטוריה, יש לה כוח לפרוע סדרים. היא קצת לא ממושמעת, ולכן לצד ייצוג של תפיסות תיאולוגיות כאלה או אחרות היא מסוגלת גם לפתוח כיווני מחשבה לא שגרתיים".

זה משהו שאופייני בעיקר לאמנות ישראלית?
״בישראל השילוב של יהדות כדת וכלאום יוצר מתח מיוחד, אבל תהליכים דומים מופיעים גם במקומות אחרים. בעידן המודרני אמנות מערבית הפסיקה לייצג תכנים דתיים מפורשים, מה שלכאורה אפשר לתאר כחילון. אבל בה בעת האמנות גם הפכה לתופעה מקודשת בפני עצמה. גם במדינות בהן מתעסקים בדת באופן פחות אובססיבי, אפשר לראות איך חווית הצפייה באמנות נותרת חוויה מקודשת, ואיך תכנים דתיים שהורחבו באמצעות המושג רוחניות, נפוצים מאוד באמנות, ולמעשה מעולם לא נעלמו ממנה״.

"האמנות הפכה לתופעה מקודשת בפני עצמה. גם במדינות בהן מתעסקים בדת באופן פחות אובססיבי, אפשר לראות איך חווית הצפייה באמנות נותרת חוויה מקודשת, ואיך תכנים דתיים שהורחבו באמצעות המושג רוחניות, נפוצים מאוד באמנות המערבית" 

"טרנספורמציות רוחניות". אתי אברג'יל. צילום: שלמה סרי
עבודה של אתי אברג'יל, מהאמניות האורחות בקורס. אורחים נוספים: אסי משולם, נירה פרג, ד"ר גדעון עפרת. צילום: שלמה סרי

בשיעור המבוא של הקורס יעסוק אמיר בדוגמאות בינלאומיות ומקומיות מוקדמות של אמנות שנוצרה בזיקה לתהליכי קידוש וחילון. שאר השיעורים יעסקו במקרים מקומיים של אמנים מהמחצית השנייה של המאה ה-20 וראשית המאה ה-21, חלקם יחידים וחלקם בצמדים או קבוצות. "אעסוק גם באמנות וגם בכתיבה האוצרותית והמחקרית עליה, ואראה כיצד פעולותיהם של אמנים והמשמעויות שיוחסו לעבודתם, מאתגרות את מושגי הדת והחילון ומציעות דרכי מחשבה שחומקות מההבחנות ביניהם".

במסגרת הקורס יוקדשו שלושה שיעורים למפגשים עם אמן ואמניות בנות זמננו שאפשר לזהות את התהליכים הללו בעבודותיהם. "אתי אברג'יל היא אמנית שעוסקת במושג מסורת, שיש לו הקשרים דתיים ואמנותיים", מסביר אמיר. "העבודות שלה יוצרות טרנספורמציות רוחניות, ובה בעת הן מאוד חומריות וגשמיות. עבודות הוידאו של נירה פרג עוסקות בטקסים שמתרחשים ליד הקדושה – גרירת מחסומי שבת בכבישים, ניקוי זירות פולחן, החלפת אולמות תפילה, צעידה בדרך לאתר מקודש. אסי משולם יצר דת שלמה כפרויקט אמנותי – דת אנרכיסטית שאפשר לראות כפרודיה, אבל גם כמצע לדיון ביחס הדתי וחילוני לשאלות של טומאה וטהרה, מיתוסים, סמלים מקודשים ועוד". בנוסף, תתקיים בקורס גם הרצאת אורח של ד"ר גדעון עפרת, שתעסוק במושג כפירה באמנות.

כשאנחנו מתייחסים למצב הנוכחי בארץ, אלה תהליכים שבעינייך ילכו ויתגברו? או דווקא יתמעטו?
"הרבה פעמים אמנות והתגובות שהיא מקבלת מסמנות מגמות חברתיות כשהן עדיין מתחת לפני השטח. לאמנים יש אינטואיציות שאולי לא מנוסחות במפורש כמו מאמר בעיתון או ספר עיון, אבל הן מזהות זרמי עומק ומגיבות להם. אני חושב למשל על התערוכה המפורסמת של סיגלית לנדאו ״הארץ״, שהוצגה לפני 21 שנה על רקע האינתיפאדה השנייה, וכיום מצטיירת גם כנבואת חורבן אקלימי של אפוקליפסה בקנה מידה תנכ״י. חלק גדול מהמתחים שאנחנו חווים עכשיו בעוצמות מאוד גדולות קשורים לשאלות דתיות. אפשר לנסות לחלן ולהגיד שאלו מתחים לאומיים, מתחים בין מגזרים ומתחים על בסיס סוציו אקונומי, וגם זה נכון. אבל לדיונים במעמד החוק, אופי הריבונות ומקור סמכותה, תפיסות של צדק, גבולות קהילתיים ועוד יש יסודות דתיים שנמצאים ברקע גם בין היהודים לערבים וגם בין היהודים לבין עצמם. אני לא יודע לומר אם המתחים עצמם יתגברו או ירגעו, אבל משוכנע שכדי להבחין בכך כדאי לראות אמנות".

"חלק גדול מהמתחים שאנחנו חווים עכשיו בעוצמות מאוד גדולות קשורים לשאלות דתיות. אפשר לנסות לחלן ולהגיד שאלו מתחים לאומיים, מתחים בין מגזרים ומתחים על בסיס סוציו אקונומי, וגם זה נכון. 

"אבל לדיונים במעמד החוק, אופי הריבונות ומקור סמכותה, תפיסות של צדק, גבולות קהילתיים ועוד יש יסודות דתיים שנמצאים ברקע גם בין היהודים לערבים וגם בין היהודים לבין עצמם. אני לא יודע לומר אם המתחים עצמם יתגברו או ירגעו, אבל משוכנע שכדי להבחין בכך כדאי לראות אמנות"

נירה פרג, סטיל מהווידאו "ישמעל"

נגד הרוח: עימותים תיאולוגיים באמנות ישראלית

קורס חדש! הפתיחה במאי 2023. מרצה: יונתן אמיר. אורחים: אתי אברג'ל, אסי משולם, ד"ר גדעון עפרת, נירה פרג
Facebook