טניה כהן עוזיאלי: "מוזיאון תל אביב הפסיד 10 מיליון שקלים בשלושה חודשים, אבל אני עם הפנים קדימה"

השבוע כינסה כהן עוזיאלי את צוות האוצרים של המוזיאון לפגישה. "אמרתי להם שכולם מסביבנו מדברים על עידן פוסט קורונה ושואלים איך התערוכות יתקיימו בעתיד ואיך שוק האמנות יראה. אבל אני רוצה לשמוע אותם ומה הם חושבים, איך לדעתם כדאי להיערך לעתיד". שינויים בלוח התערוכות כבר נעשו בעיצומו של המשבר – תערוכות שתוכננו להתקיים בקיץ נדחו לקיץ 2021. "עכשיו אנחנו מרכיבים את הפזל הזה מחדש וזה מורכב מהרבה קריטריונים של תמהיל ותקציב: תערוכות עוגן, תערוכות למיטבי לכת, תערוכות שמתאימות למשפחות וילדים וכאלה שנותנות מענה לפעילות מקומית, זה תמהיל קשה להרכבה ועכשיו נטרפו כל הקלפים".

אחד הקריטריונים המשמעותיים הוא כמובן התקציב. הפתיחה המחודשת של המוזיאון כלל צמצום שעות הפעילות וחזרה לפעילות של פחות מחצי מצבת עובדי המוזיאון, כך שהמבקרים הופתעו לגלות ולקרוא בפרסום ב"הארץ" שבמקום השומרים והסדרנים בחללי התערוכות עומדים האוצרים עצמם, מה שהוביל לגל ביקורת על המוזיאון על כך שהשאיר דווקא את מי שהכי זקוקים לפרנסה – בחוץ. "אני לא חושבת שכל מי שהשמיע ביקורת יודע את העובדות והייתה קצת התייפיפות", עונה כהן עוזיאלי, "אנחנו חזרנו לפעילות מצומצמת עם צוות מצומצם. מעגל העובדים של המוזיאון מחולק לכמה מעגלים: יש את הצוות שהוא צוות קבע, יש צוותים שהם סוג של קבלני משנה ויש כל מיני חברות שעובדות אצלנו. אם סופרים את כולם מגיעים לאלף עובדים אבל 230 זה מספר העובדים שעובדים שנים במוזיאון ואני מחויבת אליהם. החזרנו 40% מהעובדים כדי לתת מענה לקהל, גם אם זה אומר שאנחנו, כולל אני, נעבוד בהקמת תערוכות ונהיה סדרנים". 

מתי צפויים לחזור לעבודה גם הסדרנים והשומרים?

"זה תלוי בפיצויים של המדינה ובתרומות שנקבל. אני אופטימית שבפעימה הבאה נחזיר את השומרים ובפעימה שאחריה נחזיר את הסדרנים. אני חושבת שהשמירה באולמות יצרה גאוות יחידה בצוות של העובדים ואפשרה לנו להסתכל על איך הקהל מגיב, כל אחד מהאוצרים אסף תובנות עמוקות בעקבות זה".  

מה אפשר להגיד על התערוכות העתידיות שהמוזיאון צפוי לקיים? אפשר להניח שתערוכה בהיקף של ג'ף קונס שמורה לעידן שלפני ימי הקורונה.

"אחד הדברים שאנחנו לוקחים בחשבון זה שהתקציב שלנו יהיה יותר מצומצם. אבל לא הייתי רוצה לנקוט עמדה ולהגיד שמעכשיו אנחנו רק מסתמכים על אמנות מקומית. לא, ההפך הוא נכון – אנחנו פותחים מחדש את החשיבה. אני חושבת שזמני משבר הם זמנים שמאפשרים לנו להיערך ולהעריך מחדש מה שיש לנו. אנחנו כנראה נצטרך להיות יותר צנועים ובכלל, אני חושבת שצניעות זה המסר של התקופה שכולנו עוברים. אבל זה לא אומר שלא נחפש אמנות עכשווית בינלאומית או שלא נפיק תערוכות שיש להם איכות גבוהה. צריך לחשב את המסלול מחדש ולעבוד בצורה אחרת ועם תקציבים, למצוא שותפים נכונים לדרך ולחשוב על שיתופי פעולה גם עם מוזיאונים אחרים".

ומה לגבי הפילנתרופים, הם עדיין שותפים לדרך?

"עולם הפילנתרופיה זה כמו עציצים שצריך להשקות כל הזמן ולקיים יחסי גומלין. היו לי כמה נסיעות שהתבטלו וכרגע אני לא יכולה להגיע אליהם. נדרש ממני לבנות מחדש את המערך ביחד עם עירית רפפורט, יו"ר אגודות הידידים הבינלאומית של מוזיאון תל אביב. אז יש כרגע עצירה ואי ודאות, העולם של הפילנתרופיה משתנה וגם את זה אנחנו צריכים ללמוד".

כך או כך, כהן עוזיאלי מצביעה על התערוכות הנוכחיות שמציגות במוזיאון ומציעה קריאה מחודשת: "באופן מקרי ואולי לא מקרי מקבץ התערוכות כיום במוזיאון רלוונטי ואקטואלי לתקופה הזאת, כמו שלא יכולנו לדמיין שיהיה. למשל, התערוכה של ויליאם קנטרידג' "ביתר מתיקות נגנו את הריקוד" (אוצרת: רותי דירקטור, עוזרת לאוצרת: גלית לנדאו אפשטיין) היא מגה אינסטליישן וידאו שמדברת על מין תהלוכה היסטורית ומזכירה קצת את הריקודים המקברים, את ריקוד המוות של ימי הביניים או תהלוכת לוויה אפריקנית, והנה אנחנו קוראים את התהלוכה ההיסטורית הזאת אחרת כשאנחנו מסתכלים על האירועים שקורים בעולם. או, למשל, התערוכה "אם בלילה חורפי עוברת אורח" (אוצרת: רותי דירקטור) של מקבץ אמנים עכשוויים עם כמה נציגים של אמנות אפרו-אמריקאית שמדברים על הזהות והקושי של הגבריות השחורה, על רקע המהומות בארצות הברית התערוכה הזאת הופכת למשהו אחר, נוספו רבדים חדשים, אני רק מדברת על זה וזה עושה לי צמרמורת".