הוכרזו הזוכים במענק למחקר אוצרותי 2024 בית לאמנות ישראלית

חברי הוועדה לשנת 2024 הם: ד"ר דליה מנור, פרופ' דורון רבינא, ד"ר אסנת צוקרמן רכטר ועידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית, כיו"ר ומשקיפה.

מנימוקי השופטים
הצעתם של פאדי פאר ונוגה דוידסון "כפר קדס כמקרה בוחן להתבונן בתהליכי מחיקה שיטתיים של המקום והזיכרון הפלסטיני, דרך דיאלוג בין קבוצת אמנים ויוצרים לבין מחקר ארכאולוגי", היא פרויקט מחקרי מובהק שעוסק בסוגיות רגישות הנוגעות לתשתיות הקיום המשותף הישראלי-פלסטיני בישראל. ההצעה מתבססת על חפירה ארכיאולוגית בכפר קדס, כפר שנעקר בשנת 1948 ונמצא כיום בתחום האתר הארכיאולוגי של תל קדש. המחקר נערך בארבע השנים האחרונות על ידי ארכיאולוגים ישראלים ובראשם פרופ' רפאל גרינברג מאוניברסיטת תל אביב וגדעון סולימני, ממייסדי עמותת "עמק שווה", יחד עם קבוצת סטודנטים לארכיאולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

בהמשך למחקר הארכיאולוגי שמשקף תפיסה על פיה הארכיאולוגיה מניעה תהליכים חברתיים וכלכליים לטובת הכלל, הפרויקט של פאדי פאר ונוגה דוידסון מציע לבחון באמצעות פעילות אמנותית רב-תחומית כיצד המחיקה השיטתית של חיים, מקומות, זיכרונות וסיפורים פלסטיניים פוגעת בהיסטוריה ובזהות הישראלית והפלסטינית גם יחד. תוצרי המחקר המתוכננים הם תערוכה המבוססת על תהליכי עבודה משותפים של תשע.ה אמנים.ות יהודים וערבים ושבמסגרתה יגובשו תשעה פרויקטים חדשים וספר שייתן ביטוי לתהליכי המחקר והעבודה.

"תוצרי המחקר המתוכננים הם תערוכה המבוססת על תהליכי עבודה משותפים של תשע.ה אמנים.ות יהודים וערבים ושבמסגרתה יגובשו תשעה פרויקטים חדשים וספר שייתן ביטוי לתהליכי המחקר והעבודה"

הצעתם של פאדי פאר ונוגה דוידסון נותנת ביטוי לכיוונים עכשוויים באוצרות שנטענים מהדיסציפלינה הקרויה "אמנות מבוססת מחקר" ומגיבים אליה בכלים אוצרותיים. שיתוף הפעולה עם מוזיאון אום אל-פחם לאמנות שמצוי בתהליכי שינוי, התרחבות והכרה כמוזיאון משרת היטב הן את הפרויקט הזוכה ואת המוזיאון המציג.

הצעתה של הדס מאור לתערוכה קבוצתית "חתך פנימי" במוזיאון ישראל היא עיון היסטוריוגרפי ועם זאת עכשווי בתופעה אמנותית שהתפתחה בשנות ה־70 בירושלים, בעיקר סביב מוזיאון ישראל. עיקרה של התופעה היתה יציאה מן הקנון של הציור המופשט השליט באותה עת ויצירה של מגמה חדשה של אמנות חוקרת המשתמשת במדיומים לא מקובלים ומתמקדת במעשה האמנות כפעולה בעולם. כיחידים, האמנים שיוצגו בתערוכה, זכו להכרה ולהוקרה על פועלם וגם תערוכות שהיו לציוני דרך, במיוחד "מושג+אינפורמציה" תועדו ותוארו. אולם כתופעה קבוצתית של אמנים הפועלים במקביל, בהיקף עשייה משמעותי, המעוגן בחשיבה חקרנית אודות עצם מעשה האמנות, ובמהלכי פעולה הדוקים, הנשענים על איפוק וצמצום, על רגישות עצורה ומתאפיינים באיכות ספציפית, סובייקטיבית ולא נרטיבית – לא זכתה אמנות התקופה למבט מעמיק, מעבר להשוואה על הציר הניגודי של תל אביב – ירושלים, או על בסיס קטגוריות ז'נריות ("אמנות אדמה" וכד') או בהקשר מקומי-לאומי ופוליטי.

הצעתה של הדס מאור, אוצרת עצמאית רבת ניסיון, זוכת פרס האוצר לשנת 2023, מבקשת להציג באור חדש את אמנות שנות השבעים מתוך הקשרים רחבים, תרבותיים, סוציולוגיים והיסטוריוגרפיים. יתר על כן, התערוכה מבקשת לטוות שרשור בר תוקף אל אמנות זמננו והצבעה על זרם נוכח באמנות הישראלית השומר על רציפות וחוצה דורות ומגדרים, שמסיבות שונות טרם נוסח במובהק.

"התערוכה מבקשת לטוות שרשור בר תוקף אל אמנות זמננו והצבעה על זרם נוכח באמנות הישראלית השומר על רציפות וחוצה דורות ומגדרים, שמסיבות שונות טרם נוסח במובהק"

המבט החוזר אל עקרונות טהורים של המודרניזם כפי שבאו לידי ביטוי באותן שנים של התנסויות חדשות ונוכחים גם בקרב אמנים עכשוויים טומן בחובו גם ביקורת, ולו בעקיפין, על ההיסטוריוגרפיה השלטת, זו המעמידה את הזהות המקומית כמפתח מרכזי לפרשנות וכהצדקה מתמשכת לעצם יצירת אמנות במקום הזה.