בעבודותיה בצילום, ווידאו, פיסול, רישום ומיצב, יצרה מיכל רובנר שפה אמנותית חדשה.

עבודותיה נעות בין הפואטי לפוליטי, בין ארכיאולוגיה למדע, ומעלות שאלות של זהות, מקום והקיום האנושי. עבודותיה של רובנר הוצגו בלמעלה מ-70 תערוכות יחיד, ביניהן: רטרוספקטיבה במוזיאון וויטני לאמנות, ניו- יורק (2002), הביתן הישראלי בביאנלה בונציה (2003), ותערוכת יחיד בשלושה אגפים במוזיאון הלובר בפריז (2011). עבודותיה של רובנר מוצגות באוספי מוזיאונים מובילים בעולם.

רובנר יצרה עבודות קבע לאתרי זיכרון: נוף חיים / המוזיאון ההיסטורי ביד ושם. הבהובי חיים / מוזיאון אושוויץ-בירקנאו. נופי עקבותיהם / היכל הזכרון הלאומי בהר הרצל.

עבודותיה בחללים ציבוריים כוללות: Passages / וידאו-פרסקו בתחנת המטרו בנאפולי.Transitions / עבודת קבע בתחנת הרכבת התחתית קאנארי וורף בלונדון.

בכניסה לבניין החדש של הספרייה הלאומית בירושלים מוצגת עבודת הקבע זמן שבור, ושתי עבודות קבע נוספות מוצגות ברחבי הספרייה.

בעקבות אירועי ה-7 לאוקטובר יצרה רובנר את איתותים – עבודת וידאו שהוקרנה בירושלים, תל אביב וניו יורק, אשר מהדהדת את משבר החטופים והצורך הדחוף להשבתם. עבור 'כיכר החטופים' בתל אביב יצרה את שביל ברושים – מיצב לזכר החטופים החללים.

בשנת 2010 זכתה לעיטור אביר מסדר האמנויות והספרות של צרפת, בשנת 2018 קיבלה פרס א.מ.ת, בשנת 2021 הוענק לה עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדראלית של גרמניה וב-2023 קיבלה את פרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית.