בוגרת תואר ראשון באוניברסיטה העברית ותואר שני ושלישי באוניברסיטת תל אביב.

בשנים 1994 – 2004 כיהנה תמיר כאוצרת גלריה הקיבוץ בתל אביב ועסקה בעיקר בחקר התמורות והשינויים שעברו על התנועה הקיבוצית בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה. תקופה זו זכתה לסיכום מהדהד בתערוכה "לינה משותפת, קיבוץ וקבוצה בתודעה הישראלית", שהוצגה בקיץ 2005 במוזיאון תל אביב ועוררה תגובות רבות. בין השנים 2005 – 2010 כיהנה תמיר כאוצרת ראשית של מוזיאון נחום גוטמן לאמנות בנווה צדק ואצרה, בין היתר, סדרת תערוכות מסע והרפתקה בהשראת ספר הילדים הראשון של גוטמן "לובנגולו מלך זולו". תערוכותיה במוזיאון נחום גוטמן שילבו, לצד עבודותיו של גוטמן עצמו, עבודות של אמנים עכשוויים, שהרחיבו את המבט והשיח סביבו. את התערוכה הרטרוספקטיבית "דודו גבע – פשר החיים" אצרה תמיר במוזיאון כשנתיים לאחר מותו של גבע, שהיה הזוכה הראשון בפרס האיור ע"ש נחום גוטמן. בשנת 2010, עם סיום כהונתה במוזיאון נחום גוטמן, זכתה תמיר בפרס האוצר מטעם משרד התרבות.

כאוצרת עצמאית אצרה תמיר כמה רטרוספקטיבות: "יוחנן סימון – דיוקן כפול" (מוזיאון תל אביב, 2001), "רות שלוס – עדות מקומית"; (המשכן לאמנות, עין חרוד, 2006), "שמואל-כץ – ימי הדיו" ( המשכן לאמנות עין חרוד, 2013), והתמחתה בתערוכות נושא, תלויות-מחקר: "שבת בקיבוץ – יחסי יחיד וחברה בתרבות הקיבוצית"; (בית אורי ורמי נחושתן, שהקדימה את "לינה משותפת" (מוזיאון תל אביב, 2005), "בריסטולים: קיר, כיתה, חברה" (מוזיאון בת ים לאמנות עכשווית, בשיתוף עם מאיר טאטי, 2011), "התערוכה החקלאית – חקלאות מקומית באמנות עכשווית" (מוזיאון פתח תקווה לאמנות, 2015), "בטון-בולימיה" (בית בנימיני, 2014), "ילד ישן בכד – על חימר וביוגרפיה" (בית בנימיני, 2017). בנוסף אצרה תערוכות יחיד להדס עפרת, לדרורה דומיני, לזיוה בן ערב רבינוביץ, לשי עבאדי ועוד.

תמיר כתבה מאמרים רבים בכתבי עת וב"ערב רב", ופרסמה קטלוגים וספרי מחקר באמנות ישראלית. ב-2022 יצא לאור ספרה "המשותף קיבוץ": אמנות מהצד השמאלי 1978 1988", בתמיכת "בית לאמנות ישראלית" ובהוצאת מכון יד יערי ועמותת מרסל לקידום תרבות ואמנות. ב-2023 יצא ספרה "יוסף הוכמן: צילום", בהוצאת יד יערי.

תמיר מרצה ב"בית לאמנות ישראלית" מאז היווסדו ובשנים האחרונות היא ממשיכה את פועלו של ד"ר גדעון עפרת בהוראת קורס המבוא הכללי בהיסטוריה של אמנות ישראלית.