התפתחות פוסט-קולוניאליסטית I פרופ' לולה קנטור-קזובסקי וד"ר חנה פרוינד-שרתוק
למידה משולבת
מרצות: פרופ' לולה קנטור-קזובסקי וד"ר חנה פרוינד-שרתוק
פרופ' לולה קנטור-קזובסקי
התפתחות פוסט-קולוניאליסטית בקרב האמנים הרוסים בישראל
אמנים שהגיעו לישראל מבריה"מ-לשעבר נוטים בדרך כלל להיכלל בקבוצה אחת כוללת. כעולים, יש להם אכן מאפיינים משותפים רבים: מוצא יהודי והשפה הרוסית. אולם איחודם תחת קורת הגג של השפה הרוסית ממשיך, במידה רבה, את מדיניות הלאומים הסובייטית.
בריה"מ איגדה למעשה מדינות רבות, שחלקן צורפו לרוסיה בכפייה בתקופות שונות בהיסטוריה. במדינות אלה הוחלף האלפבית לקירילית, והן עברו תהליכים שונים של רוסיפיקציה מתוך ניסיון לבסס את ההגמוניה של התרבות והשפה הרוסית. אמנים עולים רבים הגיעו מרפובליקות לאומיות: מרינה איינבינדר מלטביה, שמואל אקרמן מאוקראינה, ליאוניד בלקלב ממולדובה, מאיר פיצ'חדזה מגיאורגיה. ועד היום איש לא ערך מחקר שבוחן במה הם נבדלים זה מזה. האם אפשר לראות איך התרבות המקומית השפיע על אמנותם?
ד"ר חנה פרוינד-שרתוק
מאיר פיצ'חדזה: השיבה לגיאורגיה
השיבה לגאורגיה אינה מתארת חזרה למקום, אלא חזרה למקור. ההרצאה תעסוק במסעו של מאיר פיצ'חדזה אל מרכזה של התרבות הישראלית, דרך שאלות של שייכות וזיכרון. נראה כיצד דווקא אי־הוויתור על עמדת הזר, הפך למקור כוחו, הן בניסוח עקרונות שפתו האמנותית והן כדמות בקהילת האמנות המקומית.
למידה משולבת באקדמית ת"א יפו ובמקביל בזום.
אודות הקורס
בין שנות ה- 70 לשנות ה- 90 של המאה הקודמת, שני גלי עלייה גדולים מברית המועצות-לשעבר הביאו לישראל כמות מרשימה מאוד של אמנים חזותיים, שברובם מצאו את עצמם אבודים בין עולם אמנות סובייטי, הנתון לציוויי המשטר הקומוניסטי (או לניסיון למרוד בו במחתרת) לבין המודרניזם המערבי שחלחל לאמנות הישראלית. אמנים, שזכו לכבוד ולחסות מצד הממסד בבריה"מ, מצאו עצמם בישראל בודדים ונטולי הערכה ממסדית. הקורס בא למלא חלל ריק של הערכת תרומתם האמנותית של העולים ושל בחינת הסוציולוגיה הקבוצתית המיוחדת להם.