בית הקברות היהודי בוונציה I הדסה גולדויכט וד"ר אמיתי מנדלסון

הדסה גולדויכט וד"ר אמיתי מנדלסון בהרצאה אודות פרויקט בית הקברות היהודי בוונציה שהוצג במוזיאון ישראל בתערוכה "בית החיים", בשנת 2020.

בשנת 2013 הזמין הבית לתרבות יהודית בוונציה (בית ונציה) את האמנית הדסה גולדויכט לעבוד בעיר במסגרת “שהות־אמן“. היא החלה לראיין את חברי הקהילה היהודית שם, ומאז שבה וחזרה למקום במהלך כמה שנים כדי להמשיך ולצלם בו. אט־אט התמקד עניינה באדם אחד, אלדו איצו, הממונה על בית־הקברות היהודי באי לידו שליד ונציה ומנהל טקסי ההלוויות בו, והוא העומד במרכז יצירתה.

שני בתי־קברות יהודיים יש בלידו: העתיק, ששימש בשנים 1386-1774 ,והחדש שקוברים בו עד היום. עם השנים חוללו מצבות בית־הקברות העתיק ולעיתים נעלם גם תוכנם של הקברים. איצו לקח על עצמו את המשימה לשקם את בית־הקברות וכך לגאול את כבודם המחולל של היהודים הקבורים בו. היות שהנפטרים אינם טמונים בהכרח מתחת למצבות הנושאות את שמם, בית־הקברות כמו בדוי בחלקו – מקום שאיצו וחליפות הזמן עיצבו אותו. כילד הוא שיחק בו, ובמלחמת העולם השנייה הסתתר בין הקברים מאימת הפשיסטים. בית־הקברות הוא המרחב האישי שלו, מגרש המשחקים של חייו, המקום שבו החיים מגינים על המתים, והמתים – על החיים.

>> למידה משולבת: באקדמית ת"א יפו ובמקביל בזום.

אודות הקורס
אוצרים אמנים והסטוריונים ישרטטו בקורס זה מבטים על המרכז התרבותי והאמנותי של ונציה – מתור הזהב ועד ימינו. ונציה כמשאת נפש בספרות ובקולנוע, קריאה מחודשת של הציור הוונציאני, תובנות חדשות על מופעי האמנות כשיקוף של סוגיות לאומיות ופוליטיות, וגם על הייצוג הישראלי: החל מפרויקט בית הקברות וכלה במודרניזם ובמקרי אלימות בביתן הישראלי.

ליווי וייעוץ: יגאל צלמונה. מרצים: יעל ברתנא, פרופ' ציבי גבע עם האדר' אמנון רכטר, ד"ר אמיתי מנדלסון עם הדסה גולדויכט, רותי דירקטור עם הסופרת מאיה ערד, צאלה קוטלר הדרי, יונתן הירשפלד, מירה לפידות, נירית נלסון, פרופ' דורית ריינס.