שנות ה-60 והפצעת המודרניזם הישראלי: לביא, גרבוז, תומרקין ואולמן

שנות ה-60 והפצעת המודרניזם הישראלי: לביא, גרבוז, תומרקין ואולמן
מרצה: טלי תמיר, במסגרת הקורס "תולדות האמנות הישראלית חלק ב'"

רפי לביא, הנרי שלזניאק ויאיר גרבוז הגדירו מחדש את המודרניזם הישראלי בתחום הציור ושלושתם הדגישו את המקומיות לעומת הקלאסיקה המערבית וביטאו את קוצר היד של אמנים ישראליים להיות ולחוש חלק ממנה.

יגאל תומרקין ומיכה אולמן – מחשובי הפסלים הישראלים, הציעו שתי הצעות מנוגדות בטיפול בחומר ובתרבות. תומרקין – גברי, מיליטריסטי, חומרי, שואתי ומלא כעס ומחאה ואולמן – הומניסטי, אישי ומעודן. תומרקין מציע זהות ישראלית מסוכסכת, מעורבת תרבות אירופאית ואולמן מציע תרבות יהודית השרויה תחת הרוח היהודית. שניהם קשורים לגרמניה בדרכים שונות. נדון בשני הפסלים האלה כנציגים של הפיסול הישראלי המכונן.

דימוי: מיכה אולמן, חלון, 1999. גן הפסלים ע"ש לולה בר אבנר, מוזיאון תל אביב לאמנות. צילום: יאיר טלמור, ויקיפדיה

.