מציאות וחברה באמנות הישראלית בשנות החמישים I טלי תמיר

מציאות וחברה באמנות הישראלית בשנות החמישים: יוחנן סימון, רות שלוס, נפתלי בזם, משה גת, שמעון צבר.

טלי תמיר בהרצאה אודות שלהי שנות הארבעים והעשור של שנות החמישים בתולדות האמנות הישראלית, במסגרת הקורס "תולדות האמנות הישראלית"

סביב הקמת המדינה ושנות ההגירה הגדולות של ניצולי שואה מצד אחד והעליות מצפון אפריקה מצד שני, יצרו מציאות חברתית דחוסה, מורכבת ורבת מצוקה, שסתרה בכל מובן את הליריקה של הציור המופשט ששלט בכיפה. קבוצה של ציירים חברתיים, הציעו אנטיתזה למופשט הישראלי ופיתחו מוטיבים המתארים את מעמד העובדים, המעברות והעולים החדשים, שיכוני עוני, שביתות פועלים , החיים בקיבוץ ומחאות פוליטיות. בזמן אמת – ההצעה החלופית שלהם נדחקה לשוליים. היום הם נחקרו והוכרו מחדש.

דימוי: רות שלוס, בית חולים, 1951, שמן על בד. צילום: מיכאל יעקובסון