מדוע טקסטיל? I ד"ר נגה ברנשטיין

הרצאת המבוא לקורס "רקמת המקום – טקסטיל בין אמנות, עיצוב ואקטיביזם חברתי" תיפתח בדיון בשאלה – מדוע טקסטיל?

ד"ר נגה ברנשטיין, המרצה המובילה בקורס, תשרטט נקודות מפתח במפגש בין טקסטיל ואמנות בעידן המודרני.

במאה ה-19 ותחילת המאה ה20 היחסים בין אמנות "גבוהה" ואמנות "שימושית" התעצבו מחדש כתוצאה מהמהפכה התעשייתית, מעליית הלאומיות ומתפיסות חדשות לגבי מעמדה של יצירת האמנות. תפיסות חדשות אלו השפיעו גם על מייסד בצלאל בוריס שץ ועל האידיאולוגיה שעמדה בבסיס המוסד במכונן של האמנות בישראל.

בהרצאה נסקור את מקומו המרכזי של הטקסטיל בבצלאל, את השימוש שנעשה במדיום הטקסטיל עבור יצירת סגנון לאומי, ואת יחסי הכוח בתהליכי ייצור הטקסטיל בבית הספר והביקורת שספג אז ועכשיו.

למידה מקוונת דרך זום.

אודות הקורס
בשנים האחרונות טקסטיל נראה בכל מקום בזירת האמנות, אולם הקשר בין טקסטיל ואמנות לא התחיל במילניום הנוכחי, טקסטיל שימש תמיד הן כאובייקט שימושי והן כמדיום אמנותי וכמצע להעברת מסרים חזותיים. לאורך המאה ה-20 קיבל הטקסטיל פרשנויות מגוונות כמדיום הממוקם על קו התפר בין אמנות, עיצוב ומלאכה. לטקסטיל היה חלק מרכזי בגיבוש סגנונות לאומיים, ובו זמנית אמניות טקסטיל תרמו רבות לעיצובו של המודרניזם והאוונגרד באירופה. משנות ה-60 ואילך הטקסטיל משמש כמדיום הנושא מטען פוליטי הקשור במגדר וזהות אתנית וגזעית, ובו זמנית נעשה בו שימוש יצירתי במסגרת מאבקים פוליטיים-כלכליים (פרקטיקה הנקראת לפעמים ״קראפטיביזם״). רקמה, אריגה, טוויה, סריגה, תחרה – לכל אחת ממסורות אלו היסטוריה עשירה משלה, אך כלל הטכניקות הטקסטיליות נתפסות כיום כחלק מתנועה רחבה המערערת על ההפרדות המקובלות בין אמנות ״גבוהה״ ואמנות ״שימושית״. בקורס נפנה מבט אל מקומו של הטקסטיל באמנות ישראל החל מבצלאל, דרך אמנות הסיבים והאמנות הפמיניסטית ועד מופעיו המגוונים של הטקסטיל באמנות העכשווית.

מרצה: ד"ר נגה ברנשטיין. אורחיםות: אנדי ארנוביץ, ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה, גלית גאון, גיל יפמן, גלי כנעני, עידו מיכאלי, יובל עציוני, ד"ר מיטל פלג מזרחי, ד"ר דוד שפרבר.

דימוי: גיל יפמן, זר בתוכנו, מראה הצבה מהתערוכה במוזיאון העיר ת"א. צילום: דניאל חנוך