"זו פעם ראשונה יקירתי שאת לובשת מראה אנושי" – אירוע פתיחת קורס, ניבי אלרואי

הרצאה מיוחדת לפתיחת הקורס "המושכות בחוטים" העוסק בקשרים בין אמנים בינלאומיים עכשווים והאמנות הישראלית.
מרצה: ניבי אלרואי אודות האמן פטריט הליליי.

*ההשתתפות בהרצאה ללא עלות לנרשמי הקורס המלא "המושכות בחוטים"

כשפרצה מלחמת קוסובו היה פטריט הליליי ילד כבן עשר. ב-1997 נאלצו בני משפחתו להימלט מן הבית, ובשובם כעבור שנתיים גילו שהוא נחרב כליל. השרידים היחידים שנותרו בלא פגע היו צרור ציורי ילדות של האמן ותכשיטים שאמו קברה בגינת הבית. כיום הליליי הוא אמן בינלאומי שמציג מיצבים מכושפים, קסומים וכואבים ברחבי העולם.

העבודה "זו פעם ראשונה יקירתי שאת לובשת מראה אנושי (מחרוזת)" נרכשה לאחרונה לאוסף מוזיאון ישראל והיא אישית ובה בעת פוליטית. בפסל זה הליליי מעתיק את המחרוזת של אמו לממדים ענקיים, ובמקום אבנים יקרות הוא משבץ במכלי המתכת חצץ מביתם ההרוס. הפסל מעלה הרהורים על משמעות של בית בעולם חסר יציבות של סכסוכים לאומיים, עקירה, גלות ואובדן. המושג של זיכרון חומרי שהמיצב מנסח מקשר אותו לחפצי המוזיאון – מאוספי אמנות ותרבות יהודית ומאוספי ארכאולוגיה – ולסיפוריהם.

הליליי תופס תערוכות כאמצעי לשנות את מהלך ההיסטוריה האישית והקולקטיבית על ידי יצירת עולמות מורכבים שחותרים ליצור מקום של חופש, תשוקה, אינטימיות ועיסוק בזהות. הוא ייצג את קוסובו בביאנלה בברלין ובפעם הראשונה בביאנלה לאמנות בונציה 2013. הציג תערוכות בניו מיוזיאום בניו יורק, המר מיוזיאולם בלוס אנג׳גלס ובנה מיצב ענק עם פרפורמנס לארמון הקריסטל במדריד.

בשנת 2020 ביטל הליליי את השתתפותו בביאנלה בבלגרד משום שרשויות הביאנלה לא הכירו בזהותו הלאומית. בשנת 2021 הציג תערוכת יחיד גדולה במוזיאון הטייט סיינט איבס, בה התמודד עם זיכרונותיו מהמלחמה וחזר לציורי הילדות שלו כילד פליט מול רצח עם. העולמות הפואטיים שהוא טווה קושרים בין ההיסטוריה של מקום הולדתו, קוסובו, לבין מחשבות על ילדות, קסם, אבדן ויזכרון.

אודות הקורס
הקורס המבוקש "המושכות בחוטים" בהנחיית האמנית ניבי אלרואי, חוזר במתכונת חדשה עם רשימת אמנים חדשים. ניבי תמשיך לטוות חוטים בין אמנים באמצעות קשרים גיאוגרפיים וזהויות תרבותיות ורב דוריות. כל שיעור יוקדש לאמנ.ית בינלאומי.ת אחר.ת כגרעין להרצאה המשלבת אמנות פלסטית, שירה, טקסט, וידאו ועוד.

דימוי: פטריט הָליליי, זו פעם ראשונה יקירתי שאת לובשת מראה אנושי (מחרוזת), מתכת וחצץ, 2012. באדיבות אתר מוזיאון ישראל