התנועה הכנענית בשנות הארבעים I יגאל צלמונה

התנועה הכנענית בשנות הארבעים: הטריטוריה היא חדר הכושר של הזהות.
מרצה: יגאל צלמונה
ההרצאה במסגרת הקורס "תולדות האמנות הישראלית"

אחת האופציות הכריזמטיות של זהות קבוצתית הייתה זו שכונתה בפי מתנגדיה בזלזול "כנענית". היא התבססה על אמונה שהזהות נולדת ומעוצבת רק בטריטוריה, ב"מקום" ולכן מחויבת הישות העברית החדשה המתגבשת בארץ-ישראל לייצר תרבות אוטונומית שהממד העכשווי שלה נטוע עמוק ביסודות הקדומים והארכאיים של המזרח. מי שקידם את האופציה הזאת הייתה אמנם קבוצת מיעוט אוונגארדית אבל היא השפיעה על רבים מצעירי ארץ-ישראל.

הפסל "נמרוד" של יצחק דנציגר משנת 1939, יהיה ההשראה המרכזית של השיעור. נדון גם בוויכוח המאוחר שעורר הפסל החידתי הזה, ונתאר את המתח שנוצר בין החזון של ה"כנענים" שקראו למחיקת הקשר של ה"עברים" בישראל עם הגולה היהודית מזה ועם המגמות האוניברסליות של החברה הישראלית המתגבשת מזה.

אודות המרצה
יגאל צלמונה (נ’ 1945), היסטוריון אמנות ואוצר. שימש במוזיאון ישראל, ירושלים, במגוון תפקידים: אוצר לאמנות ישראלית, אוצר ראשי לאמנויות ואוצר ראשי בינתחומי. משמש מאז 2012 כיועץ לנושאים מוזיאליים ואמנותיים לספרייה הלאומית של ישראל. הרצה באוניברסיטאות שונות בישראל; עד לשנת 2020 הרצה בתכנית התואר השני במדיניות ותיאוריה של האמנויות באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ירושלים והיה לראש מסלול האוצרות. אצר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות ופרסם ספרים, קטלוגים ומאמרים רבים בנושאים שונים. מספריו האחרונים: “100 שנות אמנות בישראל”, 2010 ו”שעון החול: עבודותיו של מיכה אולמן”, 2011.

דימוי: נמרוד, יצחק דנציגר. צילום: זילמן – גמזו, חיים, אמנות הפיסול בישראל, מכלול, הוצאת ספרים, תל אביב, ישראל, תשי"ז. (1957-1956)